רשמים מביקור משובב בבר-קיימא

בלי אלימות, בינתיים: עדות ממפגש פעילי מחאת המסתננים

פורסם גם ב"מידה" 20.2.14

בשבוע שעבר התקיים כינוס של פעילי מחאת המסתננים בו נידונו עקרונות הפעלה ורעיונות להמשך הקמפיין • יגאל עברי חדר לדיונים ולמרות שחזר משועשע, נותר עם רשמים מדאיגים • מנהיגי המחאה לא שוללים את האלימות כעיקרון; פועלים בלי הרף ליצור לחץ בינלאומי על ישראל; ומשוכנעים ביכולתם להשפיע על הליכי החקיקה של הכנסת • ככה זה כשאתה מגובה במערך הממומן והמשומן של הקרן החדשה לישראל

לא מאיימים. מסתנן/פליט/מהגר עבודה. צילום: פלאש90

ביום שישי האחרון נקראתי לדגל, ונתבקשתי לצאת למבצע מסוכן בעורף האויבות מ'הקרן החדשה לישראל' במפגש שנועד להתקיים במוסד מסוים ברחוב המשביר בתל-אביב, "בר קיימא" שמו.

נפרדתי לשלום מאשתי וילדי, ותוך שקפצתי על אוכף בורגמן (האופנוע שלי), הודעתי להם שאם לא אחזור עד לערב, הרי שאין מה לחכות לי יותר. עיני היו מצועפות דמע מה שלא אפשר לי לוודא אם העיוות המסוים בפניה של אשתי היה בכי תמרורים או חיוך מוצנע.

הבר-קיימא רואה את עצמו כ"בית מזון טבעוני קואופרטיבי" שעובדיו הם בעליו, וכ"מסעדה הראשונה בישראל לשינוי חברתי" אשר בקומה העליונה שלה – "מקום לשבט" שמה – מתרחשים בכל ערב אירועים "ברוח המהפכה". איך אומרים היום? פה חשדתי. ובעוד שקומת הקרקע הזנוחה הריחה מחתרנות שקטה ודלת-תקציב, הקומה העליונה היא כבר סיפור אחר לגמרי: שם ניצבת לה החתרנות בזקיפות אצילית. "מקום לשבט" הוא חלל קטן שתקרתו נמוכה ומטויחת רע. הקירות ערומים מעוטרים בקישוטים חסרי-פשר וארונית ספרים לא גדולה. על הרצפה פוזרו אביזרי ישיבה שאינם כיסאות, עליהם נחו כארבעים איש, מיעוטם גברים ורובם המוחלט נשים.

ההרכב העדתי ברור: הקהל, רובו ככולו, אשכנזי, וגם אחרי חיפושים רבים לא נמצאו בחדר "אחינו הערביים המחוברים למהפכה", ואף לא "יהודי-ערבי" אחד לרפואה. מצאתי מקום על פסאודו-ספה, ממש בצמוד לעמוד תמך, הוענק לי דף מסרים. השבט אמר את דברו.

לא רק דיבורים: נערות בר-קיימא בפעילות מבצעית. צילום: פלאש90

שרה גיבורת תני-לי

את סדרת ההרצאות פתחה בחורה נחמדה מטעם 'אמנסטי' ישראל, שֵרָה שמה, שהרצתה במשך כ-40 דקות, במבטא אמריקני ברור ובעברית קולחת, על המצב המשפטי של המסתננים במדינת ישראל. למי שתהה, שרה מעדיפה לכנותם "פליטים" או "מבקשי מקלט", אך חלילה לא "מסתננים".

בהרצאתה שנסבה על המשפט הבינלאומי ועל אמנת הפליטים של האו"ם, הצהירה שרה כי כל יוצאי אריתראה (כ-36,000 איש), המעטירה על אזרחיה רק צרות, מוגדרים כ"פליטים", וכך גם כל יוצאי סודאן (כ- 14,000 איש). מבלי לפרט את הסיבה לכך, כללה שרה במניינה גם את יוצאי דרום-סודאן הנוצרית, למרות שהיא וצפון-סודאן המוסלמית הן מדינות שונות שמתקיים בהן משטר שונה בתכלית. ומה לגבי מוסלמים? שרה לא יודעת כמה מוסלמים מצפון-סודאן נמצאים בקרב המסתננים, סליחה: הפליטים, וגם לא ידעה לומר האם נשקפת להם סכנה. 'אמנסטי' לא תיתן לכמה מוסלמים שאינם פליטים לקלקל את החגיגה.

שאלתי את שרה על חובתו של פליט להתיישב רק במדינה הגובלת במדינתו. היא השיבה כי טיעון זה חסר-בסיס במשפט הבינלאומי הנוהֵג. גם כאן, פסקה 31(1) לאמנת הפליטים ("המגיעים ישירות מטריטוריה בה חייהם וחירותם מאויימים") לא הטרידה את שרה יותר מידי. במקום זאת, היא הזכירה כדוגמה את ארצות-הברית, שנתנה מעמד שלפליט לאנשים מכל קצות העולם, אך היא לא ידעה האם ארצות-הברית עשתה זאת באופן וולונטרי או מסיבות משפטיות.

גם בחוק הישראלי הפגינה שרה בקיאות רבה, ואף ניצוץ של נבואה. לאחר שסקרה את "חוק המסתננים" שנפסל בעבר על-ידי בג"ץ, בחנה שרה את החוק החדש, שעל-פיו פועל המתקן הפתוח "חולות", וטענה בביטחון של יודעת-סוד כי גם חוק זה יבוטל במהרה. לסיום המליצה שרה למדינת ישראל גם לבטל את חוק המסתננים, גם להפסיק לעודד אותם לחזור לארצם, גם לבצע בדיקה פרסונלית שקופה לכל מסתנן, גם להעניק לכל מסתנן אשרת עבודה, וגם שירותי בריאות ורווחה. כל כך פשוט!

שרה מ'אמנסטי' לא מתבלבלת מעובדות

מֻעְתָצְם תעשה לי ילד!

ומי עלה אחרי שרה אם לא מֻעְתָצְם (מוּתָסִים – כמאמר הבחורות הנחמדות הפזורות בחלל), שכקודמו הח'ליף העבאסי אל-מעתצם (842-833), התגלה כבעל אופי מתון וחביב. מעתצם, יוצא סודאן צעיר, מחויך גבוה ומצודד, שבא ללסטם את מדינת היהודים, הרצה משך כ-20 דקות, בטון שקט ובעברית טובה, על מחאת המסתננים. הוא סיפר על השביתה שהם נוקטים בה, על הצעדה המוצלחת לכיכר רבין וההפגנות שבעקבותיה, ועל התכניות לעתיד.

מֻעְתָצְם גם לא שכח להצהיר, ספק-מזהיר-ספק-מאיים, כי "יש מבינינו הרוצים הפגנות אלימות ולעת עתה הורדנו אפשרות זו מעל הפרק". לדבריו, ההפגנות עד כה הועילו, בעיקר להביא לכך ש"יש לנו יותר ויותר תומכים ישראלים". אך לא רק ישראלים: "נפגשנו", ציקצק מעתצם, "עם אנשי שגרירויות זרות שהביעו תמיכה בלתי-מסויגת והבטיחו לייצר לחץ בינלאומי על מדינת ישראל”. תודה מועתאצם.

בחורה גבוהה שנראתה פחות נחמדה ותיעדה את מעתצם (גם את שרה, אבל עם מעתצם היא הקפידה), שמשה כטלפרומטר אנושי: כל אימת שחשה כי ידידה שכח סעיף מרשימת המסרים המקובלת, היא דאגה להזכיר לו בעדינות באמצעות שאלה מחויכת שהפנתה אליו. למשל, היא הזכירה למעתצם לומר שכל הפעילות מאורגנת על-ידי המסתננים לבדם ללא כל עזרה, ולציין שהם מקבלים החלטות בצורה דמוקרטית. אך משום-מה היא שכחה לשאול אותו מאיפה מגיע הכסף. מזל שאנחנו כבר יודעים. 

עם הקוקו והסרפן

כך או כך, מעתצם אמר את דברו ובחיוך שרמנטי פינה מקום לבחורות נחמדות חדשות, שטרחו וסקרו חלק מהפעילויות המגוונות שהן עושות לטובת המסתננים.

נחמדה אחת, ששמה פרח ממה שנותר מזיכרוני, חברת ארגון SBC המסונף ל"מוקד לפליטים ולמהגרים", אמרה שהיא מרכזת פלוגה של בחורות נחמדות שילוו את המסתננים להסדרת עניינם במשרד הפנים. "חשוב", היא אמרה "שנוכחותנו תורגש שם ושנהייה לעזר למסתננים מול פקידות משרד הפנים". "גם מאד חשוב", הוסיפה הנחמדה, "שנדאג לכך שהמסתננים לא יחזרו לבתיהם בידיים ריקות".

עוד בחורה סימפטית, מעיין, מתנדבת ב-ARDC המכונה "Freedom Writers", הסבירה שהיא וחברותיה עושות ימים כלילות לעזור למסתננים במילוי הטופסולוגיה של נציבות האו"ם לפליטים ומשרד הפנים הישראלי. מעיין התלוננה שזה עולה לה בבריאות, והזהירה שכתבי הזימון של מסתננים למתקן "חולות" כבר יצאו, ורק הגשת הבקשות עשויות לעכב את הזימון המקולל.

חגית (נדמה לי), טיגריסית זהובת שיער, סיימה את המפגש בהסבר על הסעות דו-שבועיות שהיא וחברותיה מארגנות מאזור גינת לוינסקי למתקן "חולות", שנועדו בעיקר ל"קהילה" (המסתננים) אך גם לפעילים שרוצים בכך. הטיגריס ביקשה מתנדבים שיצטרפו לנסיעות וינעימו למסתננים את שהותם במתקן הנוראי, "ואני מאד מעודדת את המתנדבות להגות רעיונות יצירתיים להשבחת השירות הטוב שאנו ממילא מספקים לכלואים כמו הקרנת סרטים והרצאות ייעודיות על איך לסרב לחתום על הסכמה לחזרה מרצון לארץ המוצא".

לאחר עוד כמה "מורן" ו"מרים" שהגו רעיונות נוספים למילוי שעות הפנאי של מהגרי העבודה – סליחה: הפליטים – שמתארחים כאן על חשבוננו, הסתיים האירוע. ולאחר שנתתי לצעירה עם מבטא גרמני (אלא מה?) את הדוא"ל שלי, יצאתי לשלום מהבר קיימא כשכל אברַי מונחים במקומם, ומוחי בר קיימא גם הוא

.