קצינים, 'בצלם' ושופטי עליון בקפה אצל מינרבה
מידה 16.12.14
קצינים, שופטים ואקדמאים התכנסו תחת כנפי 'האגודה לזכויות האזרח' לדון בכיבוש, באפרטהייד ובנישול-דיכוי-ניצול וכל המלל הרגיל • יגאל עברי שם נפשו בכפו והלך לצפות בכנס, שהתקיים באוניברסיטה ציבורית בישראל, שאחרי הכל יודעת גם היא משהו על נישול: של כספי משלם המיסים
כותרת הכנס: "שלטון אחד - שתי מערכות חוק, משטר הדינים של מדינת
ישראל בגדה המערבית" שדי בה להבין שתכלית הכנס להציג מצב דברים משפטי כפי שנתפש
בעיניהם של אנשי אז"א וסביבתם הפוליטית.
"מה לאגודה לזכויות
האזרח ב י ש ר א ל" ולמשטר הדינים באזור שפורמאלית אינו חלק
מישראל? ומה ל"מרכז מינרבה לזכויות אדם" לארח כנס פוליטי ודו"ח
שנוי במחלוקת שצבעו הפוליטי בוהק? - השאלות הופנו לריבויינע של עוילם ולכשאקבל
תשובה אודיעכם.
הכנס חולק לשלושה מושבים, הקהל באולם מנה כ- 120 ברנשים וחתיכות, בלטו
בקהל עילויים כמו הבלוגר גורביץ ותלמידי חכמים כמנכ"לי 'בצלם' בעבר ובהווה,
שישבו ליד קצינים מהפרקליטות הצבאית, שהתערבבו עם השופטות דורנר ורוטלוי, שישבו
שורה אחת לפני טיפוסים דוגמת חגי מטר, סרבן השירות בצה"ל.
בתפקיד עלה התאנה שמשו שני מלומדים חובשי כיפה - אל"מ משניות
לשעבר נשיא בימ"ש הצבאי לערעורים ופרופסור כהן מהקריה האקדמית אונו - ואם
לזרום עם הדימוי אפשר לומר שהעלה היה מחורר כדבעי, בכול מה שנוגע להבעת דעה
לעומתית לזו שהושלטה בשיח.
מייק בלס המשנה ליועמ"ש לשעבר, אימת המתנחלים, שנודע כשולף צווי
"שימוש מפריע" המהיר במזרח התיכון, ציין כי ה'שטחים' (יו"ש) יצרו
בעיה חמורה העלולה להביא להתרסקותה של מדינת ישראל, והתגאה כי כאשר שימש בתפקידו
עשה רבות להטמעת ערכי המשפט הבינלאומי בחומר הנלמד בקורסי ההכשרה הקרבית של מפקדים
בצה"ל.
הדובדבן שבדוברים, היה עו"ד חסן ג'בארין, חבר אז"א בעבר,
מייסד ומנכ"ל ארגון המכונה עדאלה. ג'בארין - שהשכלתו המשפטית הגבוהה מומנה
ע"י הקרן החדשה לישראל, נציגו ובא כוחו של עזמי בשארה ומנסח המסמך המכונה
'החוקה הדמוקרטית' הקורא לביטול יהדותה של מ"י - הוא גם בשר מבשרו של הממסד
המשפטי בישראל. מכובד התארים התיישבו הקסקט וג'בארין מתחתיו והצהירו שלא יתכן פיוס
בין ישראל ולאזרחיה הערבים ללא השבת הקרקעות שהופקעו מ-1948 והתרת הרסן לאיחוד
משפחות (ובמלים אחרות: שיבת פליטים), ועד אז, כל דרך להשתחררות מציפורני
הכיבוש לגיטימית, ושמעולם לא יכון שלום
בין היהודים לערבים כ ל עוד לא יפתרו כל המחלוקות בין העם היהודי
לבין 'העם הפלסטיני' כיחידה אחת.
המצחיקול שבדוברים היה אל"מ דורון בן הרק היועמ"ש לאוגדת
יו"ש ששיבח את הדו"ח והתגאה בשיתוף הפעולה הפורה והאמפתיה השוררת בין
צה"ל לאז"א. אם לא המדים המוכרים, הייתי מהמר אחד לארבע כי האיש הוא
דובר יוניפיל הבקי במכמני השפה העברית.
הדוברים רובם ככולם דברו לא מעט אך לא אמרו הרבה, וכצפוי, ליהגו בגנות
'הכיבוש', ובכלל, המינוחים
"אפרטהייד/קולוניאליזם/כיבוש/סיפוח זוחל, נורו שם בקצב של תותחי וולקן ובמספר
גדול מאד, שני רק למספר חברי לשכת עוה"ד.
שאלתי עצמי לשם מה הופק הדו"ח? - הרי ממשלות ישראל, כולן מימין,
פוחדות עד מוות מיישום דו"ח וועדת לוי, בו נקבע כי למדינת ישראל זכות חוקית
להחיל את ריבונותה ביו"ש - עד כדי כך פוחדות שאפסנו אותו בבוידעם. סביר יותר, השבתי לעצמי, שהדו"ח מיועד
להפצה לחו"ל לגורמים המעוניינים בממצאיו, ולא ירחק היום בו נצפה ביורגן
מהוועדה לזכויות האדם של האו"מ מקריא מהדו"ח בגבות כעוסות בפני חבריו
עבדאללה מלוב (יו"ר הוועדה) ואחמדי מאיראן (מזכיר).
האוירה בכנס היתה אפרורית ולא נצפו מחוות מוגזמות כלשהן. הקהל היה
מפוקח, מכיר בכך שהזמן שהוקדש לכנס הוא רע הכרחי וחשוב מזה, הוא תלוי פרנסה,
שלהווי ידוע לכל כי הסמול מתפרנס משמאליותו - מי באז"א או בארגון דומה, מי
באקדמיה ומי בממסד המשפטי – ופרנסה זו פרנסה.
ואני כשלעצמי איך עברה עלי החוויה? תחילה התלהבתי, וסיכמתי את הדברים
במרץ וכשהסוללה של הפד איימה לשבוק חיים, שלפתי כבל וחיברתי אותה לחשמל תוך המשך
הקלדה. אלא שכל הדוברים אמרו את אותם דברים ועשו את אותם פרצופים ולאחר כ-20
עמודים התחלתי לעשות קופי פייסט ורק החלפתי את השמות. אט אט הרגשתי לאות משתלטת על
גופי ומפיהוק לפיהוק חיפשתי את דוכן התרומות לדרוש 200 ₪ מהמתרימה (פרופסורית גם
היא), פיצוי על בזבוז זמני.
רק בעניין אחד נותרתי תמים דעים עם מנסחי הדו"ח - המדיניות
הממשלתית של 'שב ואל תעשה'. מעמדה הבינלאומי של ישראל התדרדר בשל מדיניותן ההססנית
של כל ממשלות ישראל שלא לבלוע ולא להקיא את שטחי יו"ש, מה שיצר ריק נורמטיבי
אליו נכנסו ארגוני שמאל רדיקליים וממומנים לעיפה העסוקים בפעילות מגוונת ומזיקה.
די לחוש את משבי הכפור הנושבים כלפי ישראל ממדינות אירופה ומהקמפוסים במיטב
המוסדות האקדמיים בארה"ב, כדי לאמוד את פגיעתם הרעה.
ואסיים בנימה אישית. ישראל יקירתי, את חייבת להפסיק להתבייש, הכירי
בערך עצמך, הבליטי חזה והמשילי עצמך לסופר והפילוסוף פרנסואה מארי ארואה שנודע
בכינוי וולטיר, עליו סופר המעשה שלהלן שכך היה: וולטיר הוזמן לארמון המלך פרידריך
הגדול, ובעוד מטיילים השנים ומשוחחים כה וכה, הזמינו המלך לשיט קצר על פני הנהר
וכשהתיישבו בסירה התברר כי היא נקובה, ומים חודרים לתוכה. וולטיר קפץ חיש מהר
מהסירה אל גדת הנהר, או אז סנט בו המלך בחיוך: "אדוני מאד מתיירא
לחייו", השיב לו: "אכן כן, ישנם
מלכים רבים עלי אדמות, אבל רק וולטיר יחידי אחד".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה