מלחמת רוסיה-אוקראינה 1

 שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד על פלישת רוסיה לאוקראינה: "ההתקפה הרוסית על אוקראינה היא הפרה של הסדר הבינלאומי", לא חלפו 24 שעות והוא הודיע שישראל תתמוך בהצעת החלטה לגינוי רוסיה באו"מ ובכך תהיה "בצד הנכון של ההיסטוריה".

אם ההצהרה מתואמת מראש עם רוסיה ומקובלת עליה - הכל טוב, והקורא רשאי להפסיק לקרוא.

אבל, אם ישראל עושה דין לעצמה ועוצמת עיניים לאינטרסים שלה בשכונה שלה, אינטרסים שהצליחה לממש בזכות תיאום והסכמה שבשתיקה עם רוסיה, היא מוכיחה שאינה מבינה היסטוריה ושאינה יודעת לנווט נכון בסבך האינטרסים במערכת יחסים בינלאומית, ושאינה מבינה שמעמדה כמדינה קטנה ומאויימת, הנצרכת לבעלי ברית חזקים, היא חסרה את הפררוגטיבות המוקנות לאימפריות.

אילו ניחנו בתבונה פוליטית היו לפיד וחבריו לממשלה, נמנעים מפרסום הצהרה נגד רוסיה, אף במחיר של נזיפה אמריקאית (שנכון לכתיבת שורות אלה, טרם נשמעה). קרוב לוודאי שהצהרות אלו יפגעו ביחסינו עם רוסיה, יחסים שנבנו בעמל רב, וכאשר תתפנה רוסיה מהמולת הלחימה, היא תגבה תשלום מישראל, והוא יהיה גבוה במיוחד. פוטין יתחיל בשלילת השמיים הפתוחים לפעילות צבאית ישראלית בסוריה ולבנון ואין לדעת להיכן ימשיך. 

אם הם מתקשים בהבנת המציאות הבינלאומית, אני אסביר מהי עומד מאחורי התוקפנות של הדוב הרוסי באוקראינה.

איך שלא תסתכל עליה, רוסיה היא אימפריה. ויש לה את כל התכונות הנדרשות לכך - שטח גיאוגרפי עצום, משאבי טבע וחומרי גלם, עוצמה צבאית ותעשייתית, אופי קשוח ונכונות להשליט בכח את מרותה.

רוסיה תמיד שאפה להגמוניה עולמית ובמיוחד על הטריטוריות המקיפות אותה וכאשר טריטוריה כזו התחכמה, היא נענשה, והרשימה ארוכה - פינלנד, הבלטיות, גאורגיה, אבחזיה, צ'צניה, ואפילו עם יפן יש לרוסיה סכסוך על איים בגודל סיכה. פוטין, נראה לאחרונה בטלויזיה שואל נער מפוחד מהוא הגבול הרוסי עם ארצות הברית. הנער השיב: מיצרי ברינג. פוטין הביט למצלמה בחיוך מקפיא ואמר: טעות, גבולותיה של רוסיה אינם נגמרים (או משהוא בדומה לכך). בכך כיוון למכירת הטריטוריה אלסקה ב1857 לארה"ב ב-7 מליון דולר ע"י הצאר הרוסי ניקולאי השני שהיה חייב הרבה כסף לאחר מלחמת קרים (1853-1856). האימפריה הרוסית אמנם מכירה בחוקיות המכר, אך גם עתה, בחלוף 162 שנים, אינה משלימה עם הטעות. 

כל אימפריה מוקפת במעגלי אינטרסים משתנים והיא תגן עליהם בעוצמה תואמת לחשיבותם. כל אימפריה רואה במדינות שגובלות עמה מעין חגורת ביטחון לתת לה מרווח שליטה כנגד איומים מבחוץ. 

קח לדוגמה: אביב 1962, קובה הזמינה את ברית המועצות (רוסיה כיום) להציב מתקני שיגור לטילים בליסטים בשטח. האימפריה האמריקאית לא יכלה לסבול הצבת נשק טקטי סמוך לגבולה גם אם לקובה, כמדינה סוברנית, רשאית היתה לעשות זאת. בתגובה, כיתר צי ארה"ב את קובה מכל העברים וסגר על האי, אין יוצא ואין בא. הנשיא דאז ג'יי אף קנדי והקבינט שלו הלכו על הסף ואיימו במלחמה עולמית על ברית המועצות שהיתה בשיא עוצמתה. המזכיר הכללי חרושצ'וב מצמץ ראשון, וקרוב לוודאי שמנע התלקחות עולמית גרעינית, שתוצאותיה הרות אסון לכדור הארץ ולאנושות.   

רוסיה רואה עצמה אימפריה עם אינטרסים גלובליים, וככזו היא מנכיחה עצמה קבל עם ועולם באוקיינוסים וגם בימים על הקרקע ובאויר. היא מייצרת נשק ומחמשת את בעלות בריתה ואת מי שמשרת את האינטרסים שלה. 

הים התיכון הוא אמבטיה שמוקפת נוצרים, מוסלמים ויהודים, והוא סמוך לגבולה הדרומי של רוסיה. ככל אימפריה, רוסיה רואה חובה לקיים נוכחות קבועה בים התיכון, גם כדי לשמר יציאה לאוקיינוסים הגדולים דרת צוק גיברלטר ותעלת סואץ וגם לשמר מעבר חופשי של ציים רוסיים מהים השחור דרך הבוספרוס והדרדנלים לים התיכון. 

מימי פיוטר הגדול - אבי האימפריה הרוסית בעת החדשה - אסרה רוסיה מלחמות עקובות נגד מי שאיים על עליונותה בנמלי הים השחור ועל המעברים התורכיים לים התיכון. הזיכרון ההיסטוריה של המלחמות היבשתיות נגד בית המלוכה השבדי על ההגמוניה בצפון מזרח אירופה עדיין חי ונושם בפוליטיקה הפנים רוסית וכן של המלחמות התכופות נגד האימפריה העות'מאנית (ובעלות בריתה אנגליה, צרפת וגרמניה). האימפריה הרוסית לא שכחה את הפלישות הנפוליאוניות מתחילת המאה ה-19, והפלישה הגרמנית הגדולה והעקובה מדם של המפלצת הנאצית שגבתה ממנה עשרות מליוני אבידות. 

האימפריה הרוסית ראתה ועדיין רואה באוקראינה טריטוריה רוסית. הטענה העיקרית היא שאין שונות אתנית דתית ותרבותית וכי ההפרדה ביניהן מלאכותית. רוסיה כאבה את התנתקות אוקראינה לאחר נפילת ברית המועצות, וניחמה בהשפעתה הפוליטית והכלכלית שנותרה על כנה. המערב, בעיקר ארה"ב, אך גם כוחות פוליטיים פנים אוקראינים, חתרו ללא הפסק תחת ההגמוניה הרוסית ותמכו בהצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופית ולברית נאט"ו. סירוב הנשיא ויקטור ינוקביץ לחתום על מסמכי ההצטרפות לאיחוד האירופי ב2014 גררו מהומות אזרחיות קשות, בתמיכת המערב, שהביאו לנפילת הממשלה ולבריחת יניקביץ לרוסיה. רוסיה שלא השלימה עם ההתפתחויות הפוליטיות בגבולה הדרום מערבי, פלשה וכבשה את חצי האי קרים, בדיוק כפי שעשתה במלחמת קרים הנזכרת לעיל - שליטה בנמלי הים השחור ומוצא לים התיכון כבר אמרנו?  

למרות הלחימה והמחירים הגבוהים ממשלת זלנסקי מעודדת מהתמיכה העולמית, ממשיכה לקדם את חבירה צבאית ופוליטית לאירופה המערבית על חשבון ההגמוניה הרוסית. מבחינת רוסיה, דריסת רגל אירופית על גבולה הדרום מערבי בלתי נסבלת והיא לא תרשה זאת, שעה שהיא רואה בכך פגיעה באינטרסים שלה, בביטחונה ובתדמיתה כאימפריה, שתתמרץ מדינות אחרות הכפופות להשפעה הרוסית לנהוג כפי שנהגה אוקראינה - בלרוס למשל.

הואיל והאימפריה הרוסית לא יכולה להרשות נוכחות מערבית על גבולותיה, הרס אוקראינה ימשך. ואם ממשלת ישראל תמשיך בדרך הגינויים הפומביים - שאינם מועילים לאף אחד ואינם מקדמים דבר - יתכן וגם הדוב הרוסי לא יחסוך את טלפיו מאתנו.

לא צריך להסכים עם הפלישה הרוסית אך חובה להבין את הרקע לה, ולשאול שאלת פשוטה: כיצד תנהג ארה"ב אם וכאשר מקסיקו תצטרף לברית ורשה ו/או קנדה תכרות ברית הגנה עם סין? 

"זהו זה"

 "זהו זה" חזרה למסך, ובגדול.

התכנית מחובקת ע"י הביקורות וע"י הקהל. האשכנזי וכל כולה מוחזרה למחזר את העולם האשכנזי הנמוג שיש לו עבר ואין לו עתיד. הגרוטאות העתיקות מקטינים את האמסלמיזציה ומאדירים את הרעיונות הקוסמייפ הלא שייכים, התלושים מהמקום ומהזמן, להחזיר עטרה אשכנזית ליושנה 💪💪💪  

על הקשר שבין הישוב ארסוף לדודי אמסלם (פב 12.17)

 לפעמים אתה יוצא עם הכלבה לטרק על צוקי הכורכר מעל חוף השרון, משפיים דרומה לתל ארשף, היא אפולוניה. השביל זורם יפה עד שאתה מגיע לצוק בתצורת תחת פר בן בקר ובמרכזו הישוב ארסוף, שאיננו עיר ואיננו כפר ואיננו ישוב קהילתי אלא צבר של וילות ענקיות ככתמי קקי על תחת הפר, שנבנו באופן בלתי חוקי ע"י משפחת עופר, משפחת תימנית רבת כח והשפעה.

ארסוף עורף את שבילי ההליכה המופלאים של רכס הכורכר ואינו מאפשר להתמיד דרומה, אלא באיגוף ארוך ומעצבן.

אין רע בלי טוב, ימיו של הישוב ספורים בשל תהליך השחיקה הטבעי העובר על מדרונות הכורכר, אין שבת שאתה הולך בקו הצוק למעלה או בחוף הצדפי למטה שאתה לא רואה את הצוק ננגס ומתמוטט לקו המים, לפעמים מול עיניך, לכסות את מדפי הכורכר המאובנים שנוצרו מהתמוטטויות של הסבא של הסבא של הסבא שלו. יום יבוא והשחיקה תשיג את ארסוף וגם הוא יגלוש.

וכי מהו כורכר אם לא חול מחוזק בקואליציה רופפת של צדפים ושלדי חיות ים? ואיך לסמוך על מצע רכרוכי כזה לבנות עליו יישוב, או מדינה, או הפגנה?

הימין הישראלי הנו בבואה של השמאל זוג קטבים של שלם אשכנזי אחד שנולד בלהט מבורך שאחז ביהודי מזרח אירופה להחיות את הבית הלאומי בארץ ישראל והתמוסס למקבץ של ערכים קוסמופוליטיים מופשטים ויפים שהוצאו מהקשרם עד שנתערערו כצוקי הכורכר. עם כל הקיטוב, שני היריבים הללו - ימין ושמאל - מדברים בשפה אחת בקודים ידועים לשניהם להבטחת הדומיננטיות במוקדי השיח וקבלת ההחלטות לשם שימור ערכיהם המחוררים, וכך יוצא שמדינת ישראל היתה ועודנה בת דמותם ומתנהלת על פי טעמם, טעם של רגל קרושה.

טכניקה זו לא היה לה קיום אילולא עמד לרשותה מאגר מתחדש של אהבלים מזרחיים בתור פלטפורמה על גבה יבנו כללים, איסורים וחרמות, תלי תלים של קודי מוסר, מנוסחים בידי אסא כשרים שמחשיבים עצמם לאבות המייסדים של ארצות הברית של אמריקה. להיות יתוש על העכוז של בנג'מין פרנקלין לא הייתי נותן להם.

האהבלים הם שכבות שכבות של תימנים עם מנטליות של חטופים, מרוקאים מושפלים, בבלים ממושמעים, הדויד לוים, האברושמים, הצ'רלי ביטונים, העמוס ברנסים, העוזי משולמים, שוכני בתי הסוהר שחונכו לשנוא עצמם, הקריית גתים מטיסת השוקולד, האברכים של ש"ס, הבוכרים ממרכז הליכוד, המני נפתלים, המזרחים סמולתחת האלאור עזריהאים, המירי רגבים הביטנים והאמסלמים - שרצו להשתלב ולהשפיע ולא הבינו שזה לא יקרא כל עוד קיימת ברית ערכים בין הימין לשמאל.

ההפגנות מימין ומשמאל הופקו, ותואמו לאותו מועד ואותה שעה, נגד ביבי על *שאיפשר* את עליית הרגבים והאמסלמים והמלחמה נגד השחיתות היא, איפה, מלחמה נגדם.

ביום שהמזרחיים יגבו מחירים ממי שטבע בהם את השנאה הקמאית לעצמם יענישו אותו בקלפי ויעמידו מועמד מזרחי ראוי לראשות הממשלה מטעם הליכוד לאחר שיתחייב להעמיד ממשלה שתחסל חת שתים את העיוות הזה, יהיה הימין ראוי לשמו מחבב עם ישראל וארץ ישראל, ואילו הימין השבטי/עדתי גורלו יהא כגורלו של הישוב ארסוף שהוא יפה בעיני עצמו אך מכל בחינה אחרת אינו יותר מנקודות קקי על תחת פר בן בקר.

מכתב השמיניסטים (פב 12.17)

 מי יכול לנחש מוצאם של 63 השמיניסטים? רמז: מרק-צח שהסבתא שלהם מגישה ביום א' לאחר המיסה.

ובהקשר מעצבן זה, תמיד תביט בצד הבוהק של החיים.

הרי אלה מוציאים 101 בבגרות, ונקלטים בהמוניהם ביחידות המודיעין הרגישות, ומוגשים לקצונה, וכמפקדים, במקום לסוכך ולגונן על פקודיהם האלאור עזריהאים שבסך הכל כוונותיהם טובות על אף טעותם, מכניסים אותם לקלבוש ודנים אותם לתדמית עצמית נמוכה לשארית חייהם, ולבסוף מתקדמים בשורת הפיקוד ומנסחים תורת לחימה שתכליתה הפסד במלחמות - אז הנה, נחסכו מכם 63 מאלה.

אשכנזים צפים באוויר (פב 1.18)

 אתמול בטלויזהה שודרה כתבה על תופעה של 'בריטים רבים' שאינם משלימים עם הברייקזיט ופנו לממשלת גרמניה בבקשה שתנפיק להם דרכון אירופי בתואנה שהוריהם היו אזרחי גרמניה בעבר.

להוכחת הטיעון הוצג מרואיין אחד ויחידי, חיוור, מקריח, פניו נפולות, חיגר רגל שמאל, שהתנגד ככל יכלתו לברייקזיט אך היות והעם החליט אחרת, החליט לעקור לברלין על מנת "לשמור על תרבותו וערכיו האירופיים".

מיד נדלקו בתוף תוכי קליקים, פעמונים שרו בתוכי דינג דונג, ונתנסחה בי חידה:

מיהו הטיפוס התלוש שבעת ובעונה אחת נאמן לכולם ולאף אחד, שבהבזק חרדה אחד ינטוש ואת ביתו ויעקור לבית זר, הומו ספיאנס צף, שהווייתו הלאומית והדתית צפה, נשמתו וקרביו צפים, ומראהו הפיסי מטושטש, כמו צף באוויר, את מי מבני מינו ימצא בברלין, ובאיזו מדינה טיפוסים מעין זה שולטים, למרבית הגיחוך והבעתה?

תופעת ME-TOO (פב 1.18)

 קתריב דנב ובכירות נוספות בקולנוע הצרפתי יצאו חוצץ נגד תופעת #metoo והבהירו כי הן לא רוצות את גברי צרפת עם מערכת כושלת בין הרגלים. הטבע לא יצר כלי מגור הלזה רק כדי לכלאו בקסרקטינו נכלם וחלוד! כעסו קתרין וחברותיה.

הביטו בזכרים במתחם רוטשילד! חבטה ז'ולייט בקו על השולחן - החפצנו שגברינו יסבלו גם הם מדיכוי כה רם ונישא? הלעולם שלישי היינו? הלהדס שטייף דמינו?!

במחנה היריב לא ישבו בחיבוק ידים. ראשי הפמניסטיות התכנסו לישיבת חירום - הגוף נשאר בבית - וטכסו עצה להשיב מלחמה שערה. העם הפלסטיני לא ישב בחיבוק ידים אמרה לינדה צרצור, נוציא גברינו מהמכלאות להפגנה סוערת בכיכר הבימה, הטלויזיה והרדיו איתנו - זעקה כרמלה מנשה.

הכוחות נראים כרגע שקולים, וגם אם נראים ניסיונות הדברות בין המחנות אופסימיסט אנוכי בנוגע לסיכויי ההצלחה, לדעתי הטובות ינצחו כלומר האשכנזיות מהתקשורת.

בשולי הדברים אציין כי לא הבנתי היכן איזבל אדג'ני בכל הסיפור הזה ומדוע האישה היפה בהיסטוריה, איזבל בת מלך צידונים, לא שמה את ידה על הבעיה וטיפלה בה במרץ מעלה מטה ימין ושמאל עד יצא עשן.

אזכרה לאבא ואימה (פב 1.18)

 סבתא שלי - רחל - היתה מנקת רצפות בבניין עיריית תל אביב הישן ברחוב ביאליק. יום אחד יצא מכרז פנימי לכל עובדי העיריה ובו הוזמנו עובדי העיריה לרכוש קרקעות במקומות שונים. אז סבתא שלי קנתה חצי דונם בתל אביב ושני דונם בתל נוף. למה דווקא תל נוף ולא גבעתיים? כי שניהם מתחילים ב'תל' וכי כלל גדול הוא שאין קונים באותה חנות את אותו הבגד.

סבתא שלי נתנה את הקרקע בתל אביב לאבא שלי - שמואל - והורתה לו לבנות בית לו ולאחיו הקטן. הוא מעלה ואחיו מטה. וכך היה אבא שלי בנה בית שתי קומות בשכונת ביצרון בתל אביב עליונה לו ותחתונה לאחיו הקטן, דויד.

לימים אבא שלי חטף את אימא שלי - שולמית - ונשא אותה לאישה לאחר ששילם לאבא שלה עז ושתי פרות, ודויד חטף אישה משלו, ונהיה קצת צפוף. אז האחים לוו קצת מהבנק וקצת מאביהם - יפת, שהיה עובד גן החיות הישן של תל אביב בבוקר ונגן תזמורת בערב - וקנו קרקע בגבעתיים בנו עליה בית ושיכנו את דויד, וכך נפרדו כל אחד בבית משלו.

זו הסיבה מדוע הבית שלנו היה הפוך - קומה שניה היתה הקומה העיקרית בה ישנו הורי ובה התנהלו חיי הבית, וקומת קרקע קומת השינה לילדים.

בנסיבות מסוימות שלא ניכנס אליהן - רק נציין שאחותי הקטנה נולדה פגה ונהגה לצעוק ולאכול בלילה ולישון ביום - היגלה אבא שלי את עצמו מרצון לקומת הקרקע והיה עולה פעם פעמיים בשבוע למעלה לישון עם אימא שלי. כשלעצמי לא הבנתי למה פעמיים בשבוע הוא יכול לסבול את רעשי הרקע וחמש פעמים בשבוע לא, איך הראש שלו לא מתפוצץ פעמיים בשבוע, ומה כבר היא עושה לו שם שכל כך מרגיע אותו, ואולי הוא בכלל חירש. הפכתי והפכתי עד שהגעתי למסקנה שיש דברים בלתי ניתנים להסבר ושההורים שלי הם סתם זוג מוזר חובב רעש.

בכל בוקר כולנו היינו עולים למעלה לארוחת בוקר עם אבא שלי ואימא שלי והיינו מחויבים לשתות כפית שמן דגים מה שהיום קוראים אומגה 3 , ולפעמים היה אבא שלי כועס, אבל אימא שלי לא היתה מכילה אלא היתה כועסת בחזרה, וכשהיה כועס מאוד היתה מטילה בו צלחות עם סבון כלים והיה בבת אחת נבהל ומשתתק, שותה את התה וממלמל שאימא שלי לא שווה רבע ממה ששילם בעבורה לאביה. לאבא שלי היתה תכונה שהיה ניצת מהר וכבה מהר כמו זיקוק, ואימא הייתה אוספת טינה למסה קריטית עד למפץ הגדול ולא היתה סולחת אלא במאמצים רבים. קוראים לזה אופי.

פעם אחת כל כך הרגיז אותה עד שהתפוצצה בבום עז, ומיד לאחר שסיימה לטווח בו צלחות עם סבון כלים, לקחה אותי לחברה שלה מרים בנתניה והתכוונה להישאר שם לעד, ולא זכור לי אם מרים שמחה או נעצבה על כך.

מכל מקום, לאבא שלי לקח חמישה ימים לאתר אותנו - יש מקום להטיל חשד במרים אבל אבא התעקש שזו היתה עבודה של חברו דויד דהרי שהוציא להורג את הסרג'נטים הבריטים - וביום השישי הופיע בנתניה כולו נופת צופים אבל אימא שלי לא רצתה לשמוע והודיעה לו שהיא נפרדת ממנו. אבא שלי שלא היה ותרן וידע לחפור, הלך לאימא שלה - מרים גם היא - והסיע אותה מרחובות לנתניה באינטרנאש של חברת דובק, שתדבר על לבה של בתה אבל ללא הועיל. בערב התשיעי אבא שלי העמיד פני מתעצבן ועשה הצגה שהוא קם ועוזב אותה חת שתיים, ויתחתן עם החברה הקודמת שלו סעידה רוקבן.

אימא שלי מיד הגיבה אחזה בשתיים מהצלחות של מרים עם סבון כלים, וזרקה לראש של אבא. והוא אמנם חמק אך הסבון הלבן ניתז וכיסה את האף והפה והוא נראה כמו רוח רפאים שיש בה מנהרה עם חור כניסה וחור יציאה, אבל הוא לא ראה את עצמו ועשה את הפרצוף עם העיניים הכועסות כדי להרתיע את אימא שלי, שהייתה באופנסיבה.

אלא שהפרצוף שלו נעשה כל כך מצחיק עד שאימא שלי שוב התפרצה, הפעם בצחוק, וכולם הצטרפו, אפילו אני, והנה ירדו הטונים, והנה דיברו שניהם בתיווך מרים ואחר כך לבד, והנה נכנסו לחדר שינה של מרים בחושך - מה יש לעזאזל לדבר בחושך - ומפה לשם אספו אותי ואת אחותי הפגה וחזרו הביתה ונכנסו לחדר השינה בקומה השנייה ולא יצאו ארבע ימים עד שאבא שלי שוב התלונן שמתפוצץ לו הראש מהרעש שמקימה הפגה, וירד שוב לישון בחדר בקומת הקרקע.

מאז ידע אבא שלי להרגיז את אימא שלי במידה כזו שלא יצרה בלבה עילה מספקת להגר שוב לבית של חברה שלה מרים בנתניה ואם אני עושה אחד ועוד אחד אני חושב שאפילו היה נהנה לחטוף צלחת עם סבון כלים, פעמיים שלוש בשנה.

אלה הורי. אבא שלי בעל מוסך, ואמא עקרת בית הוא לא מדען אטום והיא לא מארי קירי אבל לשניהם היתה את היכולת הפלאית לאהוב אחד את השניה עד יום מותם ולגדל ארבע ילדים בריאים בגופם ובנפשם ללא רגשי נחיתות על היותם יהודים בארץ ישראל ואבא שלי אפילו לא התבייש לקחת אותנו למוחרקה ולהצביע במדויק עם המקום בו עשה אליהו הנביא זכור לטוב בנביאי הבעל, את מה שעשה.

על הקרקע בתל נוף, אגב, לא בנינו בית היות וסבתא שלי, רחל, לא הבחינה שמכרו לה שני דונם בבסיס חיל האויר ממש מתחת מסלול ההמראה ומלבד מכתב תודה ממפקד חיל האויר על תרומתה להשמדת חילות האויר של מדינות ערב במלחמת ששת הימים, לא ראתה ח'יר מהקרקע והייתה אומרת שוב ושוב שבענייני קרקעות, הכלל האוסר לקנות את אותו הבגד באותה החנות, אינו תקף.

לזכר הורי - שולמית ושמואל שבילי - ילידי הארץ ובוניה, אשר נפטרו לשדות המוריקים בגן עדן בו' טבת ובט"ז שבט, בהתאמה. ביום שני הקרוב, כ"ח טבת, נעלה לקברם המשותף לומר משניות, בשוויון מלא, בכבוד גדול ובהכרת תודה.