אתמול התייצבתי בכיכר והשתלבתי בנחיל רבבות שצעדו לרחבת המוזיאון, עליה הוקמה במה והוצב מסך כמו בהופעה של AC/DC. רק במקום אנגוס יאנג קיבלתי את מוחמד בארכה
לא באתי לראות את הערבים מטרת ההפגנה מבחינתם, לכתחילה היתה ועודה ברורה לי. באתי לראות אחשדרכנזים.
את הנחיל הובילו המארגנים משולבי ידים ומאד צודקים, ואחריהם מסה גדולה של צועדים. ההבטחה לפלורליזם קוימה במלוא. במו עיני ראיתי אחד דגל ישראל, אחד ורבע דגל דרוזיה, מאתיים וחמישים דגל פלסטיז, ורבע דגל להט"ב, בירכתיים, כי כשהשבאב בשטח הקהילה במתח.
במרכז ההפגנה צעדה האמת שכדרכה צצה גם כאשר עושים מאמץ להסתיר. מאות צעירים מניפים דגלי פלסטין התלהמו כמו שערבים יודעים והתחייבו לפדות את פלסטין ברוח ודם. כל כך משולהבים עד שהכורדים מלה-פמיליה, שמדינת ישראל לא מחזירה להם אהבה, נראים לידם שבריריים כרקדניות בולשוי.
והיה גם ההמון האחשדרכנזי, שקרא "ביבי התפטר השוויון שווה יותר" (אחשדפכנזים קוראים, לא צורחים) בצוותא עם הערביים הקומוניסטים שאין לאומנים מהם, שקראו "סלאם-חוריה-עאדל איג'תימעיה"
אבל כאשר נתקרבו אליהם השבאב הגיבו כפי שבני עדתם מגיבים, אחזו חזק בתיקים ובפאוצ'ים ונצמדו זה לזה והחלו להתלחש, כך עשתה טליה ששון, וכשחייכתי אליה ובירכתי לשלום, ברחה.
אבל לא זה מה שרציתי לספר, על השנאה רציתי לדבר.
היות שאנוכי שומע את השפה הערבית וגם מבין מעט, חיפשתי את מבטי המשטמה של הערבים. ידעתי שערבים לא מתרשמים מאחשדרכנזים ורואים בהם נטע זר, עוד ידעתי שלערבים חיבה מיוחדת ליהודים שמעולם לא עזבו את המזרח התיכון ומחפשים את קרבתם ואף יש מהם, שרואים בי בן ברית לעתיד, הרי חלק ניכר מהם עבריים עתיקים שאוסלמו בכח.
אבל מעולם לא ראיתי את השנאה כפי שראיתי אתמול. ראיתי בנות צעירות צועקות "אלמקשוף וו-אלמקשוף, צהיוני מא בידנא נשוף" וצעירים אחרים שעטו בתנועות מאיימות על אחשדרפזים שנשאו שלטים "חוק לאום=מדינת אפרטהייד" להרחיק אותם מהנחיל ולשפר אותם לאחור.
וראיתי את האבות והאמהות מכוסות החיג'אב, מעבירים דחקות וצחוקים בקריאה "שיכנזיין שיכנזיין לאזם יעודו באורוביין" ומתעלפים מצחוק.
ואתה מביט בשתי האוכליוסיות ומבין שאין דרך לגשר, אלה בני המקום ואלה זרים ולחבר אי אפשר בהעדר רצון משני הצדדים - שמן אינו נמהל במים אפילו אם שניהם נעים באותו נחיל.
כן כן זרים. מי שהביא איתו גגות רעפים למקום בו השלג לא יורד ושהקצה 400 מלשח לשיקום כמה מבנים גרמניים טמפלרים לכער סופית את לב תל אביב, אולי יכול לבנות מדינה אך איננו מסוגל להחזיק בה.
ומי שיצר לעצמו גיטאות עם חסמי כניסה והסתגר בהם ופיתח זיקה לברלין במקום לבת ים, ופיסת הטבע היחידה שהוא צעד בה היא השביל המוליך מהלובי בבניין לאוטו בחניה - סופו קרוב, ולא משנה כמה פעמים יצטט את פרנץ קפקא.
את זה הערבים - אומה גדולה מכובדת עם תרבות ושפה עשירה, שנלכדה לתמיד במחול של דם אש ומוות - מבינים ורואים בהם זר זה מקרוב בא, סמל צביעות וחוסר כנות.
כן, יש לומר בפה מלא. האחשדרכנזים - שלו היה בידם לא היו מהססים להקים מדינת יהודונים 35 קמ' צפונית מערבית לטירת הברון מנכאוזן - כמו אז, כך היום, הם זרים במזרח התיכון, והגיעה העת להחליפם ביהודים טובים מהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה