הכלבה היא פרטנר שלי לטיולים שאני אוהב, פעם היו אלה אנשים, אחר כך באו הילדים וכיום אין אנשים ואין ילדים, אבל יש כלבה.
אז אני הולך אתה מידי שבת לצעידה רגלית של שעתיים . בכל פעם באתר אחר. בחורף בפנים הארץ ובקיץ, בחופים המופלאים. היום צעדנו מעט דרומית לחוף פולג.
חופי ארצנו מאשקלון בערך ועד חדרה בערך, כלואים בין ים לצוקי כורכר. לפעמים צוקי הכורכר מתחפשים לדיונות אבל אם אתה חופר שלושים סנטים בדיונה, אתה נשרט חת שתיים בסלע כורכר.
לצערם של צוקי הכורכר הם עשויים מחול שנדבק לחומרים אורגנים ומאובנים מים תיטיס, והם קורי עכביש שנתחזו לצוקי אבן. הים יודע זאת אז יש ביניהם הסכם: הים יכה בהם וימוטט, הם יישחקו לחול דק וייצרו את חופי המשי בשבילי ובשביל הכלבה.
לכל אורכו, קו החוף מתמוטט ומשתנה. פעם הוא זרוע באבני כורכר דוקרות, ופעם, נניח כעבור עשר שנים, ממש באותו מקום, אתה צועד בחול משי שנשחק מאבני כורכר דוקרות. הכל דינמי בארץ שהיא מסדרון.
מה אני רוצה להגיד בזה: שאם לא תהיה ערני ותעמוד על המשמר תמצא עצמך נשחק עד דק בידי התופעה הנוראה - אשכנזיוּת.
תופעה זו מביאה אותך למצוקות קשות ובלתי הפיכות, מאלה סובל הארגון האמריקאי הרבע יהודי הזה, אשר ביקש מעוקביו טיפ כיצד לדבר עם המשפחה על ״הכיבוש״ בקדושת חגי תשרי.
לא בטוח היכן התופעה החלה לצבור נפח - מפה או משם, והאם ומתי היא תכה בצעירי ישראל. כך או כך יש לי תזות מבהילות שאני שומר קרוב לחזה, מאין זה צץ, לאן זה הולך ואיך מסכלים את זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה