המסרים העמומים של הליכוד (פב 18.1.19)

 הליכוד בסכנה הואיל והוא חד גוני מבחינת הרכבו האנושי ועמום מבחינת ייעדיו המדיניים.

הרכב המפלגה בא לידי ביטוי בהרכב הסיעה לכנסת: בטופ, הרחק מעל כולם יושב ביבי, בשורה השניה הטוענים לכתר: כץ, ארדן, סער. בשורה השלישית רגב, אמסלם, גמליאל, ביטן. בשורה האחרונה ותיקים חסרי סיכוי להתקדם כבגין, אלקין, הנגבי, חיים כץ, קרא, אקוניס, שטייניץ וצעירים זה מקרוב באו שהבולט מביניהם אמיר אוחנה.

אבי דיכטר הוא קטגוריה בפני עצמה איש אמת איכותי, לוחם רב מעללים, נחנח תקשורתי, הופעה מימית.

פוטנציאל להשתלטות מרחוק: בנט, שקד. שקד יצאה זמנית מכלל פעולה בשל הברית שכרתה עם יו"ר לשכת עו"ד אבל עכשיו היא תוקפת. בנט ושקד הם אב הטיפוס לכשירות למנהיגות בישראל, בוודאי למזרחיים ממרכז הליכוד: אשכנזים (נא לא להטריד עם הסבתארבא העיראקית של שקד), משכילים, רהוטים, צבא נכון, נשואים נכון, מצליחנות מוכחת מחוץ לפוליטיקה.

ברקע המשיח הזמני, גנץ שהוא עוד מאותו דבר ביחס לביבילבנילפידבוז'יובוגי. ה20 מנדטים של חסרי הדעה (והדעת) שרואים בו משיח, ינטשו אותו בבוא המשיח החדש, כפי שעשו לקודמיו, על כן, הוא מת פוליטי מהלך מאובן ששב לחיים לשעה קלה רק בכדי להתאבן שוב.

הליכוד אינו מעביר מסרים ערכיים אלא פרסונליים בלבד. פעם פולחן האישיות הליכודניקי הספיק לצופף את השורות ולשמור את ציבור המצביעים ממוקד במנהיג אבל כיום, הדור השלישי והרביעי לבייס של הליכוד, קרי: הציבור המזרחי אינו נוהה אחרי נתניהו כהוריו הילדותיים ואינו ממקד את שאיפותיו בהפגנת קשריו עם מנהיגי התנועה, קשרים שבאים לידי ביטוי בהצגה מלאכותית ומגוכחת של שועי הליכוד בשמחוק האישיות של המועמד. גם אם נוהג נפסד זה נמשך הרי שהוא עובר מהמרכז לשוליים והדור החדש של בסיס התמיכה של הליכוד דורש מהות ואינו מסתפק בהבטחות חלולות ובטעימות מופלטה.

סימנים מובהקים לכך ראינו בבחירות האחרונות ינואר 2015, כאשר עד בסמוך מאד לבחירות הסקרים ניבאו הובלה ל"מחנה הציוני" ורק נאום "הערבים נוהרים לקלפיות" גרם לציבור המזרחי להימלך בדעתו ולשלשל מח"ל בחוסר רצון

מיסטר בו ג'אנגלס

 עובדה לא חשובה מאד חשובה על Mr. Bojangles, האיש שידע לרקוד.

*****מוגש לכבוד הקטנים השקופים והנשכחים, לכבוד האומנים הזקנים שעזרו לנו לצחוק ולבכות ונעזבו, וגם לכבוד הילדים התימנים שרקדו סטפס באלנבי פינת קינג ג'ורג' בשנות השלושים והביאו את הגרושים שקיבלו לאימא שתקנה חלה וחלב לשבת *****

בשיר נושא רשומה זו, מתוארת שיחה בין המספר לבין הומלס אפור שיער בתא בכלא ניו אורלינס. ההומלס כינה עצמו Mr. Bojangles, להסתיר את זהותו האמתית מהמשטרה האיש היה לבוש בלויי סחבות, נעלים מרופטות לרגליו, אך הוא ידע לרקוד וגם אומנות הסיפור לא היתה זרה לו.

כדרכם של גברים, קפצה השיחה מנושא לנושא וכאשר היה עולה נושא כבד או עצוב היה מר בוג'נגלז רוקע בעקביו, חוצה את התא ברוורס בצעדי ירח, מסיים בקפיצת-על, בנקישת עקבים גבוה באויר ובנחיתה רכה של חתול, כטוב שברקדני הסטפס של ניו אורלינס ו.. מקנח בצחוק מתגלגל.

המיסטר הנ"ל התפרסם כרקדן סטפס מהולל שהופיע משך 15 שנים במעולים שבמועדוני הסטפס במדינות הדרום ובמסעותיו ליווה אותו כלבו שהיה לחברו הטוב.

מר בוג'נגלז סיפר בדמעות שחברו הטוב מת בידיו לפני 20 שנים (לא טיפוס מר כמר בוג'נגלז יחסוך בדמעות, אלה נבעו כמעיין משק הדמעות) ומאז הוא מתאבל, ואינו יודע נפשו מצער.

"כעת - סיפר מיסטר בוג'נגלז - אני מופיע בריקוד ירח בברים ובבודגות של דאון טאון ניו אורלינס תמורת טיפים ומשקה על חשבון הבית, אבל את רוב זמני אני מבלה פה, מאחורי הסורגים.

"אתה מבין - אמר - פיתחתי לעצמי תחביב ללגום מהוויסקי המר של ניו אורלינס והמשקה הטוב מרחם עלי ומחייה את חברי הטוב ואת מועדוני הסטפס המעולים ואני מוקיר לו תודה על כך, גם אם בסופו של דבר הוא מחזיר אותי לתא הזה". אמר ורקע בעקביו, חצה את התא בצעדי ירח, סיים בזינוק-על, הקיש בעקביו באוויר, נחת נחיתה רכה כחתול, כטוב שברקדני הסטפס של ניו אורלינס ו.. קינח בצחוק מתגלגל.

לצערי לא הצלחתי להעלות את הסרטונים, אז הנה הקישורים.

לביצוע המקורי לשיר ע"י סמי דיוויס ג'וניור

https://www.youtube.com/watch?v=LKP8TbtLFew

לקליפים ישנים של ביל "בוג'נגלס" רובינזון

https://www.youtube.com/watch?v=vj1KYaCIA5o&t=28&ab_channel=WhattheEyeHears

https://www.youtube.com/watch?v=WkD60wab3n4

תגובה לגרשוני באתר מידה

 בנוגע למאמרו של הלל גרשוני (פורסם באתר "מידה")

  https://mida.org.il/2017/08/30/%d7%97%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99-%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%a4%d7%a6%d7%a2-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c/

הלל גרשוני, בן שיח פופולרי למדי בסצנה הימנית האשכנזית המתפתחת (שעודה גמלונית מעט ביחס לאחותה השמאלנית אבל היא לומדת), כל כך לא התחבר למחאת צאצאי עולי תימן עד שהתיישב וניסח רשימה ובה דחה את התלונות בפרשה המכונה "פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן".  

גרשוני ביסס את התיזה שלו על שני אלה.

טיעון א'. המחאה אורגנה ע"י ארגון עמר"ם שבראשו עומד "פעיל מזרחי רדיקלי" ו"פעילה פמיניסטית מזרחית רדיקלית". מזרחיים רדיקלים זה רע ולכן מחאת בני העדה התימנית, רעה. מחאה לראייתו מזוהה לפי מארגניה ולא לפי תכניה, מטרותיה וקורבנותיה. קטיעי בשטח-העם במתח.  הכלל שאין משיחין בגופו של אדם אלא רק בגופו של עניין אינו מוכר לגרשוני – אצלו, הכל אישי!

גרשוני נזקק לדבר מה נוסף לאיזון, וציין שגם הרב כהנא עסק בפרשה. "מצא מין את מינו" מציין גרשוני בסיפוק, הפרשה הזו, מקומה בקצוות קשת הדעות הפוליטית, ולא בימין המנומס של גרשוני.

טיעון ב'. שלושה גופי חקירה מונו לחקור ולבדוק את הפרשה ושלושתם הגיעו למסקנה זהה. הטיפול בעולי תימן לקה בחסר, מוסדות המדינה חסרו את היכולות והכישורים לקלוט את המוני העולים והבלגאן חגג – "באותם ימים מנהל תקין היה המלצה בלבד" כלשונו, אך יד ממסדית מכוונת לא הייתה פה.

האמת היא שקשה להכריע בשאלה אם היתה יד מכוונת או לא, יש הסברים טובים לכאן ולכאן ויתכן שהאמת על הציר שביניהם, אך בוודאי ששאלות כבדות משקל עולות ממנה. העדויות, המחאה, הרמזים, המסמכים ששוחררו, ההחלטה המוזרה לסגור את הארכיון ל- 70 שנים – כל אלה מחויבות בירור, אך גרשוני מתנגד, לדידו הפרשה מוכחשת, ולמצער מודחקת.

"הכחשה" היא מנגנון הגנה פנימי שתכליתו לראות מציאות מסוימת כאילו לא התרחשה. "הדחקה" היא להכיר במציאות אך להקטינה ולהפכה לשולית שדינה להישכח.

בין אם הכחיש ובין אם הדחיק, עשה גרשוני מעשה כיעור כלפי ציבור גדול וחשוב. לא נפלתי מהרגלים. המגזר בו צמח גרשוני "הוכיח" את בדלנותו – זוכרים את ההתנגדות לצירופו של אוחנה לבית היהודי? זוכרים את הקליפ הפרסומי של חברת "באמונה" על שכונה חדשה נקייה ממרוקאים? זוכרים איך (לא) יצאה מועצת יש"ע לעזרתו של אזריה?

נסיבות המינוי ו..פורמליזם שיפוטי

גרשוני שולף את הקלף הממלכתי: שלוש וועדות חקרו ודרשו בפרשה ולא העלו דבר – האמנם?

שלוש וועדות הוסמכו לחקור בפרשה. עצם הקמתן מעיד על ספק שדבק בממצאיהן, יתכן גם בעיני הממסד, והאבולוציה של היקף סמכויותיהם מרמזת על כך.

ואכן, ועדת בהלול-מינקובסקי היתה וועדת פקידים בינמשרדית (משפטים ומשטרה) והיא פעלה כוועדת בדיקה מנהלית, השניה, ועדת שלגי, קיבלה מעמד של 'ועדת בירור' מכח סע' 28 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, ורק השלישית, ועדת כהן-שלגי) הייתה 'וועדת חקירה ממלכתית' בסמכויות חקירה מלאות מכח החוק הנ"ל.

כל השלוש הוקמו בעקבות גלי תסיסה. הראשונה ב-67' בעקבות צווי גיוס לצה"ל שהגיעו להורי הילדים "המתים", השניה ב- 88', בעקבות דו"ח הוועדה ציבורית לגילוי ילדי תימן שעורר סערה, והשלישית ב- 95', בעקבות מחאה שהצית הרב עוזי משולם והאלימות המשטרתית כלפי תומכיו.

שלושתן עסקו בתלונות שהוגשו, וממילא לא עסקו בתלונות שלא הוגשו. הדבר נסבל בנוגע לוועדת הפקידים ובלתי נסבל כלפי הוועדות האחרות שלא נצלו את סמכויות החקירה הנרחבות (בדומה לסמכויות שופט חוקר בשיטת המשפט הקונטיננטלית) המוקנות להן בחוק, לרבות הוצאת צווים לשם ייזום איסוף ראיות וחומר רלוונטי. לא מצאתי עדות לכך ושוכנעתי שהן היו סבילות כקודמתן.

השופט קדמי המנוח היה מורה שלי לדיני ראיות, וגם אדם חם ומקסים, אך פורמליסט מושבע.

אישיותו המשפטית לא תאמה את הפרשה שהיו בה פנים אפורים רבים על הציר שבין השחור לבין הלבן, שנבעו מהבלגאן המנהלי שפשה בשנים ההם. קדמי גייס את הבלגאן לשלילת כוונת זדון ממסדית, ואני מניח ששופט אחר, אקטיביסט יותר ופורמליסט פחות, היה פוסק ההפך, שהרי בלגאן הוא כר נוח לעבריינות, האין כך?

ויובהר, הפורמליזם של השופט קדמי נבע מתפיסת עולם משפטית ואילו הפורמליזם של גרשוני, הדיוט משפטי למיטב ידיעתי, נבע מכך שהוא שירת את מטרתו.

גרשוני אינו מסתפק בחיבוק אוהב לממצאי הוועדה, ונוזף באלה המאמינים שיד ממסדית בחשה בפרשה ומאשימם בחבירה לפעילי השמאל הרדיקלי, וזאת מבלי שקראו  את הדו"ח כולו: 

"טוב יעשה המתעניין בפרשה אם יקרא את כל הדו"ח מהחל עד כלה ... ויראה כיצד הוועדה דוחה אבן אחר אבן את טענת הקונספירציה, המתגלה ככלי ריק וכערבוב בין משאלות לב, חוסר הבנה, ומעורבות של גורמים שביקשו ללבות את האש מטעמיהם שלהם".

אין שום צורך לקרוא את הדו"ח בן 338 העמודים בשלמותו כדי להזדהות עם המשפחות ולקבל את הסיפור שלהן כאמת עובדתית (אין חובה לקבלה בשלמות). רבים העידו מכלי ראשון על חוויה מטלטלת, מבלי שהיה להם מניע לשקר ומבלי שהובטחו להם טובות הנאה. כולם מתארים מצב דברים אחד - היה תינוק בריא, לפתע סיפרו לנו שהוא מת, לא הניחו לנו לראות גופה, וכשמחינו סולקנו בכוח, ובעת הצורך ע"י המשטרה – ומהי משטרה אם לא זרוע של הממסד.

במשפט העברי על פי שני עדים יקום דבר ובמשפט האנגלוסקסי על פי עד יחיד ולעתים מסתפקים בנסיבות חיצוניות בלבד – אז על פי אלפי עדים לא יקום דבר? מיהו בר הדעת שיתעלם ממשקלן של העדויות הללו? כאמור, אין חובה לקבלן במלואן אך להתעלם – בשום אופן.

שישים וארבעה ילדים "עלומים" וגרשוני בשלו

גם אם נזרום עם הפורמליזם של גרשוני, עדין, על פי ממצאי שתי הוועדות הראשונות , לא ניתן היה לקבל הסבר לגורלם של 92 ילדים (דו"ח כהן-קדמי, עמ' 29), מספר זה הצטמצם ל- 64 ילדים על פי ממצאי וועדת כהן-קדמי (שם, 30). ניתן להניח אם כן, שגרשוני יסכים לקביעה שגורלם של 64 פעוטות לא נודע.

אמת, הוועדה דחתה את ההאשמה לחטיפה ממסדית של הילדים (שם, 312) אך בשום פנים ואופן לא ניכתה את המוסדות מאחריות.

מזעזעת במיוחד היתה הטכניקה שכונתה 'מסירה מזדמנת לאימוץ' (דו"ח כהן-קדמי, 159) של ילדים "שנמסרו למשפחות אחרות בנסיבות שבהן המחזיקים בהם סברו שהם ננטשו ע"י משפחותיהם על רקע ניתוק הקשר עמם" (שם, שם) ומתוך כך הממסד הואשם באישום כבד: "גם 'מסירה מזדמנת לאימוץ' מהווה.. הוצאה של תינוקות מרשות הוריהם, שלא על דעתם וללא הסכמתם" (שם, 161).

וועדת כהן-קדמי מצאה כי 64 פעוטות הוצאו מרשות הוריהם שלא על דעתם וללא הסכמתם (ההדגשה שלי – י.ע), נעלמו ללא עקבות, כתב אישום אחד לא הוגש.. וגרשוני בשלו.

ואחרון לעניין זה, וועדת כהן-קדמי הוסמכה לבדוק תלונות על העלמות ילדים בין השנים 1949 – 1954 בעוד שנתקבלו תלונות ממועדים מאוחרים יותר (אם כי בהיקף קטן הרבה יותר). לפיכך, לא ניתן לומר שהפרשה נחקרה במלוא היקפה כמו כן לא ניתן לומר שכל ההיעלמויות נחקרו כדבעי משהוועדה עסקה רק, כאמור לעיל, בבירור תלונות שהונחו על שולחנה.

האחות המטפלת שלומית מליק

גרשוני התייחס בביטול לעדותה הדרמטית של האחות המטפלת שלומית מליק שניתנה לפני שבועות מעטים, והנימוק: עדויות דומות נדחו ע"י וועדת כהן-קדמי.

לעמדת גרשוני מותר להקיש מעדויות שנתנו ע"י עובדות סוציאליות בפני וועדת כהן-קדמי, על עדותה של מליק. באמת שחבל להשחית מלים על עמדה כה מופרכת, רק אציין שמליק עבדה בבית הילדים יום יום לאורך זמן בטיפול במושאי עדותה ואילו העובדות הסוציאליות שירתו בתפקיד אופקי במעקב אחר חולים נזקקים לסעד ורווחה - לא בכל יום, ולא כל היום ולא במוסד אחד. לפיכך, אין גזירה שווה בין עדותה של מליק לבין עדות העובדות הסוציאליות הנזכרות. ואגב, זהו המצב הנוהג כיום בעבודת רשויות הרווחה הטיפול אינו פרטני, לא כל שכן בתקופה הנדונה.

זאת ועוד, גרשוני הציג בפני קוראיו מצג מטעה כאילו עדות העובדות הסוציאליות נדחתה באופן גורף, ולא כך. הוועדה קבעה שגם אם מדובר בהתרשמות ממצב דברים ולא בידיעה אישית, אין להטיל ספק בכנותן של העדוֹת (דו"ח כהן-קדמי, 209).

מליק העידה על משלחות של נשים נשואות פנים שבאו לביקור בבית הילדים, על כך שהלבישו את הילדים כל כך יפה לקראת הביקור, ולמחרת נעלמו, כמו התינוק ציון האהוב עליה. מליק אינה יחידה להעיד כך, קדמו לה עדויות רבות על שימוש בטכניקה דומה. עדות כל מטלטלת כה מעוררת מחשבה נדחתה בביטול בטענה שניתנה מתוך התרשמות ולא מתוך ידיעה אישית. נו, אז מה? נניח שזו רק התרשמות, האם ההתרשמות הזו סבירה? מתבקשת? לא בעיני גרשוני.

לראייתי, עדותה של מליק מהימנה ובת תוקף, ויש בה כדי להצביע על מעורבות הממסד בחטיפת הפעוטות. ראשית,  מליק הודתה בפה מלא ומכלי ראשון שהייתה עדה לביקורי נשים נשואות פנים מחו"ל ושלמחרת הביקור נעלמו ילדים. עדות כזו היא עדות נסיבתית הטעונה דבר לחיזוקה – וראיות משלימות יש בשפע. שנית, בעדותה הכנה, הסבירה מליק שבעת ההיא הייתה נשואה טרייה, כמעט נערה, בתקופה של צנע ופרנסת דחק, כבשה את עדותה כי לא עמדו לה כוחותיה לסכן את מקור פרנסתה. אני מאמין להסבריה, מתוך ניסיוני ומתוך מודעות לסביבה ההגמונית המפא'יניקית שהייתה אז בשיא כוחה.

ואם נחטא בהשערות (גרשוני עשה בהן שימוש נרחב), מותר להניח שהשופט קדמי, לו היה שומע את עדותה, היה מעניק לה משקל ראוי, כאילו ניתנה בזמן אמת ולא נכבשה, ובוודאי שהיה מעניק לה חסינות מהפללה עצמית:

"להסבר מתקבל על הדעת [מדוע נכבשה העדות – י.ע.] ...ראויים לצטוט הדברים הבאים: השופטים לא התעלמו מכך כי המתלוננת כבשה את עדותה משך שנים רבות ואולם הגיעו למסקנה כי לא היתה במצב שאפשר לה להתלונן" (יעקב קדמי, 'על הראיות', תשנ"ט, 376)

שאלות רבות עולות מהפרשה וממתינות למענה. שאלות מעניינות וחשובות, אך גרשוני ואתו הימין האשכנזי, ביושרה מפוקפקת ובפוזה מגוחכת של מגננה, עוסקים בגופם של מארגני המחאה במקום בגופו של עניין.

על גרשוני וחבריו להבין שעולם בו הכחשה והדחקה הם כלים לכיבוי שריפות, הוא העולם של אתמול ומוטב להם לאבק ולרענן את תפיסת המציאות שלהם. אין אני דורש מהם לנהוג כפי שנהג הסופר סטפן צווייג שסירב להסתגל למציאות המשתנה, אלא דווקא להתמודד, להשתדרג ולחבור להיגיון הבריא.

זהו. ארי ודרצ'י רגצי.

סיכום 2017 בםייסבוק (פב 18.1.18)

 לסיכום שנת 2017 בפייסבוק.

- שנתי (הפעילה) הרביעית.

- התחלתי עם 2300 חברים וסיימתי עם 320, עכשיו יש לגדול שוב. מלבד הצבועים המשעממים, עדרי הנגררים, והטרחנים ממחזרי החומרים, אין לי העדפות מיוחדות.

- עם המגזר הסרוג הגזעני, החשוך, הגמלוני והפרימיטיבי למדי - גמרתי סופית, להוציא את נערי הגבעות שמעצם טיבם וטבעם אינם יכולים להיות חלק ממנו.

- סך לייקים לכל השנה 154 כמעט לא הבנתי מדוע, שהרי איני סובל את כו-לם באופן שוויוני, מזרחים ואשכנזים, עשירים ועניים, יהודים וערבים. יתכן שלשימוש התכוף במונח תחת יש משקל - אני מבין שנורא אסור ליתן לאנוש תואר תחת, גם אם לאנושים ממתחם רוטשילד ומרחביה מותר להאשים אותי באפרטהייד - אך האיסור מעניין לי את התחת.

- במיוחד בזתי השנה לנסיכי הליכוד הדוחים שצאצאיהם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מתרוצצים על גבעות בלעין ליידות אבנים בעין של לוחמי משמר הגבול - המופלאים המזרחים שהצבא הקציב להם קבא 49 כדי לא לאפשר להם להתקדם לשום מקום מלבד משמר הגבול אך המציאות הפוליטית-ביטחונית העיפה אותם מעלה לדרגת הלוחמים המובחרים בישראל המגינים בגופם על ביטחון העם באזורי החיכוך - המיוזעים שאינם זוכים לגיבוי ממפקדיהם.

- כבר בשנת 2016 הבנתי שאסור לך להטיח 'כוס רבק תביא תשוקולד' לדיילתחת שקרן ולחסידיו הקדושים הננסים אך רק ב2017 ייסדתי קתדרה לחקר קורות העדה הקדושה שפיה נקי ולבה מזוהם.

- נחסמתי ע"י שני מזרחו-אשכנזים. לאחד מהם זה היה כל כך חשוב, שחסם אותי לאחר שהתאפרנדתי ממנו, מאות אשכנזים חסמו/אנפרדו אותי חרישית כמה אופייני, שני מזרחים רגילים אנפרדו אותי פוזיטיבית והיתר עשו הפסק עקוב.

- שוכנעתי שמג"ב הנו הגיס המובחר בצה"ל הזכאי לפרס ישראל ולכל העיטורים שהיחידות שהולידו וזירים מפגרים למחצה וראשי ממשלה כושלים מסדרות לעצמן. רוצה לומר: סיירת מטכ"ל ושייטת גם יחד לא מגרדות את התחת למג"ב בתרומה לביטחון ישראל.

- כאמור, החלטתי להגדיל מאגר החברים רק לכאלה שמסוגלים לחיות עם תואר הפועל תחת ואלה אינם רבים, התחלתי עם חברי כנסת עיסאווי פרייג' שאישר , אבל זחאלקה לא אישר בנימוק שהוא מעוניין רק בשיח מכבד אז שלחתי בקשת חברות לניסן סלומיאנסקי - אישר, על סתיו שפיר ויתרתי ומנורת המאור נחמן שי - לא אישר ולא דחה אולי עסוק בלעשות עוד דוקטורט על חשבוני.

- זהו זה אם מישהו מאד מעוניין להיות חבר שלי שירשום 'תחת' בתגובה וחת שתים אשגר אליו בקשת חברות.

איתמר ועתליה ברכה יומולדת 18 (פב 27.6.18)

 ישנם שני מיני בני אדם בעולם - זה שאויב וזה שאוהב. והיו גם כאלה שנתגלה עליהם שנהיו אויבים מאהבה או אוהבים משנאה, אבל אלה סווגו כתת מין קיים ולא כ-מין חדש.

רק לאחרונה נתגלה מין נוסף של בני אדם בחפירות הצלה שנערכו ברמת גן, מין זה אמנם נזכר כבר ב'מלחמות הפלופונס' להרודוטוס, אך רק ברמת גן נתגלה שלד שלם.

בפן האנטומי נמצא כי מין זה שונה מהמינים המוכרים רק בבלוטת ההצקות המפותחת, המתעוררת לפעילות למשך 4 שנים, לתכלית אחת - להציק לצאצאיו בשנות ההתבגרות שלהם. לו דארווין היה יודע מזה, היה מבטל את הספר הקודם וכותב ספר חדש.

מלומדים חקרו ומצאו כי בלוטת ההצקות גרמה לבן מין זה לפנות לצאצאיו בהטרלות מורפולוגיות, כגון:

לימודים זה הכי חשוב, למה אתה צוחק?

הג'ינס קצר מידי וצמוד מידי, הוציאי האוזניות כשאני מדבר!?

לא הבנתי למה על הדבקית מצויר חץ ומעליו נרשם "פילטר לגלגל פה", למה נפלת, מה, זה לא דבקית?

אם זוכר ששלשום החלפנו מסך, למה יושב על הפון?

הגידי, איך אפשר ללמוד להיסטוריה עם ספר אנגלית הפוך?

כך או כך, על דעת הכל הוסכם כי מין זה ניחן באינטליגנציה נמוכה במיוחד בשל הדחף להצטייר כאויב לילדיו המתבגרים. ומכאן ניתן לו שמו המדעי : "הומו נודניקוס" והוא נודע בכינויו העממי: "הורה למתבגרים".

ואתם, תאומים שלנו, בני 18 שנים, היום לפי מניינם (ולמעשה בכ"ה סיון).

אינכם מתבגרים עוד, אלא בוגרים ובגירים, בצעדים ראשונים בשביל החיים המרתק והמורכב, ואנחנו הוריכם איננו אויב אלא אוהב, ואם הצטיירנו כאויב הרי זאת בגלל שהיינו אוהב.

ונסיים באהבה אין קץ, במלים אלה שלוש: מעכשיו אתם לבד 💘💘💘

Atalia Ivry

Etamar Ivry

יהודית עברי

פייגליין "זהות" (פב 28.8.19)

 אתמול התקיים כנס "זהות" והלכתי לראות מה נהיה.

ובכן, הכנס היה מוקפד למדי, לא כמו כנס היסוד בנמל תל אביב בו גם השתתפתי, אך ניכר שנעשתה עבודת הכנה טובה.

מנכ"ל התנועה חימם את הקהל - מי אנחנו? --- זהותניקים --- מי??? ---- ז-ה-ו-ת --- לא שמעתי, מיייי??? --- פייגלין פייגלין פייגלין השתולל הקהל כאשר הקוסם מארץ עוץ עלה לפודיום.

הוא רזה, גבוה ונאה למדי. אבל הקרירות נושבת מתוכו, מציירת אותו כאידיאולוג נוקשה ודוגמטי, אבל את חסידיו הוא היפנט, ויתכן שהם באו מהופנטים לכתחילה.

יותר מידי כיסויי ראש וכיפות נצפו בקהל. לא שיש רע בכיסוי ראש אבל גם אין רע בראשים גלויים. רוצה לומר, לא ניתן להסתמך רק על אלקטורט דתי ויש להנגיש את המסר גם לחופשיים.

לעוץ לי גוץ לי יש מה למכור. המסר הרעיוני שלו כמובן נכון והמצע מתאים למפלגת שלטון היות והוא מקיף את כל תחומי החיים - אידיאולוגיה, מדינאות, חברה בריאות משפט.

גם קראתי את המצע (המקוצר). הרעיונות מוכרים, לא משהוא חדש אבל אם לתת לו קרדיט אז א. מוכח שכבר 25 שנה הוא זועק שזו ארצנו ב. הם מקובלים עלי בחלקם הגדול ג. הסחורה שלו מוגשת בנחישות עם אבני דרך לביצוע.

פייגלין ראוי לשחק במשחק של הגדולים. נראה לי שאני מניח לביבי, איילת שקד גנץ ולפיד להתכתש במגרש הפוליטי המותאם לאישיותם הדו מימדית, ונותן לו את קולי.

אחריו עלו לפודיום מועמדים מטעמו בתור להקת קירור, שאת שמם שכחתי. לך תזכור מה שמו של כל שחקן ולמה הוא מופיע כאן.

הראשון, מה שמו שמיועד להיות על האוצר על כן קוראים לו "שר אוצר", השניה, מה שמה טחנה בעניין החברתי אשר לכן קוראים לה "בת טוחן", והשלישי אלמוני שעל המגזר הרוסי על כן קוראים לו "פלמוני". אחרון, עלה לפודיום העתיד שהוא סוד כמוס. בוקר טוב סוד כמוס.

YOUTUBE.COM

אריק לביא - בוקר טוב (מתוך המחזמר עוץ לי גוץ לי)

מילים: אברהם שלונסקי לחן: דובי זלצר מתוך המחזמר המקורי "עוץ לי גוץ לי" משנת 1965 קהל נכבד ברגע זה מתחיל סיפור המחזה וזה הרגע לגלות את הנפשות הפועלות כלומר מה...

44

18 תגובות

לייק

תגובה

שתף