הקריאה של גנץ לאחדות, סבירה, בהינתן שכולם יודעים וגם הוא, שהפוטנציאל האלקטורלי של כחולבן, מוצא, ואין בנמצא אפילו מצביא אחד נוסף לכחולבן.
הסירוב של ביבי לפנות את הזירה לא בלתי מבוסס. הוא הרי עומד בראש הקבוצה הפוליטית הגדולה, הוא ראש ממשלה מכהן שהישגים באמתחתו ויכולותיו רבות, מה גם שהחוק עומד לצידו בעניין האישומים התלויים ועומדים נגדו.
זה גם זה קוראים לאחדות אך לא הצליחו לכונן אחדות למרות שהכח בידם, ולא משנה מהן הנסיבות ועד כמה הן מוצדקות וכנ״ל עם הטיעונים בעד ונגד.
אחדות היא צו השעה בעתות חרום בלבד, ממשלת האחדות של 84 כוננה בדין, בשל הסכנה הממשית שישראל תפשוט רגל ותתפגר.
כעת ישראל איננה שרויה במצב חרום (אלא אם תאמר שבכול שנותיה היתה במצב זה) והיא מדינה מתוקנת עם מערכות שלטון מתפקדות, שערוכה ויכולה להגן על עצמה.
דמוקרטיה צריכה לבוא לידי ביטוי בכך שהמפלגה שנבחרה ע״י רוב העם (גם אם רוב מזערי) ראויה וצריכה למשול ולנווט בממשלה צרה, בהתאם למצעה הפוליטי.
ממשלה צרה, אך לא ממשלת מיעוט.
ממשלת מיעוט אינה מביאה לידי ביטוי את רצון הרוב במשטר דמוקרטי (או רפובליקני עם מאפיינים דמוקרטיים) ולפיכך היא איננה לגיטימית.
שתי מערכות הבחירות האחרונות הניבו אופציה לממשלות צרות ולחילופין ממשלות אחדות. זו לא דמוקרטיה. על ישראל לצאת לבחירות חוזרות שוב ושוב ושוב, עד להכרעה, ולא חשוב כמה זה יעלה.
אני קורא לכנסת להתכנס ולקבוע מועד לבחירות חדשות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה