כנס שמרנות? בישראל? מה לנו ולזה?

האזנתי להסכת של גדי טאוב "שומר סף" שהוא הסכת לא בלתי ראוי ולעתים מעניין, ואני פותח האזנה כמעט לכל הפרקים בנפש חפצה, ואם מעניין, אני ממשיך חת שתיים עד הסוף.

הפעם שוחח גדי עם עמיעד כהן מנכ"ל קרן תקווה ישראל שהיא כמו הקרן לישראל חדשה רק מהצד השפוי של המפה. קרן תקווה פועלת בישראל בתמיכה כספית בגופים אורייניים למטרות קונסטרוקטיביות, ולא דיסטרויטיביות כמו אחותה שגם היא משנוררת דורלים יהודיים בארה"ב אך כבר כבר מתוך שמה ניתן ללמוד שכספיה מופנים ליצירת ישראל ח ד ש ה באמצעות גופים אוהבי ישראל כ"בצלם", הוועד נגד עינויים", שוברים שתיקה" ודומיהם.

גדי מקדם בפתיח את "כנס השמרנות" שיתרחש בבנייני האומה במאי 2022, ובו ישתתפו דוברים האמונים על תאוריית השמרנות הקלסית של אדמונד ברק ואחרים, תיאוריה שתמציתה "אם עובד טוב, למה להחליף?"

שוב.. השיח האירופאי הזה עם דוברים אירופיחם, על הוגים אירופים, שהגו רעיונות אירופים, שהיו יפים לשעתם באירופה של אותה שעה ויתכן שהם יפים גם ךשעתנו ויתכן שלא. אנני רוצה להיכנס להתדיין בנקודה זו עכשיו. 

אני מבקש לדבר על הבנת הנקרא והבנת הנכתב ולעסוק בשאלה מה לגדי טאוב ולחביו הימניים (וגם התופעה שאשכנזים ששינו דעה ועברו צד היו לככוכבי הימין המזרחי  שווה דיון נפרד) לשוחח עצמם לדעת בשפתם האירופית, שפה זרה לחלוטין לישראלים העבריים בני דת משה וישראל (להלן "העברים") - כלומר, מה הם ישיגו בכך ולאן יקדמו את החברה העברית בישראל. 

עברים אמתיים מעולם לא חשו דחף מיוחד להתעמק בתיאוריות שהובאו בידי עולי אירופה, משום שאופן החשיבה הרצוי ברור להם מתוך המטענים האינטלקטואליים שהועברו אליהם בלידתם מאבותיהם העבריים.

המטענים הללו לא הועברו בדרך המקובלת ממלומדים השונים במסגרות הלימוד והאקדמיה אלא בצורה של סדר חיים תרבותי שהועבר אליהם בקפדנות יתרה מאבותיהם במורד הדורות. 

העם היהודי בגולה הלא אירופית, שמעולם לא עזב את האזור והסתובב סחור סחור לחופי הים התיכון ובמרחב הלבנט וקדמת אסיה, ולא איבד את חוש הריח שלו. הוא סחר בסחורות שנסחרו בארץ ישראל ואכל מזון ים תיכוני במבוסס על שבעת המינים, ובהתאם לכך, יצר כלים אינטלקטואליים לשימור השאיפות הלאומיות של היהודים בארץ העיבריים, היא ארץ ישראל. 

העבריים לא מתעניינים בקפיטליזם ולא שואלים עצמם איך מיישבים אותו עם ליברליזם. יש להם עיניים בראשם ומוח לנתח את המציאות המתרחשת סביבם. אין להם צורך בספרות מחנכת בכדי לקבל את עיקרון השיוויון ולאמץ אותו, ואין להם שום דחף להתבטל במיטתם עד השעות המאוחרות של הבוקר והם, לפי מה שידוע לי, קופצים ממיטותיהם בשעות הבוקר לעמל יומם לפרנס את ביתם ואת בניהם ובנותיהם ולהקנות להם את הערכים שהוקנו להם.

ויובהר, שאין בי התנגדות מיוחדת לשיח אינטלקטואלי למעוניינים בכך, בעניין הרעיון השמרני אני מתנגד לכנסים המוצגים כ"חשובים מאין קמותם" וככאלה שמבלעדיהם "נאבד את הדרך" ושעלינו להיאבק ל"הנחלתם לדור הצעיר אובד הדרך" ואת כל החבילה הזו למכור בתכנייה על נייר ממוחזר עם ציפוי פוליאסטר יוקרתי ובפרומואים כשל גדי טוב.

אסיים בציטוט מתגובתי להסכת ביוטיוב:   

"משעמם. מונחים מיובאים מובילים לשום מקום. עבריים מבינים עבריות, לא שמרנות.

  מה היא עבריות? מי שנולד כאן ויש לו אהבה לעם, לארץ, להיסטוריה, למסורת,

לכתובת מישע ולמגילות קומראן, לתל לכיש ותל עזקה, לבתי הכנסת בגמלא ובעין גדי, יודע"

מנצור עבאס

 מנצור עבאס הוא איש מעניין. מאד מעניין. אקדים סוף רעיון להתחלה - בכפוף לעקרון חשדהו וכבדהו, אני נוטה להאמין לו.

מנצור עבאס הוא יו"ר רע"מ, מפלגה שנשלחה לכנסת ע"י התנועה האיסלאמית הדרומית. 

אם יש דרומית אזי יש צפונית. 

להבדיל אלפי הבדלות, כמו בכל בית כנסת תימני טוב, נחלקו המתפללים על הדרך ובמקום ליישב את המחלוקות ולהגיע לפשרה מוסכמת, בנו באמצע בית קנסת קיר מפריש ויצרו שניים מהאחד. אצל התימנים זה ממשיך להתפצל עד שלכל בית כנסת יש בעיות מניין חמורות וכאשר בשחרית למשל אין מניין יוצאים המתפללים לרחוב, לדוג עובר אורח יהודי מזדמן ולדבר על לבו שישלים מניין. כעבור זמן שוכחים מדוע רבו ומדוע נתפצלו ומגיעים להסכמות על השלמת מניין הדדית לפי הצורך, והיחסים אט אט מתחממים, ועוזרים אחד לשני, ומתחילים לתת כיסאות חסרים באירוע של בית הכנסת השכן והיחסים מתחממים עוד ועוד ופתאום קם מי שאומר שאין סיבה להמשיך בפיצול בתחילה בשקט ובלאט ולבסוף בקול גדול, ולפתע מתקיים דיון איחוד בין פרנסי שתי הקהילות שמסכימים שאין עוד סיבה עניינית לפיצול ומחליטים להתאחד. משיקולים כלכליים של תמיכות כספיות והנחות בארנונה ומס הכנסה הם נותרים נפרדים להלכה את מאוחדים למעשה. דינמיקה של ריב פיצול פיוס ואיחוד.

לא הספקתי לסיים וכבר הרבצתי לעצמי על ההשוואה. כמובן שאין מקום להשוואה, להפך, רציתי לעמוד על המפריד. ברגע שנתפצלו לא יתאחדו, להך, הקרע רק יגדל וזה עניין של זמן עד שיתחילו לירות אחד בשני. התנועה הדרומית היא בדואית והצפונית עירונית סורית. משארע פילוג, לעולם לא יהיה איחוד למרות ששניהם איחוואנים.  

נעמוד דקה על המצע הרעיוני של האחים המוסלמים. תנועת האחים המוסלמים היא תנועה סונית סלפית שנוסדה במצרים בשנות ה-20 של ה120 ע"י סטודנטים באוניברסיטת אל-אזהאר בקהיר. מייסד התנועה והעומד בראשה היה חסן אל בנא, בחור צעיר מאד, ביישן מאד, דתי מאד, שבראשו רעיונות עיוועים רצחניים מאד להחזרת עטרה ליושנה. לפי התנועה יש לדבוק בדת האסלאם לפי התפיסה הסונית המקורית של המאה השביעית. הנימוק לשיבה לאחור היא ההצלחה הפוליטית של התנועה בימי מוחמד ולאחריו וכיבושי האסלאם וההשתלטות על חצי עולם והשלטת דת האסלאם בשלוש יבשות ממרוקו להודו, מקירגיסטאן לבוסניה, כיבושים שהפכו את דת האסלאם - הצעירה משלוש הדתות המונותאיסטיות - לרעיון הדומיננטי בעולם המוכר משך כ- 1200 שנים עד נפילת האימפריה העותמאנית. לאחר נפילת האימפריה נטתה ספינת האבלאם לכיוון המודרנה והחילוניות. חסן אלא בנא לא אהב זאת והקים את תנועת האחים, כקונטרא למודרנה. חסן נרדף והוצא להורג וכך גם יורשיו אך תנועת האיחוואנים היכו שורש בעולם המוסלמי והם הניבו פירות באושים גם בימינו כדאע"ש אל-קאעידה, וסלפים נוספים שמקצצים זה את זה בעירק ובסוריה - הרי אמרנו שבכל מקון בו יש ערבים יש בום וטראח וראשים מתעופפים.

המרחב הארץ ישראלי, תנועת החמאס נמנאת עם "האחים" והתנועות האיסלאמיות, הצפונית שהיא יותר עויינת וקולנית והדרומית הנוקטת בטקטיקה שונה של כיבוש הלבבות בנועם.

בתחילה היתה רע"מ מעין בל"ד דתית שתמכה בחמאס. עם העלאת אחוז החסימה בבחירות בישראל, היא חברה לשלוש אחיותיה - חד"ש, בל"ד, תע"ל -  להקמת רשימה משותפת לכנסת. 

והנה, רע"מ הפתיעה ובבחירות האחרונות "רצה" לבדה, וכנגד כל הסיכויים זכתה ב-5 מושבים בכנסת. לכאורה היא שנתה כיוון ונקטה בטקטיקה נועזת. היא בדלה עצמה מיתר המפלגות הערביות ועשתה שימוש ברטוריקה מקרבת, מה שיצר שיח פוליטי, אמנם קר, אבל הולך ומתחמם, עם הפוליטיקה היהודית בראשות הליכוד. הפוליטיקה הערבית המקומית נדהמה וגינתה אך לא היה בידה לסכל את הצוהר המעניין לפוליטיקה היהודית-ציונית. רע"מ הצטרפה לממשלת בנט ולא מן הנמנע שאם היה הליכוד מגייס רוב, היתה כיון חלק מקואליציה בראשות נתניהו.

כל ההקדמה בשביל להגיע למנצור עבאס גופו :)

את הביוגרפיה שלו אפשר לקרוא ברשת ולא אתעכב עליה. אבל הבן אדם רהוט מאד וחכם מאד. ללא מורא הוא מבטא רעיונות שהיו טאבו ועושה זאת בגלוי, בערבית ובעברית. לא מזמן הוא אמר שמדינת ישראל הייתה יהודית ותשאר כזו. העברית שלו מהוקצעת, והוא מדבר בקול מלטף, עם חיוך מסתורי נסוך על פיו ולעולם אינו מתלהם.

ויתכן שזו העמדת פנים. יתכן שמדובר באוייב שנוקט בטכניקת killing me softly. יודע מה, לא "ייתכן", נגיד שברמה גבוהה שלסבירות" ואפילו בקרוב לוודאי" שהוא עושה עלינו דעווה הפוכה ומשתמש בטקטיקות של ת'קייה וחודייביה. 

ועדיין, האמירות שלו בעד חיים יחד במדינה יהודית עם הגמוניה יהודית ברורות. הוא גם לא מסתיר את הפן התועלתני ואומר בבירור שהפיוס לא יעבור ללא תכנית לקידום רדיקלי של החברה הערבית בישראל, שיתוף הפעולה לא יימשך.

עצם דרישת המחיר מסייעת לאמונה בכנות הדברים. אם היה מבקש לקנות זמן או לחבל בדרך אחרת לא היה מציב תג מחיר כה גבוה שדורש ישיבה יחד בקואליציה ומו"מ קשוח להטמעת הדרישות בתכנית סדורה שתאושרר בממשלה ויתכן שהממשלה תיזום חוק ליישום התכנית בתוך זמן מוגדר.

ואין להתעלם מכך שכל צעדיה הפוליטיים של רעם נבחנת בהקפדה ע"י מועצת אלשורא ואלנוואב שזה מן וועדת היגוי דתית שמאשרת לח"כים לבצע מהלכים פוליטיים. גוף זה דומה באופיו ל"מועצת חכמי התורה" של ש"ס ו"ומועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ודגל התורה. אף השמאל האשכנזי החילוני יש מועצת חכמים משלו אבל לה יש אצטלה, וזו רק איצטלא תאמינו לי, שאין פה גוף מסודר אלא מן חבורה צפה של אנשי רוח שמייעצים ולא אוכפים. אסור להתעלם גם מיתר חברי הרשימה, כולל מאזן גנאים החייכן מסכנין שמחזיק בדעות של בל"ד.

ואף על פי כן, ולמרות הכל, הגישה שלמנצור (ולש מועצת השורא) ראויה לתשומת לב מרובה, ועלינו ליתן טעם מדוע לא כדאי לנסות את הגישה הזו, לקרב אותם, לשתף אתם פעוךלה ולראות לאן זה הולך. אני בדעה, שיש להאמין לכנות כוונותיו של מנצור עבאס ולצרף את רע"מ לקואליציה עתידית בראשות הליכוד ולהיענות לכל הדרישות שיביאו לקרוב ולתחושת שייכות ולדחות כמובן את כל הדרישות הבדלניות הנטיעות ביער יתיר שיפרישו בין היישוב הבדואי להר חברון, לכנס את הפזורה הבדואית ליישובים מוסדרים , איסוף הנשק, וריסון האופי הבדואי הפראי שאינו מכיר בשום שלטון ובשום חוק מלבד חוקי המדבר והרי אנו יודעים שאפילו מוחמד - עליו השלום והתפילה - שהיה מוביל צפונה לדמשק את אורחות הגמלים של אשתו הסוחרת חדיג'ה, היה מתלונן על הבדואים הנוראיים שהיו מתנפלים ושודדים חלק מהסחורה, או שהיו גובים דמי מעבר בשטחים שבשליטתם או שפשוט היו דורשים מחדיג'ה דמי שמירה בשיעור של חמישה אחוז מהמטען של גב הגמלים, ממש כמו הפרוטקשן שהם עושים בימינו בבאר שבע ובדימונה ובירוחם ובבסיסי צה"ל בנגב, ובמתקני "מקורות" וחב' החשמל.

אני בדעה שמנצור שווה בדיקה.  

מלחמת רוסיה אוקראינה 5

כצפוי, פוטין החל לגבות את מחיר האיוולת של לפיד ובנט (אני וחרוזים-אחוזים).

אתמול פרסמה דוברות הממשלה הרוסית שאין מצופה ממשלת ישראל להעביר ביקורת על רוסיה כל עוד היא דבקה ב"כיבוש" וכיום הוזמן שגריר ישראל במוסקבה לשיחת נזיפה קשה. לא צפיתי שהרוסים יגיבו כל כך מהר לביקורת של מדינה בגודל של סיכה עם מפת העולם אבל ידעתי שיגיבו.

זה לא "אמרתי לכם" זה כל מי שראשו מחובר לצווארו ויש בו מינימום של הבנה גיאופוליטית מבין שאין זו פלישה רוסית לאוקראינה אלא של אימפריה עולמית לשטח שהיא רואה בו גרורה שלה או תחת שליטה ישירה שלה. אוקראינה עבור הרוסים היא לא מדינה אלא חגורת הגנה ולפי מה שאני מבין יש רוסים רבים שרואים באוקראינה טריטוריה רוסית בדיוק כפי שיקתרינה הגדולה ראתה.

אתמול הגיבה, היום נזפה, ומה רוסיה צפויה לעשות מחר? הלוואי שלא אבל נראה שהשלב הבא בתגובה תהיה עונשין בסוריה, למשל: חסימת טיסות צבאיות ישראליות, או אולי עצימת עיניים לפעילות אראנית בגולן, או שמא נראה ם שמא דאע"ש או סלפים אחרים?

וכל זה בשל הזחיחות הרשלנית של לפיד?

ישראל צריכה לפעול החל מאתמול להרגעת הרוחות. קודם לסתום ולשוב למדיניות עמומה בכל הנוגע לפלישת רוסיה לאוקראינה, להעזר בכל המנופים והקשרים בממשל הרוסי על מנת להנמיך להבות ולהקטין נזקים למינימום האפשרי. והעיקר, על הממשלה להתנער מפרשנויות של משפיענים אשכנזים שהאוריינטציה האירופאית שלהם יצאה לנו ולארופים מכל החורים. 

על ישראל לדאוג לאינטרסים של ישראל ולהפסיק לשגות בחלומות עוועים על עולם נטול גבולות נטול אינטרסים, כפר גלובלי קטן חד גוני, שמעבר לכך שהוא בלתי מעשי נוכח טבע האדם, הוא גם משעמם תחת.

מלחמת רוסיה אוקראינה 4

ההנהגה הישראלית נהגה בתבונה ששמרה על האינטרסים החשובים של ישראל בסוריה ונמנעה מהצטרפות מפורשת למדינות המערב בגינויים הרבים לרוסיה. בכך היא הפגינה עצמאות מדינית, ושמירה על האינטרסים שלה גם אם הם נוגדים את האינוטרסים של ידידותיה, בראשן ארה"ב, בדיוק כפי שידידותיה, בראשן ארה"ב, פועלות נגד האינטרסים הישראליים, כאשר הם מתנגשים עם האינטרסים שלה. 

למשל, מדיניות ארה"ב מאז ומתמיד, להוציא את כהונת טראמפ, היתה לחלוקת הארץ בינינו לבין הערבים. היא נמנעה מתמיכה בישראל בימיה הראשונים כמדינה עצמאית ונסוגה מאי התמיכה רק בשל התמיכה הרוסית בחשש שגם ישראל תבחר את הצד הרוסי בעולם הדו-קוטבי שלאחר מלחמת העולם השנייה. כחלק ממדיניות זו ארה"ב איננה מכירה בריבונות ישראל בירושלים גם אם כהונת טראמפ שינתה מעט על העמדה האמריקאית הרשמית. ואם תשאל את מחלקת המדינה לגבי ירושלים כולה, כולל מערב ירושלים, היא תשיב שגורל ירושלים חייב להיקבע בהסדר מוסכם בין ישראל לערבים. ידידות כמו גרמניה ובריטניה מחזיקות בעמדות נוקשות יותר כלפי ישראל וצרפת מובילה רבות מיוזמות האנטי ישראליות באיחוד האירופי. עם הצטרפות מדינות מזרח אירופה לשעבר - צ'כיה, הונגריה, פולין, ועוד - הוכהתה הביקורת קמעה, והושם וטו על החלטות אנטי ישראליות (על פי אמנת האיחוד, כל החלטה חייבת בהסכמה פה אחד) אך ככלל, עמדת האיחוד היתה ועודנה ביקורתית ובמישור הדקלרטיבי לעיתים היא מובעת בארסיות (תלוי בדובר). 

לפני כשלושה ימים אבדה ממשלת ישראל את תבונתה וצידדה בהחלטה להשעות את רוסיה ממועצת זכויות האדם. שוב, ישראל הצביעה פוזיטיבית בעד הוצאתה של רוסיה מארגון בינלאומי. 

אפ לא די בכך, שר החוץ יאיר לפיד הוכיח את "כישוריו" המדיניים בכך שכינה הרג אזרחים וקבורתם בקברי אחים נסתרים "פשע מלחמה". לפיד לא ראה לנכון להמתין מעט לפיזור ערפל הקרב ולבירור עמוק יותר של הנסיבות אותן כינה פשע מלחמה, מה עוד שידוע היטב לכל שאוקראינה אינה נמנעת מפיזור דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה והיא "נתפסה" בקלקלתה זו יותר מפעם אחת. 

לפיד משתוקק להראות לעולם שישראל שותפה לעולם הערכים המערבי, וזה לגיטימי, אלא שהעולם המערבי אינו רואה את ישראל שותפה לערכיו וחשוב יותר.. מצבה הגיאופוליטי של ישראל מורכב יותר ומסוכן יותר ועליה לתמרן בתבונה בשכונה העויינת והמסובכת בעולם ואילו אירופה מוגנת מפני זעמה של רוסיה בברית נט"ו, ובאיחוד אינטרסים המכונה האיחוד האירופי.

בקי אנוכי בהיסטוריה של המזה"ת, אירופה, כפי שציינתי בשלושת הרשומות הקודמות, וידועה לי הזיקה בת מאות השנים של רוסיה לשטחים המכונים אוקראינה, שטחים שהיו בעבר בשליטתה, הוצאו משליטתה וחזרו, וחוזר חלילה ואפשר בהחלט לומר שמלבד שנים בודדות בתחילת המאה ה-20 זכתה אוקראינה לעצמאות מדינית רק ב1991, עם התפרקות ברית המועצות.

מלבד זאת, מקובלת עלי מאד הפרשנות של דר' גיא בכור מאתר G-PLANET, אתר שאני מנוי עליו שנים רבות, המציג ניתוחי עומק של מצבים גיאופוליטיים ועושה שימושה בכלים פרשניים מדיסיפלינות שונות כמו היסטוריה, מזרחנות, פילוסופיה וכלכלה. 

ועוד זאת, אנוכי עוקב אחר כלי תקשורת רוסיים ואוקראינים דוברי אנגלית ומהם לומד שהמציאות מורכבת הרבה יותר מזו המשווקת לציבור ע"י כלי התקשורת "הממסדיים" במערב ובישראל, כן.. כן.. גם תמונת המציאות שמוכר לי BBC לא מקובלת עלי ולבטח לא זו שמוכר לי  NEW YORK TIMES.

זכרו כיצד אנו כועסים ומשתוללים, בצדק ובדין, כאן בישראל כאשר אנו זוכים לקיתונות של רותחין מארגונים וכלי תקשורת במערב מבוססים על פרשנות חסרה ולא מקצועית במקרה הטוב, ומתעמולת שנאה נבזית מצד ארגוני שמאל קיצוני בתוך ישראל ומחוצה לה.

ואיך תגיב רוסיה? עכשיו אין לה זמן בשבילנו אבל בעתיד הקרוב מאד היא תגבה מחיר קשה על ההתנהלות חסרת האחריות של ממשלת ישראל ולא מן הנמנע שנאלץ להתמודד עם פעילות טרור גוברת בגיבוי איראני, בגבולנו הצפוני, הפעם לא רק מלבנון אלא גם מסוריה. 

אני קורא פעם נוספת לממשלת ישראל לרסן את תשוקותיה, להימנע ממדיניות גלויה ונגררת נגד רוסיה, ולשוב למדיניות זהירה, עקב בצד אגודל, בכל הנוגע לקונפליקט הרוסי אוקראיני, שלא הולך להסתיים בקרוב. 

  

עמר בר לב

 

אדון רעמסס היה אימפרטור קדום ששלט באמפריה המצרית 66 שנים ולא דקה פחות, במאה ה12 לפנה"ס כלומר בתקופתו של משה בן עמרם שהוביל את עם ישראל כה וכה במדבר 40 שנה, ובהחלט יתכן שרעמסס דנן הוא פרעה הנזכר בספר בראשית. 

קיים דימיון חזותי מובהק בין עמר בר לב למומיה של פרעה רעמסס השני. גם באינטלקט יש דימיון מסוים בין שר המשטרה לבין המומיה. בשני אלה - החזות והאנטלקט - דמיון נעצר בחריקה ונסוג לאחור, ומתרחק עד שעמר נדמה לנקודה מקרוסקופית על מצחה של המומיה של מה שהיה רעמסס . 

חשיבותו והפרסונה התקשורתי שבנה עמר בר לב לעצמו, נובעת מהיותו בנו של הרמטכ"ל הכושל חיים בר לב. 

תרומתו של אבא בר לב לחשיבה הצבאית הצטמצמה לקונצפסיה שהערבים הנחותים לא יפצחו במלחמה חדשה נגד ישראל לאחר תבוסת מלחמת '67, ולקו מעוזים שהגה בסיני לשמש מכשול ראשוני לצבא המצרי למקרה שתתלקח מלחמה. הקו, שנקרא על שמו, קרס בפרוץ מלחמת יום הכיפורים וכך גם הקונצפציה. אבא בר לב נכנס לפוליטיקה, וכמצופה מכל גנרל הצטרף למפלגת העבודה ובה שימש כשר משטרה, כבנו אחריו, ובתפקידים מיניסטריאלים נוספים. האב הלך לעולמו - תהה נשמתו עדן - ואין ממנהגי ללכלך על מתים מה עוד שאין לחשוד בו שלא עשה כמיטב יכולתו וכישוריו למען המדינה, אבל ניתן לומר שהאיש לא הותיר את חותמו על קוממיות מדינת היהודים.

הבן הלך אחרי האב. כמו האב גם הבן שימש בתפקידים צבאיים, גם כמפקד סיירת מטכ"ל, והוא נודע בגבורתו או לפחות כך סופר. אין לי מושג איזה סוג של חייל היה, אך ניתן להשליך מיכולותיו הפוליטיות על יכולותיו כחייל והן לא עושות אתו חסד.

 עמר בר לב המשיך את דרכו של אביו גם לפוליטיקה, וכאביו הצטרף למפלגת העבודה הגוססת בראשות מרב מיכאלי (שכל דמיון בינה לבין המפלגה החשובה נושאת שם זהה בה שירת אביו, מקרי בהחלט) וכאביו היה לפוליטיקאי אפור, כמעט שקוף. בתפקודו כשר לביטחון-פנים הוכיח כישורים מוגבלים וחוסר יכולת לפתור בעיות ולהיחלץ ממצבי לחץ.

עמר בר לב צייץ לפני מספר ימים ישראל חווה איומים בטחוניים שהגדול ביניהם הוא אלימות המתנחלים ביהודה ושומרון. זה באמת לא שווה התייחסות ורק מוכיח מה שאמרתי במעלה הרשומה.

בשבוע הפיגועים הנורא בו נרצחו 11 אזרחים, עמר הראה את יכולותיו בכך שבנאום אשכבה על אחד מקורבנות הרצח, הבטיח לנוכחים ולבני המשפח ללכוד את הרוצח ולהביאו לדין, זאת כאשר המחבל חוסל ביום האתמול. 

לאחר מכן צייץ שבחים למשטרה על לכידת הברחת נשק מלבנון וציין שלא ישקוט עד להבאת המבריחים לדין וצירף אימוג'י קורץ - לשם מה צירף, רק אלוהים יודע. 

 

נראה לי שרק האופורטוניסט נחמן שי, שקופץ על כל רכבת פוליטית שבסביבתו ואיכשהו מסדר לעצמו ג'ובים על חשבוננו, גובר על בר לב בהתנהלותו הלוקה, ובחוסר יכולות וכישורים. 

כבר בצעירותי בשירות חובה בצה"ל, בתפקיד זניח בכוחות הנ"מ שאינו הולם את כישורי (ועל כך נדבר במקום אחר) היבטתי בקנאה מהולה ברוגז במפקדי הישירים, וגם בממונים עליהם שהגיעו לכל מקום שביקשו, ביכולות פושרות. אבחנתי שעיקר כישוריהם נובעים מאשכנזיותם. יש לי עמדה מורכבת כלפי האשכנזיות (להבדיל מהאשכנזים - וגם על כך במקום אחר) ולאורך כל חיי נסתי לפענח את הקוד שאפשר להם להתקדם בקלילות ואילו לי היה קשה ומתיש. לא נפטרתי מהתחושה המטרידה גם כשהתבגרתי והיא אוחזת בי במידה מסוימת גם עתה, כאשר אני רואה שבמידה כלשהי אף הילדים שלי סובלים מהעיוות הנורא. 

כך או כך, עמר בר לב הוא לא היחיד שאוחז ביכולות האלה. תופעה דומה אתה רואה בקרב נסיכי הליכוד שאבדו עניין במסגרת הלאומית המדינתית, קרי: בעבריות. יהודי שאינו עברי הוא יהודי מרחף. אני שואל לעצמי לא אחת, האם לא נכון יהיה להיפרד מיהודים אלה.