זה היה בשבת הגדול 1975 יצאנו לטיול צופים שלושה ימים בצפון ואני עוד לא בן 15. את היום הראשון סיימנו בבי"ס שדה מעגן מיכאל.
בשעות הערב, השמש שקעה, החשכה עטפה והבריזה לטפה את ברכות הדגים של הקיבוץ ואת גופנו הלאֵה מטיפוס למוחרקה.
הכל היה ירוק מסביב וריח האספסת המשכר היה מושלם, אך אחרי יום בו אכלנו רק חרובים זה עניין אותנו כמו שמתעניינים בעיתון שעוטף דגים.
לאחר ארוחת ליל שבת, התארגנו בקואליציות לעשות שמיכה לפריירים ולצבוע בנות במשחת נעליים.
התכנית השתבשה בכך שחטפה אותי ט.מ. - חברתי לשכבה - לטיול זוגי בבריכות הדגים. ט.מ. היתה בת גילי אך היתה מצויידת היטב בכל האביזרים הדרושים והיה לה חבר קבוע שהיה חייל כלומר, זקן.
היינו חברים טובים אך לא יותר מידי שכן איבדתי אמון בבנות מאז שאתי שרין רצה ביום ראשון להלשין למורה ברכה שעישנו סיגריות ביום שישי במסיבת כיתה.
כשהגענו לפינת הברכה השלישית ליד מנוף הרשתות, הגברת התיישבה על הר רשתות ואמרה שהיא עייפה וחם לה וכדאי שנקפוץ למים להצטנן, ו..קפצה לא לפני שנותרה בתחתונים חזיה וגופיה אבל בזמנו לא היו עושים עניין מהתפשטות אפלטונית, היות שהיינו רגילים להחליף בגדים יחד - בנים ובנות - לפני ואחרי שיעור התעמלות.
לא חלפו שניות והתפשטתי וקפצתי, אבל לא כל כך הבנתי לאן היא חותרת - אז חתרתי אחריה.
ואז אמרה שקר לה ושנתחבק אולי נתחמם - אז התחבקנו.
אחר כך אצמרה שעדיין קר וכדאי שנצא להתחמם בבריזה. לא הבנתי מדוע להתחמם כשרק לפני דקה רצתה להצטנן - אבל יצאנו.
עלינו להר הרשתות להתחמם אבל אז היא אמרה שצריך לפשוט בגדים ולהתייבש שלא נצטנן - אז התפשטנו.
מאותו רגע אני לא זוכר בדיוק מה התרחש אולי כי היה חשוך ואולי כי לא ידעתי איך *עומדים* בציפיות, אבל לפי ההרגשה יצאתי מעבדות לחרות.
זה היה שבת הגדול שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה