אדון רעמסס היה אימפרטור קדום ששלט באמפריה המצרית 66 שנים ולא דקה פחות, במאה ה12 לפנה"ס כלומר בתקופתו של משה בן עמרם שהוביל את עם ישראל כה וכה במדבר 40 שנה, ובהחלט יתכן שרעמסס דנן הוא פרעה הנזכר בספר בראשית.
קיים דימיון חזותי מובהק בין עמר בר לב למומיה של פרעה רעמסס השני. גם באינטלקט יש דימיון מסוים בין שר המשטרה לבין המומיה. בשני אלה - החזות והאנטלקט - דמיון נעצר בחריקה ונסוג לאחור, ומתרחק עד שעמר נדמה לנקודה מקרוסקופית על מצחה של המומיה של מה שהיה רעמסס .
חשיבותו והפרסונה התקשורתי שבנה עמר בר לב לעצמו, נובעת מהיותו בנו של הרמטכ"ל הכושל חיים בר לב.
תרומתו של אבא בר לב לחשיבה הצבאית הצטמצמה לקונצפסיה שהערבים הנחותים לא יפצחו במלחמה חדשה נגד ישראל לאחר תבוסת מלחמת '67, ולקו מעוזים שהגה בסיני לשמש מכשול ראשוני לצבא המצרי למקרה שתתלקח מלחמה. הקו, שנקרא על שמו, קרס בפרוץ מלחמת יום הכיפורים וכך גם הקונצפציה. אבא בר לב נכנס לפוליטיקה, וכמצופה מכל גנרל הצטרף למפלגת העבודה ובה שימש כשר משטרה, כבנו אחריו, ובתפקידים מיניסטריאלים נוספים. האב הלך לעולמו - תהה נשמתו עדן - ואין ממנהגי ללכלך על מתים מה עוד שאין לחשוד בו שלא עשה כמיטב יכולתו וכישוריו למען המדינה, אבל ניתן לומר שהאיש לא הותיר את חותמו על קוממיות מדינת היהודים.
הבן הלך אחרי האב. כמו האב גם הבן שימש בתפקידים צבאיים, גם כמפקד סיירת מטכ"ל, והוא נודע בגבורתו או לפחות כך סופר. אין לי מושג איזה סוג של חייל היה, אך ניתן להשליך מיכולותיו הפוליטיות על יכולותיו כחייל והן לא עושות אתו חסד.
עמר בר לב המשיך את דרכו של אביו גם לפוליטיקה, וכאביו הצטרף למפלגת העבודה הגוססת בראשות מרב מיכאלי (שכל דמיון בינה לבין המפלגה החשובה נושאת שם זהה בה שירת אביו, מקרי בהחלט) וכאביו היה לפוליטיקאי אפור, כמעט שקוף. בתפקודו כשר לביטחון-פנים הוכיח כישורים מוגבלים וחוסר יכולת לפתור בעיות ולהיחלץ ממצבי לחץ.
עמר בר לב צייץ לפני מספר ימים ישראל חווה איומים בטחוניים שהגדול ביניהם הוא אלימות המתנחלים ביהודה ושומרון. זה באמת לא שווה התייחסות ורק מוכיח מה שאמרתי במעלה הרשומה.
בשבוע הפיגועים הנורא בו נרצחו 11 אזרחים, עמר הראה את יכולותיו בכך שבנאום אשכבה על אחד מקורבנות הרצח, הבטיח לנוכחים ולבני המשפח ללכוד את הרוצח ולהביאו לדין, זאת כאשר המחבל חוסל ביום האתמול.
לאחר מכן צייץ שבחים למשטרה על לכידת הברחת נשק מלבנון וציין שלא ישקוט עד להבאת המבריחים לדין וצירף אימוג'י קורץ - לשם מה צירף, רק אלוהים יודע.
נראה לי שרק האופורטוניסט נחמן שי, שקופץ על כל רכבת פוליטית שבסביבתו ואיכשהו מסדר לעצמו ג'ובים על חשבוננו, גובר על בר לב בהתנהלותו הלוקה, ובחוסר יכולות וכישורים.
כך או כך, עמר בר לב הוא לא היחיד שאוחז ביכולות האלה. תופעה דומה אתה רואה בקרב נסיכי הליכוד שאבדו עניין במסגרת הלאומית המדינתית, קרי: בעבריות. יהודי שאינו עברי הוא יהודי מרחף. אני שואל לעצמי לא אחת, האם לא נכון יהיה להיפרד מיהודים אלה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה