יום שני, 2 במרץ 2015

אנטישמיות בערב – האומנם?

אנטישמיות בערב – האומנם?
יגאל עברי

פורסם ב"מראה" וב NEWS-1


כידוע, במרכזי הערים הגדולות חי לו ציבור קולני המרים קול בזעקה בישראל ובעולם נגד 'המעשה הקולוניאלי היהודי בפלסטין'. ציבור זה נודע בכינוי "שמאל המתנהג מתחת לכל ביקורת", ובמילה: 'סמולתחת'.

אחד הטיעונים המרכזיים של הסמולתחת הוא שליהודים בגולת ארצות האסלאם חי לא רע, ובעצם, נהנו הם מחופש יחסי ומסובלנות, תוך ששתי התרבויות - היהודית והאסלאמית - הפרו זו את זו ומצב דברים זה זיכה את בני עדות המזרח בתרבות עשירה ומגוונת שלא זכתה בהכרה ובהערכה הראויות לה.

הציונות, כך טוען הסמולתחת ייבאה לא"י את עקרונות הקולוניאליזם האירופי מה שתקע טריז בין שתי התרבויות וכך נגרם סבל מיותר לשני הצדדים. המסקנה מהתיזה דלעיל היא שאם נפטר מה'ציונים' יפתח הצוהר לפיוס בין שתי התרבויות וליישוב הסכסוך הבינדתי, וזה רק עניין של זמן עד שקלריקלים משתי הדתות ייסדו מעגלי 'דעווה' מהם תצא הבשורה לשני העמים - העם היהודי (מכיר) והעם הפלסטיני (לא מכיר).

האם הערבים השֵמיים יכולים להיות אנטישמיים?

המזרחן הפרופסור ברנארד לואיס איש פרינסטון, פיתח את התיזה המרהיבה שלפיה נקודת המוצא ההפוכה של הנצרות והאסלאם כלפי היהודים, מסבירה את ההבדלים הגדולים ביחס כלפי היהודים.
נקודת המוצא הנוצרית היא הענשת היהודים על הצלחתם (לגרום לצליבת ישו) ואילו נקודת המוצא המוסלמית היא בוז ליהודים על כישלונם (תבוסתם וגירושם מהחיג'אז, עד היום).

המוסלמים לא חשו רצון לנקמה ביהודים, כי לא היה על מה, שהרי היהודים שמרדו במוחמד בעיר יתריב (אלמדינה) ניגפו והושפלו עד עפר, תוך שהגברים נערפו והנשים והילדים נמכרו לעבדות.
ליהודים הותר לחיות כבני חסות של האמיר ובתשלום פרוטקשן (ג'זיה). 

לאורך ההיסטוריה היו עליות וירידות ביחס ליהודים. היהודים תחת הח'ליפים משושלת אלמוואחידון (המאה ה-12) העמידו את  יהודי ספרד בפני ברירת מוות, גירוש או התאסלמות, ואפילו ההיסטוריון אבן ח'אלדון (המאה ה-14) לא היסס "לקבוע" שאופיים הקולקטיבי של היהודים מנוון, מרושע וערמומי, ומאידך, נודעו תקופו שגשוג יהודי חסר תקדים בין המאות ה-9 וה-14 שנודעו בכינוי "תור הזהב".

ככלל האסלאם נעדר סממנים אנטישמים הנוצריים המוכרים ולא האשים את היהודים בהרעלת בארות ובשחיטת ילדים לשם אפיית מצות ואף לא בהפצת דבר. כל שנדרש מהיהודים היה הכרה בעליונות האסלאם והבעת נאמנות מוחלטת לאמיר המקומי ולח'ליף.

בתחילת המאה ה-19ניתן להבחין בייבוא האנטישמיות הנוצרית למרחב המוסלמי שנשלט ע"י האימפריה העות'מאנית, יש אומרים על רקע התחרות המסחרית בין הנוצרים ליהודים. במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו להופיע תרגומים לערבית ולתורכית של חיבורים אנטישמיים כשבראשון בהם (1869) התוודה לכאורה רב יהודי שהתנצר על מוראותיה של הדת היהודית (לחשוב רק שבאותה השנה פרסם דארווין את "מוצא המינים"...). פרשת דרייפוס (1904) שחילקה את צרפת לשני מחנות וחוללה שיח אנטישמי חריף, השפיעה על כל אירופה ולא דילגה על חצר הסולטאן ועל השיח החברתי תקשורתי ברחבי האימפריה העות'מאנית. גם הפיכת ה"תורכים הצעירים" (1908) שהביאה להדחת הסולטאן ולכינון משטר קונסטיטוציוני, חוללה גאות אנטישמית, לאחר שחלק ממדינות אירופה האשימו את היהודים כמי שעמדו מאחוריה.

ההתעוררות הציונית במחצית השנייה של המאה ה-19 וההתנחלות המוצלחת בארץ ישראל בתחילת המאה ה-20 שחוללה פלא כלכלי, גלי עלייה והקמת מדינת ישראל, תפסה את העולם האסלאמיסטי 'עם המכנסים למטה'.

וכיצד כך? מבחינת האסלאם הדת היהודית היא בר מינן המחשב את דרכו לבית הקברות של הדתות. ופתאום, הבר מינן התעורר כעוף חול, וקושש לעצמו מדינה כנגד כל הסיכויים.
חיוניות זאת של 'העם המבויש והנרפה' הכתה בתדהמה את המוסלמים, ומשכך, הזלזול פינה עצמו לרגשי כעס שהפכו עד מהרה לחמת זעם.

הזעם והתסכול המוסלמי נפצו מחסומים ועכבות גם בימינו. בסדרת הטלויזיה 'ח'יבר' שהוקרנה בעולם המוסלמי וזכתה לעשרות מליוני צופים, הוצגו היהודים כקבוצה נכלוליות תאוות בצע וקמצנית. 'יוצר' הסדרה הציג את היהדות ככזו: "..המבוססת על תרמית והונאה ... לכן שאפתי לגלות את תכונותיהם, רעיונותיהם, שיטותיהם וערמומיותם..".

עלילות דם בנוסח הישן פורסמו באמצעי תקשורת רבי תפוצה. כך למשל, עלילה בדבר שימוש בדמם ובשרם של ילדים הובאה בירחון המצרי 'אל-כבאר' ובמאמר שכותרתו "היהודים מוצצי דם בחג הפסח" נכתב כך: "... הם ערבבו את אפיית המצות עם העלאת הקרבן ... בערבבם את בצק המצות עם דמו של אחד מקרבנותיהם בייחוד בחג הפסח, בחג פורים ובטקסי ברית המילה."

מוסלמי המאמין כי הקוראן הוא דבר אלוהים חיים, מצא לפתע את עצמו נשלט על ידי היהודי הנבזה המושל בו ומורה לו כיצד ינהג ומה עליו לעשות, והוא מסיק אחת משתיים: 1. מדובר בסימני אחרית הימים ועליו לחזור בתשובה. 2. האסלאם הוא כה חלש ונרפה, עד כי אללה העניש את המאמינים בכך שהשליט עליהם את העם הנקלה. 

לדידו, הכלי שיהפוך את הקערה על פיה, הוא הקמת צבא מוסלמי שישיב עטרה ליושנה וישפיל את היהודים כפי שראוי להם ולא בכדי אנו שומעים מפעם לפעם את הקריאה: "ח'ייבר ח'ייבר יא יאהוד, ג'ייש מוחמד ס-יעוד (ח'ייבר ח'ייבר הו היהודים, צבא מוחמד עוד יחזור). 



להרחבה: ברנרד לואיס, שמים ואנטישמים, הוצאת דביר, 1989

B. Lewis, The Jews of Islam, Princeton N.J 1985

תושבי דרום ת"א, צאו לרחובות

תושבי דרום ת"א, צאו לרחובות

חונטה משפטית מעדיפה ערכים מעורפלים על פני זכויותיכם, והממשלה חוששת לצאת כנגדה. אם תכבשו מחדש את גינת לוינסקי, יתכן ודבר מה ישתנה



פורסם גם ב- NRG מעריב-מקור ראשון  1/10/2014          

 http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/628/062.html


הררי מאמרים נכתבו על פסק הדין שניתן לפני מספר ימים בעניין ולפיו התקבלה עתירת ה'סְמוֹלִבְלִחַת' (זכה לכינוי זה בשל נטייתו שאינה יודעת חת, להפיץ שקרים) בעניין המסתננים, ולפיכך בחרתי דווקא להאיר את התופעות המסבירות את פסק הדין האומלל באופן קצת פחות משפטי וקצת יותר אישי, ובשפה מעט פחות משפטית ומעט יותר אנושית.
אם חשבתם שפסק הדין התקבל בבג"צ ברוב דעות של שישה מול שלושה, ששלושה שופטים היו בעדכם במשמע, ובכן, מצטער לאכזב אתכם. כל התשעה הסכימו על העיקרון שלפיו סעיף 30א לחוק למניעת הסתננות נוגד את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והמשמעות היא שהוא איננו חוקתי ודינו להיפסל. כלומר, נפסק פה אחד שהחוק המגן על תושבי ישראל מפני פגיעתם הרעה של זרים שהסתננו לישראל נוגד את ערכיה החוקתיים. הנשיא גרוניס והשופט הנדל חלקו על שופטי הרוב רק בשאלת הזמן הראוי להחזיק מסתננים במשמורת מנהלית. בפסק הדין אין התייחסות רצינית למצוקותיכם, גם לא הסתמכות על שטחה המצומצם של המדינה ויכולת הספיגה המוגבלת שלה, וגם לא להרכב המסתננים (גברים צעירים בגילאי צבא ולא משפחות הנמלטות מאימת המוות) ולא ליישובם בערי אוהלים בסמוך לגבול כפי שעשו תורכיה וירדן לפליטי סוריה ועיראק.
 הנחתום שהגיש לפיכם את העיסה שלפיה הערך של הגנה על תושב ישראל מפני סכנה דמוגרפית נסוג בפני ערכים יפים מאד ומעורפלים מאד, הוא פרופסור א. ברק נשיא בית המשפט העליון לשעבר, שליט מדינת ישראל לשהווה ועמוד האש לשעתיד, He who must be obeyed"", שלדידו שלטון החוק נסוג מפני "עליונות המשפט", ושהותיר אחריו וותיקן משפטי ענֵף הכולל את בית המשפט העליון, פרקליטות וסנגוריה הציבורית, הקליניקות המשפטיות בפקולטות למשפטים וארגוני הסְְמוֹלִבְלִחַת - כולם נראים וחושבים אותו דבר וכולם ממומנים מכספי המסים שלכם.
החברה בישראל מצאה עצמה אסורה בעבותות לערכים שאינם שונים בבסיסם מאלה של הקיצוניות שבחצרות היהדות החרדית האשכנזית והייתה לחברה גלותית ועייפה, כפופה ומושפלת עיניים, עתירת ריסונים ואיסורים ושבוייה בקללת התקינות הפוליטית – הציונות נעקדה על מזבח השקר הקוסמופוליטי.
ממשלת ישראל - ממשלת ימין ציונית אני מזכיר - מתנהלת בהססנות וכמי שכפאה שד אל מול בית המשפט והיא הודפת, פעם אחר פעם, את ניסיונות הכנסת להשיב את האיזון בין שלוש הרשויות, זאת מתוך חשש משתק, שמא תצטייר בעולם כמי שפוגעת בעצמאות בית המשפט. הממשלה המפוחדת בזה לכם ולאלקטורט שלכם, שכחה שאתם העתודה הציונית של מדינת ישראל ועל שום כך ראוי שתיתן את הדין ביום הבוחר.
כשחשבתי על ההתעללות שאתם חווים, נזכרתי בסבתא שלי שתמיד אמרה שאם אתה לא לוקח את מה שמגיע לך, אף אחד לא יתנדב לתת לך. עם התובנה הזאת היא הצליחה לא רע בחיים למרות שהסיכויים נטו לרעתה, ולמעשה, הסיכוי שלה להצליח לא היה גבוה בהרבה מסיכוייה של הכלבה לייקה לחזור בחיים מהטיסה המאוישת הראשונה לחלל, אך סבתא שלי מרים לא היססה להוביל תהלוכה כועסת של תושבי שכונת שערים באביב 1950, במחאה על כך שהשכונה לא חוברה לרשת התאורה הססגונית לקראת יום העצמאות כיתר שכונות העיר רחובות. 'רחובות לא תואר אם שערים לא תואר' הכריזה סבתא שלי והושיבה את המפגינים על הכביש ברחוב הראשי של העיר והתוצאה: שכונת שערים מצאה עצמה מוארת כדבעי ותושביה חגגו שמחים וטובי לב את יום ההולדת של מדינת היהודים.
שאלתי את עצמי מדוע אתם לא מבינים היום, את מה שסבתא שלי הבינה לפני כ-60 שנה. נפלא ממני מדוע אתם לא יוצאים כולכם לרחובות תל אביב ועוצרים אותה מלכת, אין יוצא ואין בא, עד שחדרי ילדיכם לא ידמו להם כבית סוהר ועד שהוריכם ירגישו מספיק בטוחים לפתוח את דלתות הפלדה ולצאת החוצה אם לקניות אם סתם לשאוף אוויר, משוחררים מהאימה ומהפחד.
במה דבורים הדברים? בכיבוש מחדש של המרחב הציבורי. צאו לגינת לוינסקי והעיפו משם את המסתננים ואת הסְְמוֹלִבְלִחַת שמחלק להם מרק על הנדנדות של הילדים שלכם. העיפו את דוכני הבגדים, נקו את הזוהמה  והשתלטו על החמארות ואם תתקלו בכמה עגלות אשפה שניצבות על המדרכה כי העירייה לא טרחה לפנות אותן, והן יפריעו לכם בדרך לגינה, הזיזו אותן לאמצע הכביש. 
כמות של5,000  מפגינים תעשה את העבודה (אתם יכולים להוציא כמות כזו לרחוב) והיא כבר תמשוך  50,000 אוהדים מכל הארץ (כולל אותי ובני משפחתי ומכרי). שבו בגינת לוינסקי שלושה ימים והודיעו לממשלה שאם היא חפצה במסתננים שתתכבד ותיקח אותם לשכונות המוזרות והריקות של הסְְמוֹלִבְלִחַת בתל אביב ותשכן אותם בדירותיהם שגם אם תביטו כה וכה לא תמצאו בהן ילדים. יש גם די והותר בתי מידות בשכונת רחביה הירושלמית מקום מושבו של הוותיקן המשפטי – שיריחו גם הם את ריח ההפרשות בחדרי המדרגות.

ואחרון אחרון, דעו שהסְְמוֹלִבְלִחַת זיהה את התרעומת (המוצדקת) שאתם חשים בשל הפקרתכם והוא זומם  לחדור דרך הפרצה הזו על מנת לנסות להרחיקכם מהציונות - השגיחו בזה והיזהרו מזה, ואם תזהו איזה הסְְמוֹלִתִחַת לוחש לכם באוזן דבר השמצה, תנו לו בעיטה בתחת :)

הימין המעודן, סְמוֹלִבְלִחַת ו"הצל" שביניהם

הימין המעודן, סְמוֹלִבְלִחַת ו"הצל" שביניהם

הבהלה שבה מיהר הימין להתנער מהאגף הפחות מנומס שלו, שתבע בתל אביב את עלבונה של מדינת ישראל, מעידה על רגש נחיתות וחולשה. 'הצל' קיבל סיכול ממוקד

Share on twitterShare on facebook7.8.14 פורסם גם ב- NRG מעריב-מקור ראשון                        http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/605/371.html
בשלושת העשורים האחרונים ירד השמאל הציוני מנכסיו והפך לצללית של עצמו. מי שנכנס בנעליו, ונבט ופרח, בעיקר בערוגות התקשורת והאקדמיה וסביבתם, הוא השמאל הרדיקלי, זה השולל את קיומה של מדינת ישראל. פגע רע, שפעילותו מתרחשת בשד' רוטשילד בתל אביב. משם יצאה "המחאה החברתית", שם הם "ייסדו את מדינת פלסטין" ומשם יצאה "המחאה נגד המלחמה". פעיליו כה אמיצים וכה עשויים לבלי-חת, עד כי אכנה אותם כאן להלן - "סְמוֹלִבְלִחַת". 

הסְמוֹלִבְלִחַת קשר קשרים עם גורמים עוינים לישראל בחו"ל, חבר לחלק העוין במיעוט המוסלמי בישראל, השתלט על עיתון בעל מוניטין והפך אותו לעלון תעמולה אנטי ישראלי. כמו כן, ידע להקים מלכ"רים לרוב, והשכיל לקושש באמצעותם תקציבים נאים. כל אלה שמשו מצע להתרסה שהלכה וגדלה כנגד ערכי היסוד של המדינה עד שהפך עצמו משול אזוטרי לפגע רע ומזיק. 

כידוע, מבצע "צוק איתן" למיגור הטרור העזתי, החל להתגלגל לאחר חטיפת שלושת הנערים בצומת גוש עציון ורציחתם ולא היה צודק ממנו, מה שהסביר תמיכה חסרת תקדים של שהתקרבה ל- 90% מהציבור. 

הסְמוֹלִבְלִחַת הפגין בכיכרות תל אביב במהלך הלחימה במבצע "צוק איתן" בדרישה מישראל להפסיק את הלחימה, וכדרכו מאז ומקדם עשה להחליש את מדינת ישראל ולחזק את הכוחות המחבלים בה. חימש עצמו בדגלים אדומים עם מקלות ארוכים, בשלטים ובמגברי קול, במשרוקיות ובמצלמות משובחות, ועם טונות של שנאה הניף בכיכרות שלטים כמו: "די לרצח ילדים" ו"הרוצחים לטיס" , תוך שקילל: "צה"ל - ארגון הטרור המוסרי בעולם" וגם "יעלון, כמה ילדות רצחת היום?" 

וכך, בכיכרות תל אביב - בצנטרום של הפיילה של העיר הציונית הראשונה - התיישב הסְמוֹלִבְלִחַת על הקצה הרגיש של מערכת העצבים של כל מי שמוחו במקומו. 

ציבור גדול של אנשים ציונים, נקעה נפשו מהתפרעויות הסְמוֹלִבְלִחַת באין מפריע ברחובות תל אביב. כל כך נקעה עד שהקיץ מחלומות הקיץ, ירד מהמיטה, שטף פנים וצחצח שיניים ויצא במאותיו לכיכרות, חמוש בדגלי ישראל, שר בקול ניחר את הסיפור היהודי-ציוני, וגם את "התקווה" ואת "עם ישראל חי" ו..כן.. גם שיגר קצת.. לא יפה.. "ברכות" למשפחת הסְמוֹלִבְלִחַת על שושלותיו ומטותיו. לא ניתן היה להתעלם מהחרון הבוקע מכל תא בגופו  - את עלבון מדינת היהודים תבע ולא את עלבונו האישי. 


השמאל לא משתיק כך את קיצוניו
דמות בולטת בהפגנות היה הראפר יואב אליאסי, המכונה "הצל". משמטח הבליסטראות נגד המפגינים נחת ישירות על ראשו, יותר נכון על בנדנתו, מצאתי לנכון לזכות את מפגיני המחנה הלאומי בכינוי "צלניקים".
  
ואז.. צמד-החמד הצדקני, הלוא הם הימין המעודן והסְמוֹלִבְלִחַת, פצח באורגיה צדקנית נגד הצלניקים. "חוליגנים" כינה אותם בסטטוסים ובציוצים ובכתבות בוכיות בכל פלטפורמה אפשרית (טוב שכבר לא כותבים על חרס).

הימין המעודן לא חסך במאמצים להתנער מהצלניקים ש"זיהמו" את ההדר הרוויזיוניסטי המנומס והכריז "ערסים - מקומם לא עמנו" ו"ניאבק בשמאל כאילו אין חוליגנים ובחוליגנים כאילו אין שמאל". וכשיונית הנזעפת דיווחה על "אלימות" משתוללת ונזפה במשטרה, הנהן הוא נמרצות.

אם נביט לאמת בלבן של העיניים, ניווכח שהימין המעודן לקה ברגשי נחיתות אל מול עליונות תרבותית מדומיינת של הסְמוֹלִבְלִחַת. הוא מתקשה להתמודד עם החשש מ"סזון" תרבותי שייגזר עליו אם ייראה, ישמור האל, כצלניק מיוזע ומגורמט לבוש במוצרי 'אדידס' (נשבע שראיתי את זה איפשהו).

אז הוא ביצע ב"הצל" סיכול ממוקד, ובצלניקים BDSצ'יק קטן. 

מה שמוזר ומצחיק גם יחד הוא, שעל אף התנהגותו, מצפה הימין המעודן מציבור הצלניקים שיעמוד מן הצד, בדום מתוח אם אפשר, וימתין להוראות. קיבל הוראות - יבצע לפי כללי הנימוס המקובלים! , לא קיבל -  ישתוק! לא ישתוק - יחטוף!

האם הסְמוֹלִבְלִחַת מעולל כך לחבריו? - שלילי! זוכרים את האלימות במה שמכונה "המחאה החברתית"? זוכרים את 'שכחתי-מה-שמה' מנפצת חלונות ראווה של סניף בנק הפועלים ושהוגשו נגדה ונגד חבריה כתבי אישום? יודעים מה קרה איתם? ובכן, היועמ"ש הורה למדינה לחזור בה מכתב האישום. זוכרים איך הסְמוֹלִבְלִחַת הוקיע את 'מה-שמה'? - אתם לא זוכרים, כי לא זוכרים את מה שלא היה! לא רק שלא הוקיע אלא כמעט חנק אותה מאהבה.

"הצל", אם היה עושה מה שעשתה 'מה-שמה' - היה מוצא את עצמו ואת הבנדנה שלו, "יושבים" שנתיים בחד-גדיא, ולמה לא? הרי הימין המעודן לא רק ששילח אליו משבי כפור והציגו כזמר כושל ופורע חוק, אלא גם לא היסס להגחיכו כשזוג העורבים מתכנית הבוקר של ערוץ 10, חרבנו על ראשו בשידור חי.

הקוד המוסרי של הימין המעודן הוא זה : "ערס" הוא מי שצורח 'בנזונה'. "מפגין" הוא מי  שצורח 'מתל אביב לבלעין תשוחרר פלסטין'. 
צילום: אמיר מאירי
לא נכנע לכללים האוסטרו הונגריים. יואב אליאסי, 'הצל' צילום: אמיר מאירי
אנשי הנגריות והמוסכים
ומי הם הצלניקים? המוני עמךישראל, מליוני אנשי הנגריות והמוסכים, עובדי הבנקים, אנשי תחזוקה, פקידי ממשלה, פועלי מלאכה ותעשיה, ואחיות רחמניות, נהגי מוניות ובעלי עסקים קטנים, גננות ומורים, עובדי קבלן וחקלאים - רובם יוצאי ארצות המזרח אך לא רק - אלה שלשונם איננה מושחזת, שאוצר המלים  הציוני שלהם אינו מעודן אך לבם זהב. האנשים הטובים האלה הם המצע של המחנה הלאומי, הפלטפורמה שבלעדיה אין שלטון, אין ממשלה לאומית ואין ארץ ישראל.

הצלניקים רוצים וזכאים (ועוד איך!!) שקולם ישמע

בעניינים שעל סדר היום. הפגנות במרחב הציבורי הם פורום נאות לעשות זאת מבלי שמאן דהוא, גם לא הימין המעודן, ייטול לעצמו את הזכות המוסרית לעשות עבורו שקלא וטריא על איך לעשות את זה.

לסיום, על הימין המעודן לזכור ולכבד את שני אלה:
ראשית, לצלניקים אין עניין להתבטא לפי הכללים שנקבעו בטרקליני האמפריה האוסטרו-הונגרית אלא לפי כללים ציוניים יהודיים וארץ ישראלים שנוצרו פה. שנית,
אם ירחיק עצמו מהצלניקים וייצור מציאות של "שבטים" בקרב המחנה הלאומי, לא יקבל אלא פילוג ניכור והתרסה -
מה שיפקיר את ארץ ישראל למזימותיו של הסְמוֹלִבְלִחַת. שלישית, תחביר משוכלל השגור בפיו של פלוני אינו ערובה לאמת ו/או לצדק. אסור לשכוח שהדברים המגוחכים, המופרכים, הטפשיים והבוגדניים ביותר, וכן.. גם הנפשעים ביותר, נכתבו בעברית צחה.

וכמה מלים אל "הצל" ואל הצלניקים:

אָלֶף, שמחתם מאוד אותי ואת רוב המחנה הלאומי בכך
שנוכחותנו הורגשה סופסוף במרחב הציבורי - הא ראיה לכך היא תלונותיו הבוכיות של הסְמוֹלִבְלִחַת. 

בֵּית, המשיך כך צלצ'יק, ארגן צעירים רבים סביבך. כנה אותם באיזה כינוי שתרצה - "האריות" "הטגריסים" או ה"טי-רקסים". לו היה נשמע קוֹלי הייתי מציע "ברית הבריונים" (הימין המעודן ימות מבושה) - אבל ההחלטה בידיך. התעלם מההשמצות והמשיך בכל הכוח. כדי שזה יצליח, בוא מאורגן להפגנות, עם סיסמאות קליטות והדריך את החברה לקריאות בעד ישראל (ופחות קללות), הרבה דגלים ושלטים, ובעיקר, הרבה התלהבות, אהבת ישראל ושמחת חיים - מעלות שהסְמוֹלִבְלִחַת לא התברך בהם. 
   
גִימֵל, אתם מה שמכונה "מקרה מבחן". אם תמשיכו לומר את דברכם בקול רם וברור, יצטרפו אליכם ציבורים ציונים מודרים נוספים (פריפריה רחוקה, מיעוטים ציוניים) אך אם תניחו להם "לחנוק" אתכם שוב תשאירו את הימין המעודן והסְמוֹלִבְלִחַת לבדם בשירה הציבורית, רוקדים בחיוך מבושם. 

והימין המעודן, מה יהיה אתך? ראה טור זה כקריאת השכמה, יותר נכון כתרועת אזהרה, או שתתנתק מההזדהות התרבותית המיותרת עם הסְמוֹלִבְלִחַת ותשוב למחנה הלאומי או שתיזכר כיָמין של שלושת הממים : מעודן, מורדם ומונשם. 

יום ראשון, 1 במרץ 2015

קצינים, 'בצלם' ושופטי עליון בקפה אצל מינרבה

קצינים, 'בצלם' ושופטי עליון בקפה אצל מינרבה

מידה 16.12.14


קצינים, שופטים ואקדמאים התכנסו תחת כנפי 'האגודה לזכויות האזרח' לדון בכיבוש, באפרטהייד ובנישול-דיכוי-ניצול וכל המלל הרגיל • יגאל עברי שם נפשו בכפו והלך לצפות בכנס, שהתקיים באוניברסיטה ציבורית בישראל, שאחרי הכל יודעת גם היא משהו על נישול: של כספי משלם המיסים 
כותרת הכנס: "שלטון אחד - שתי מערכות חוק, משטר הדינים של מדינת ישראל בגדה המערבית" שדי בה להבין שתכלית הכנס להציג מצב דברים משפטי כפי שנתפש בעיניהם של אנשי אז"א וסביבתם הפוליטית.
"מה לאגודה לזכויות האזרח ב י ש ר א ל" ולמשטר הדינים באזור שפורמאלית אינו חלק מישראל? ומה ל"מרכז מינרבה לזכויות אדם" לארח כנס פוליטי ודו"ח שנוי במחלוקת שצבעו הפוליטי בוהק? - השאלות הופנו לריבויינע של עוילם ולכשאקבל תשובה אודיעכם. 
הכנס חולק לשלושה מושבים, הקהל באולם מנה כ- 120 ברנשים וחתיכות, בלטו בקהל עילויים כמו הבלוגר גורביץ ותלמידי חכמים כמנכ"לי 'בצלם' בעבר ובהווה, שישבו ליד קצינים מהפרקליטות הצבאית, שהתערבבו עם השופטות דורנר ורוטלוי, שישבו שורה אחת לפני טיפוסים דוגמת חגי מטר, סרבן השירות בצה"ל.
בתפקיד עלה התאנה שמשו שני מלומדים חובשי כיפה - אל"מ משניות לשעבר נשיא בימ"ש הצבאי לערעורים ופרופסור כהן מהקריה האקדמית אונו - ואם לזרום עם הדימוי אפשר לומר שהעלה היה מחורר כדבעי, בכול מה שנוגע להבעת דעה לעומתית לזו שהושלטה בשיח.
מייק בלס המשנה ליועמ"ש לשעבר, אימת המתנחלים, שנודע כשולף צווי "שימוש מפריע" המהיר במזרח התיכון, ציין כי ה'שטחים' (יו"ש) יצרו בעיה חמורה העלולה להביא להתרסקותה של מדינת ישראל, והתגאה כי כאשר שימש בתפקידו עשה רבות להטמעת ערכי המשפט הבינלאומי בחומר הנלמד בקורסי ההכשרה הקרבית של מפקדים בצה"ל.
הדובדבן שבדוברים, היה עו"ד חסן ג'בארין, חבר אז"א בעבר, מייסד ומנכ"ל ארגון המכונה עדאלה. ג'בארין - שהשכלתו המשפטית הגבוהה מומנה ע"י הקרן החדשה לישראל, נציגו ובא כוחו של עזמי בשארה ומנסח המסמך המכונה 'החוקה הדמוקרטית' הקורא לביטול יהדותה של מ"י - הוא גם בשר מבשרו של הממסד המשפטי בישראל. מכובד התארים התיישבו הקסקט וג'בארין מתחתיו והצהירו שלא יתכן פיוס בין ישראל ולאזרחיה הערבים ללא השבת הקרקעות שהופקעו מ-1948 והתרת הרסן לאיחוד משפחות (ובמלים אחרות: שיבת פליטים), ועד אז, כל דרך להשתחררות מציפורני הכיבוש  לגיטימית, ושמעולם לא יכון שלום בין היהודים לערבים כ ל עוד לא יפתרו כל המחלוקות בין העם היהודי לבין 'העם הפלסטיני' כיחידה אחת.
המצחיקול שבדוברים היה אל"מ דורון בן הרק היועמ"ש לאוגדת יו"ש ששיבח את הדו"ח והתגאה בשיתוף הפעולה הפורה והאמפתיה השוררת בין צה"ל לאז"א. אם לא המדים המוכרים, הייתי מהמר אחד לארבע כי האיש הוא דובר יוניפיל הבקי במכמני השפה העברית.
הדוברים רובם ככולם דברו לא מעט אך לא אמרו הרבה, וכצפוי, ליהגו בגנות 'הכיבוש',  ובכלל, המינוחים "אפרטהייד/קולוניאליזם/כיבוש/סיפוח זוחל, נורו שם בקצב של תותחי וולקן ובמספר גדול מאד, שני רק למספר חברי לשכת עוה"ד.  
 שאלתי עצמי לשם מה הופק הדו"ח? - הרי ממשלות ישראל, כולן מימין, פוחדות עד מוות מיישום דו"ח וועדת לוי, בו נקבע כי למדינת ישראל זכות חוקית להחיל את ריבונותה ביו"ש - עד כדי כך פוחדות שאפסנו אותו בבוידעם.  סביר יותר, השבתי לעצמי, שהדו"ח מיועד להפצה לחו"ל לגורמים המעוניינים בממצאיו, ולא ירחק היום בו נצפה ביורגן מהוועדה לזכויות האדם של האו"מ מקריא מהדו"ח בגבות כעוסות בפני חבריו עבדאללה מלוב (יו"ר הוועדה) ואחמדי מאיראן (מזכיר).
האוירה בכנס היתה אפרורית ולא נצפו מחוות מוגזמות כלשהן. הקהל היה מפוקח, מכיר בכך שהזמן שהוקדש לכנס הוא רע הכרחי וחשוב מזה, הוא תלוי פרנסה, שלהווי ידוע לכל כי הסמול מתפרנס משמאליותו - מי באז"א או בארגון דומה, מי באקדמיה ומי בממסד המשפטי – ופרנסה זו פרנסה.
ואני כשלעצמי איך עברה עלי החוויה? תחילה התלהבתי, וסיכמתי את הדברים במרץ וכשהסוללה של הפד איימה לשבוק חיים, שלפתי כבל וחיברתי אותה לחשמל תוך המשך הקלדה. אלא שכל הדוברים אמרו את אותם דברים ועשו את אותם פרצופים ולאחר כ-20 עמודים התחלתי לעשות קופי פייסט ורק החלפתי את השמות. אט אט הרגשתי לאות משתלטת על גופי ומפיהוק לפיהוק חיפשתי את דוכן התרומות לדרוש 200 ₪ מהמתרימה (פרופסורית גם היא), פיצוי על בזבוז זמני.
רק בעניין אחד נותרתי תמים דעים עם מנסחי הדו"ח - המדיניות הממשלתית של 'שב ואל תעשה'. מעמדה הבינלאומי של ישראל התדרדר בשל מדיניותן ההססנית של כל ממשלות ישראל שלא לבלוע ולא להקיא את שטחי יו"ש, מה שיצר ריק נורמטיבי אליו נכנסו ארגוני שמאל רדיקליים וממומנים לעיפה העסוקים בפעילות מגוונת ומזיקה. די לחוש את משבי הכפור הנושבים כלפי ישראל ממדינות אירופה ומהקמפוסים במיטב המוסדות האקדמיים בארה"ב, כדי לאמוד את פגיעתם הרעה.

ואסיים בנימה אישית. ישראל יקירתי, את חייבת להפסיק להתבייש, הכירי בערך עצמך, הבליטי חזה והמשילי עצמך לסופר והפילוסוף פרנסואה מארי ארואה שנודע בכינוי וולטיר, עליו סופר המעשה שלהלן שכך היה: וולטיר הוזמן לארמון המלך פרידריך הגדול, ובעוד מטיילים השנים ומשוחחים כה וכה, הזמינו המלך לשיט קצר על פני הנהר וכשהתיישבו בסירה התברר כי היא נקובה, ומים חודרים לתוכה. וולטיר קפץ חיש מהר מהסירה אל גדת הנהר, או אז סנט בו המלך בחיוך: "אדוני מאד מתיירא לחייו", השיב לו:  "אכן כן, ישנם מלכים רבים עלי אדמות, אבל רק וולטיר יחידי אחד". 

יום שישי, 27 בפברואר 2015

שוֹק השוקולד בטיסת ישראייר

שוֹק השוקולד בטיסת ישראייר 

סכסוך השוקולד בטיסת ישראייר (21.2.15) שהסעיר את הרשת הסתיים בפסק דין ציבורי שהרשיע את "אחיות השוקולד" וזיכה את הדייל ואת חברת התעופה. בפסק דינו הסתמך הציבור על התפל (קללות וניבול פה) והתעלם מהעיקר (סירוב דייל ליתן שירות שהוא מחויב בו). 

צפיה בסרטון מראה שהאירוע מריבה החלה בין אחות א' לדייל שסירב למכור לה חפיסת שוקולד מבלי לנמק (מאוחר יותר תודרך לנמק בכך שחש מאוים ). 




ההתנפלות

התקשורת כנתה את האירוע "הישראלי המכוער" (וכיוונה לאחיות) ואת נסיבותיו "רגעי האימה באוויר" , נופפה בעפרונה ואיימה בתביעה פלילית ואזרחית 

חיש מהר היו האחיות כה מבועתות וכה כנועות וצייתניות עד שהיו בשלות לחלוטין להודות בהטיית הסמבטיון ממהלכו. ובראיון לגל"צ (23.2.15) קרסה אחת מהן וכמעט הודתה ברצח ארלוזרוב: "נכון.. נכון.. כל מה שתגיד אתה צודק" ואף אמרה למראיין ואף הביעה תקווה לשלום עולמי: "אני מאחלת שתהיה מדינה רגועה..ואני מתנצלת..ושיהיה שלום.." 

איומי סרק?

האם נעברה עבירה או בוצעה עוולה נזיקית? ממש לא! אחות א' התלהמה וגידפה, נעמדה על רגליה ונופפה בידיה אך בשום אופן לא איימה על הדייל, לא על גופו ולא על שלומו, אלא הגיבה להלבנת פניה ברבים. אחות ב' גידפה מאותם טעמים ודווקא היא ספגה איומים ממנו ("את לורנה לא תרדי"). החבר של אחות ב' ניאץ את הדייל ופסע לעברו בתנועה מאיימת אך עשה זאת מיד לאחר איום ששיגר הדייל לחברתו, וכך או כך לא נגע בגופו, ונרתע כאשר הלה אמר לו "תזהר, תזהר"  

השלושה לא פגעו בביטחון הנוסעים ולא ברכוש, ולא יצרו מפגע בר תביעה בנזיקין, כמו כן, המטוס לא סטה מנתיבו, ונחת ביעדו מבלי שהקדים או איחר בנחיתה. 

נכון שהתנהגות האחיות לא תאמה את ספר "נימוסים והליכות מאת חנה בבלי", אך הייתה סבירה, ולמצער, החטיפה לדייל כצפוי מאדם שהושפל בפרהסיה ע"י נותן שירות.  

האם נוסעים לא מעורבים נפגעו? לפי הסרטון - התשובה שלילית, ומכל מקום לא ידוע על תובענה שהוגשה כנגד מי מהשלושה, כמו"כ לא ידוע על תובענה אשר הוגשה ע"י נוסע כנגד ישראייר. 

האם תדמיתה של ישראייר נפגעה? ההפך הוא הנכון, ישראייר נתפסה כמי שטיפלה בקור רוח ב'משבר' וכמי שהזעיקה את משטרת ורנה מיד עם הנחיתה, כמתחייב מהנהלים. 

הטענה שהם היו שיכורים אין לה על מה שתסמוך ומוכחשת על ידם, וגם אם נניח שהם משקרים עדין יש לשאול, מה לשוקולד ולמניעת שכרות? 

והדייל, מה אתו? ובכן, הסרטון מדבר בעד עצמו. מדובר בדייל שסירב בניגוד לדין למכור מרכולת לנוסעים ולא נימק מדוע כאשר התבקש לכך. במקום לדאוג לרווחת הנוסעים, לביטחונם ולהתנהלות סדירה של הטיסה, חרחר וויכוח שהלך והתדרדר, ומילא 'תפקיד' דומיננטי בו. לא די בכך שנהג בגסות כלפי אחות א', אלא איים באופן מפורשות על אחות ב' - תודה רבה מסייה דייל שלא פתחת את דלת המטוס וביקשת מהאחיות להירגע בחוץ.. 

מצופה מאיש צוות אויר לשלוט במצב משברי, לנטר אותו ולהנמיך את הלהבות. והנה, דווקא הדייל חש דחף לאו בר כיבוש לנהוג כתגרן שהבעיר את הזירה, ונסוג ממנה כפי שנסוג צד מעורב - טעון בדיקה האם נהג בניגוד לנהלי התנהגות צוות אויר.   

האחיות – צ'חצ'ח , הדייל – צח צח 

כל מי שעיניים לו מעל לחוטמו וחי את המציאות הישראלית, שומע זמרים עילגים מחרפים ומגדפים ברוסית "להעיף את ביבי לקיבינימט" (בעברית: "להעיף את ביבי לאימא המזוינת שלו")  בהופעות מוקלטות בפני קהל רב, ושמאל חתרני מקלל ומסית ומלשין ("הרוצחים לטיס") כלפי כולי עלמא – ואין פוצה פה. ואפילו "נטלי המחרבנת" אמנם חטפה, אך לא הוקעה כתת אדם.  
מדוע, אם כך, בחר 'הציבור' להתנפל דווקא על אחיות השוקולד? 

ה ת ב ד ל ו ת. 
 

פרקטיקה ארכאית של התבדלות (מיתוג, תיוג והרחקת עדות), לא הותירו לאחיות השוקולד סיכוי בציבור מול הדייל - צ'חצ'ח מול צח צח. אין מדובר בגזענות (הזהות התרבותית בין שבטי ישראל מאיינת גזענות) אלא בפחד קמאי מפני מה שיחשבו הגויים. 'אבוי' חשבו לעצמם הטהרנים בעיני עצמם "אנו בלבנט אך לבנו באירופה ובטרם תסווג אותנו היבשת הישנה כתת סוג של ערבים רחמנא ליצלן, הבה נוקיע את אחיות השוקולד". 

על מה זכאי הציבור הטהרני לבוז מהדהד? על שהיה סומא ועל ששפט את המקרה על התפל (ניבולי פה) ולא על העיקר (סירוב לתת שירות). 

ומילה לאחיות השוקולד:  

יצאתן ברווזות כשבחרתן להודות בעבירות שלא ביצעתן, מעט יותר אומץ והייתן מממשות את עילת תביעה שיתכן ועומדת לכן כנגד הדייל וישראייר, בגין הנזקים שנגרמו לכן.