היום בצעידה נזכרתי בחזקאל, עוזר המצילים אברם ודויד (שהיה צועק אלינו ברמקול לאוזני כל הים "לך תצ'פצ'ף יא צ'פצ'פן, בגיל צ'סרה כל היום מצ'פצ'ף"), שאנחנו היינו העוזרים שלו, בחוף גורדון, אמצע שנות השבעים.
יחזקאל היה חתיך יסוד עולם והיה עושה את כל הכוסיות שלא הספיקו לברוח, אם הן לא הקדימו לעשות אותו כלומר.
יחזקאל היה אחראי על עסק קטן להשכרת חסקות שהחזיקו אברם ודויד מהצד, והיה מקבל משכורת מהעיריה וחדר אחורי בסוכת המציל לפעלולי האהבה שלו.
יחזקאל היה משכיר חסקות עם בגד ים קטנטן לגופו והקופה הרושמת היתה בין בגד הים למבושיו, בחזית ומאחור.
את העודף האחורי היה שומר לאלה שתעב והיה מחזיר להם לאט לאט, ולכל היתר נותן עודף מקדמת הקופה, היכן היה דוחף ת'מטבעות רק אלוהים יודע.
האופי הנקמני של יחזקאל מזכיר את טרמפ ואת השטרות הפוליטיים הריחניים שיחזיר לביבי בתור עודף, על ההשפלה. ולמעשה, רק הטיגון שמחכה לתחת של הילארי (שיהיה רקויאם לPC המתועב) יהיה ריחני יותר.