אני מאזין לאיזה פודקאסט של מישהו שמדבר עם מוטי קידר על משילות של ממשלות ישראל ומרוב חוסר התוחלת של הדיבור הזה שאין לו אף פעם יישום במציאות הפוליטית, אני מכה במקלדת ופתאו עולה לי פסטיבל יער כלשהו של צעירים יווניים באיזה יער שנראה כמו יער בן שמן - וכי מה ההבדל בין ישראל ליוון בנוף הגיאוגרפי - שום הבדל. אבל יש פער עצום בתרבות הטבעית. ישראל, הנשלטת ע"י העמים האשכנזים ללא מצרים מושכת מערבה וכל מסיבות היער של צעירים, ביניהם ילדי שעוד מעט ימלאו להם 22, הן מסיבות טענו של מוזיקה קצבית מיובאת חד גונית וחד מקצבית שלא צריך לדעת לרקוד כדי "לרקוד" אותה.
ואני נזכר שנסעתי ליוון לחמישה ימים מתישהו בחורף 2020 לבדי - כן, לבדי, פעם ראשונה בחיי - שחיפשתי מסעדת רמבטיקו לארוחת ערב, עם ריקודים כמו שצריך וזוקיני כמו שצריך עם שיש קבאב צלוי ול וול דן כמו שצריך, גם אם זה קצת לא כשר. נסעתי במטרו הנהדר של אתונה מעט דרומה לשכונות שליד פיראוס אולי אתפוס מסעדה לא תיירותית ותפסתי משהו שהוא הכלאה של מועדון ומסעדה ברחוב כרת (כרתים) עם להקה ישובה על כסאות עם כלי המיתר המוכרים. והנה אני שם לב, שזה בכלל מקום של צעירים שאין להם כסף ובאים לאכול משהו קטן בזול ולרקוד כל הלילה.
אני מביט בהם בעיניים פעורות רואה אותם רוקדים מוזיקה יוונית טורקית של תחילת המאה ועשרים מחובקים במעגלים אינסופיים ויש בחור או בחורה שמובילים את ספירלת המעגלים בתנועות מלאות חן של הרמבטיקו המסורתי, איזה כיף. אז הזמנתי סלטה ושרימפס שאני לא אוהב אבל רק בשביל לטעום ופירות ים שאני מתבייש להזכיר פה הכל במין מגש גבינות כזה, קצת מכל דבר. ואני מקבל את זה די מהר וטועם מכל צלוחית ונהינה מהשום ושמן הזית שהופכים כל דבר לטעים ומביט בערגה ברוקדים, מתגרגע לצעירותי.
ואני חושב עליהם ועלינו. אני קורא באתר של גיא בכור שעליו אני סומך, שמבחינה כלכלית התוצר הלאומי לנפש בישראל עולה על צרפת ואיטליה ומתקרב לגרמניה וגבוה פי שלוש או ארבע מהתלג ביוון שרק עכשיו יוצאת ממיתון קטסטרופלי בו ממשלת השמאל הקיצוני של אלכסיס צ'יפראס הורתה לבנקים לסגור את שעריהם לציבור, כולל את הכספומטים, מחשש שהציבור ימשוך את הכסף שמאבד מערכו ויכניס את המדינה למוד של פשיטת רגל (בשולי הדברים חשוב להזכיר שצ'יפראס שהתלהם על ישראל בבחירות הפך להיות חבר הכי טוב של נתניהו כאשר האינטרסים של שתי המדינות הצטלבו מול האיומים של ארדואן התורכי). אז אנחנו פי שלוש, יופי. אבל אם תלך לפאב בתל אביב או בעצם בכל מקום אחר תראה צעירים נחשפים לפופ אירופי דוחה ומרוב שהוא דוחה הם לא קמים מהכיסא ומתקשקשים על בירה והולכים. למה נראים לי צעירי אתונה מאושרים מעמיתיהם התל אביבים? ומדוע הם נראים בטוחים בעצמם? ומדוע הם נמשכים למוזיקה המסורתית שלהם כמו פרפר למקור חום? הרי גם הם חשופים לתרבות הגלובלית הנשלטת ע"י תרבות המערב ומדוע הם לא עושים מעשה הצעירים שלנו ונמשכים למוזיקה הקצבית שהדי גיי'ז מוכרים להם?
לא זוכר מה השבתי לעצמי במסעד/מועדון ברחוב כרת בפיראוס, אבל עכשיו שאני ישוב מול מחשב ובוהה בצעירי יוון במסיבת יער, במאותיהם, רוקדים את הרמבטיקו לצלילי המוזיקה היוונית המסורתית, וכולם יודעים את הצעדים ואת המלים ורוקדים באהבה ובהתלהבות, ומבין מה אני רואה.
אני רואה שאולי חשוב להגדיל את התוצר הגולמי הלאומי לנפש ולהביא דרכו רווחה וציבור, אבל יותר חשוב להיות קשור, מרצון ואהבה, לא בכוח, בעבותות לתרבות אליה נולדת ואליה נולדו הוריך וסביך ולדבר אותה ולרקוד אותה, שתהיה לך לעוגן ולמשענת ברגעי משבר שיכול ויתרגשו עלינו בעתיד ונצטרך להחליט אם להמשיך לחיות פה ולהילחם על תרבותנו היהודית העתיקה, או להגר לברלין.
הנה הקישור למסיבת יער עליה נפלתי ביוטיוב (לא יודע לייבא את הסרטון לפה)
https://www.youtube.com/watch?v=Afx-670qWnI&ab_channel=nreven
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה