יום שלישי, 22 במרץ 2022

מלחמת רוסיה-אוקראינה 3

 נשיא אוקראינה זלנסקי נאם בזום בפני רוב חברי הכנסת כ- 100 לפי התקשורתנים. הטרמינולוגיה והטון היו של נאום גיוס. הוא פרט על הנימים המוסריים היהודיים הכמוסים ביותר וניסה לפלס דרך אל הלב. 

ככל הנראה הוא מבין שישראל חסרה את האפשרות הגיאופוליטית לפעול אך ורק על פי רחשי הלב שלה והיא חייבת לתמוך תחילה באינטרסים שלה ןלהעדיף את ביטחון אזרחי על פני רחמיה לאזרחי אוקראינה.

ישראל איננה ארה"ב ואפילו לא בריטניה. היא תיענש קשות בידי רוסיה אם תתמוך רק באוקראינה לא כל שכן תספק לה אמצעי לחימה הגנתיים (אפילו רק קסדות ואפודים) והתקפיים. רוסיה אינה רחוקה מישראל וכמעצמה היא חולשת על מעגלי המדינוס סביב גבולותיה. לכיוון דרום רוסיה חולשת על מעגל המדינות סביב הים השחור והכספי ובעלת השפעה מכרעת על מדינות ערב הצפוניות - סוריה ועירק, ויש לה מאזן אימה עם תורכיה ומנופים לא מבוטלים באיראן כשעשתה יד אחת עם סין לשלוט באיראן, סין בכלכלה ורוסיה בהספקה צבאית נרחבת. קרי: לרוסיה השפעה רבה בשטחים עוינים לישראל. 

אם רוסיה תחוש שישראל פועלת נגדה ואפילו מוטה נגדה, היא תפתח תרעומת כזו שתוצאתה עלולה להיות הבאת מחבלי דאע"ש לגבול הצפוני בסוריה ופתיחת הגשר היבשתי מאיראן דרך סוריה ללבנון להספקה לא מופרעת נשק התקפי לחיזבאללה בלבנון, והחמאס בדרום. רוסיה תהפוך את המרחב הערבי לאסור בטיסה של מטוסי חיל האויר ותספק להם מערכות הגנה אווירות מתקדמות שיש בידה. 

די לראות את הכח הצבאי הרוסי העצום (שהתקשרתונים מקטינים אותו ומועלים שוב בתפקידם לתווך לציבור תמונת מציאות אמינה) שבשלב זה מציג רק חלק מכוחו. הרוסים נמנעים מקרבות קרקע ועושים שימוש בכוח אוירי בלבד. חיל האויר והאמצעים הרקטיים שלהם הפכו רבות מערי מדינת ענק כאוקראינה לאבק. האפשרות שנשק כזה יגיע לסוריה או ללבנון ואפילו לחמאס, צריכה להבהב במוחם של מקבלי ההחלטות בישראל.

מהצד השני, ההמדינות האנגלו סקסיות, בראשן ארה"ב אינן דורשות מישראל, לפחות לא בפרהסיה, לקחת צד ברור בקונפליקט. נראה שישראל בשלב זה (היום ה-27 למלחמה) מצליחה להרחיק עצמה גם מהצד הזה.בסך הכל ישראל מגיבה כפי שצריך להגיב בסיטואציה גיאופוליטית מורכבת בנדון דידן, וטוב שכך.

ואוקראינה, האם יש לה אשם תורם לפלישה? בוודאי שכן. אוקראינה התריסה ב10 השנים האחרונות כנגד ההגמוניה הצבאית הרוסית מה שעלה לה באובדן חצי האי קרים (שהיסטורית הוא בכלל רוסי) בשנת 2014, וכעת, בשנים האחרונות היא הרחיקה לכת וביקשה להצטרף לברית הצבאית המערבית נאט"ו שהוקמה בשנות החמישים של ה120 במוצהר נגד הגוש הרוסי (הסובייטי דאז), ולא שעתה לאזהרות והאיומים הרוסיים שהושמעו תדיר. ניתן לומר שרוסיה היתה מעדיפה שאוקראינה תרסן את עצמה ונגררה לפלישה כוחנית, אולי בעל כורחה. 





יום שבת, 19 במרץ 2022

רשמים מצעדת ה"שמאל" ברחבת המוזיאון (פב 12.8.18)

 אתמול התייצבתי בכיכר והשתלבתי בנחיל רבבות שצעדו לרחבת המוזיאון, עליה הוקמה במה והוצב מסך כמו בהופעה של AC/DC. רק במקום אנגוס יאנג קיבלתי את מוחמד בארכה

לא באתי לראות את הערבים מטרת ההפגנה מבחינתם, לכתחילה היתה ועודה ברורה לי. באתי לראות אחשדרכנזים.
את הנחיל הובילו המארגנים משולבי ידים ומאד צודקים, ואחריהם מסה גדולה של צועדים. ההבטחה לפלורליזם קוימה במלוא. במו עיני ראיתי אחד דגל ישראל, אחד ורבע דגל דרוזיה, מאתיים וחמישים דגל פלסטיז, ורבע דגל להט"ב, בירכתיים, כי כשהשבאב בשטח הקהילה במתח.
במרכז ההפגנה צעדה האמת שכדרכה צצה גם כאשר עושים מאמץ להסתיר. מאות צעירים מניפים דגלי פלסטין התלהמו כמו שערבים יודעים והתחייבו לפדות את פלסטין ברוח ודם. כל כך משולהבים עד שהכורדים מלה-פמיליה, שמדינת ישראל לא מחזירה להם אהבה, נראים לידם שבריריים כרקדניות בולשוי.
והיה גם ההמון האחשדרכנזי, שקרא "ביבי התפטר השוויון שווה יותר" (אחשדפכנזים קוראים, לא צורחים) בצוותא עם הערביים הקומוניסטים שאין לאומנים מהם, שקראו "סלאם-חוריה-עאדל איג'תימעיה"
אבל כאשר נתקרבו אליהם השבאב הגיבו כפי שבני עדתם מגיבים, אחזו חזק בתיקים ובפאוצ'ים ונצמדו זה לזה והחלו להתלחש, כך עשתה טליה ששון, וכשחייכתי אליה ובירכתי לשלום, ברחה.
אבל לא זה מה שרציתי לספר, על השנאה רציתי לדבר.
היות שאנוכי שומע את השפה הערבית וגם מבין מעט, חיפשתי את מבטי המשטמה של הערבים. ידעתי שערבים לא מתרשמים מאחשדרכנזים ורואים בהם נטע זר, עוד ידעתי שלערבים חיבה מיוחדת ליהודים שמעולם לא עזבו את המזרח התיכון ומחפשים את קרבתם ואף יש מהם, שרואים בי בן ברית לעתיד, הרי חלק ניכר מהם עבריים עתיקים שאוסלמו בכח.
אבל מעולם לא ראיתי את השנאה כפי שראיתי אתמול. ראיתי בנות צעירות צועקות "אלמקשוף וו-אלמקשוף, צהיוני מא בידנא נשוף" וצעירים אחרים שעטו בתנועות מאיימות על אחשדרפזים שנשאו שלטים "חוק לאום=מדינת אפרטהייד" להרחיק אותם מהנחיל ולשפר אותם לאחור.
וראיתי את האבות והאמהות מכוסות החיג'אב, מעבירים דחקות וצחוקים בקריאה "שיכנזיין שיכנזיין לאזם יעודו באורוביין" ומתעלפים מצחוק.
ואתה מביט בשתי האוכליוסיות ומבין שאין דרך לגשר, אלה בני המקום ואלה זרים ולחבר אי אפשר בהעדר רצון משני הצדדים - שמן אינו נמהל במים אפילו אם שניהם נעים באותו נחיל.
כן כן זרים. מי שהביא איתו גגות רעפים למקום בו השלג לא יורד ושהקצה 400 מלשח לשיקום כמה מבנים גרמניים טמפלרים לכער סופית את לב תל אביב, אולי יכול לבנות מדינה אך איננו מסוגל להחזיק בה.
ומי שיצר לעצמו גיטאות עם חסמי כניסה והסתגר בהם ופיתח זיקה לברלין במקום לבת ים, ופיסת הטבע היחידה שהוא צעד בה היא השביל המוליך מהלובי בבניין לאוטו בחניה - סופו קרוב, ולא משנה כמה פעמים יצטט את פרנץ קפקא.
את זה הערבים - אומה גדולה מכובדת עם תרבות ושפה עשירה, שנלכדה לתמיד במחול של דם אש ומוות - מבינים ורואים בהם זר זה מקרוב בא, סמל צביעות וחוסר כנות.
כן, יש לומר בפה מלא. האחשדרכנזים - שלו היה בידם לא היו מהססים להקים מדינת יהודונים 35 קמ' צפונית מערבית לטירת הברון מנכאוזן - כמו אז, כך היום, הם זרים במזרח התיכון, והגיעה העת להחליפם ביהודים טובים מהם.



מלחמת רוסיה-אוקראינה 2

 בתחילת המלחמה 24.2.22 שלחתי למעריב (דרך ג'קי חוגי) מאמר דעה נגד הזרם, אך הגברת מ-שמה , ענת משה, עורכת מדור דעות, השיבה בזו בלשון: יש לי המון עומס על המדור אז הפעם נוותר. ובתק' המשנה והגמרא לא היה עומס דעות? תני לי דוגמה אחת בכל תקופה מהתקופות שבעם היהודי לא היה היצע יתר של דעות - רציתי להגיד לה, אבל ויתרתי. 

בשתי מלים, במאמר ההוא הצעתי תיזה נגדית לפיה היות ורוסיה היא אימפריה עם אינטרסים גלובליים וכמו כל אימפריה היא שואפת לרצועת ביטחון היקפית מעבר לגבולותיה, ויכלתי לומר מעגל השפעה פןליטי. לומר, שהיא לא תרשה לאוקראינה לחבור לברית נט"ו ובוודאי לא להציב חימוש מערבי על אדמתה, בדיוק כפי שארה"ב לא תרשה לקנדה לחבור לברית צבאית עם סין, ולצורך זה היא תחריב את קנדה. 

והנה חלפו שלושה שבועות של מתקפה רוסית כוללנית, וסמולתחת הבינלאומי באמצעות שלוחיו התקשורתנים, מתווכים לציבור עובדות חסרות בסיס, ופרשנויות מוטות ומופרכות. ובתקשורת כמו בתקשורת הכל שחור לבן. פוטין מיפלץדיקטטור וזלנסקי צדיק טהור,  רוסיה מדשדשת ואוקראינה בולמת. לא זה ולא זה כפול שנייים. חרף התקיפות הנוראיות וההרס הרב, רוסיה מרסנת את עצמה. השיירות הצבאיות שניצפו מהלוויין עומדות ואינן מתקדמות, הן תוצר של מדיניות מבצעית ולא של דשדוש ובוודאי לא של בלימה. אוקראינה אינה מסוגלת לעצור את הדב הרוסי. רוסיה ממתינה ככל הנראה לשבירה אוקראינית מהכתישה האווירית ולהימנע מכניסת כוחות לתוך הערים. את זה היא שומרת כקלף מחץ להמשך, ככל שתדרש להניע את הכוח. אמנים סמ"ר אנוכי, ואת הדרגה קיבלתי רק במילואים, אך לא צריך להיות גנרל לפרש את החשיבה הרוסית, צריך לדעת היסטוריה.

עם זאת, החרם העולמי של מדינות המערב על רוסיה הוא חרם מצמית. הן אינן מסתפקות בחרם פוליטי, בהגשת תביעות לבית הדין הבינלאומי בהאג, בגינויים ובקבלת החלטות בעצרת הכללית של האו"מ ובמועצת הביטחון (גם אם לרוסיה מוקנית זכות וטו במועצת הביטחון, הן יכולות ליזום הצעות החלטה נגד הפלישה הרוסית ולהציק לה במערכת הפוליטית הבינלאומית) , אלא הן מכות מתחת לחגורה, באופן הכי קרוב למלחמה צבאית של ממש. המערב ניתק את רוסיה ממערכת הסליקה הבנקאית העולמית, רכוש אזרחים רוסים מוחרם, חברות תעופה מהמערב אינן נוחתות וממריאות מרוסיה ומטוסים רוסיים אינם נוחתים וממריאים מהמערב, ייצוא המזון לרוסיה הופסק לחלוטין ולחלופין קוצץ מאד וכך גם מוצרים בני קיימא כמכוניות, מכשירי חשמל וכו', וכבר מוקרנים ב BBC וב CNN תמונות של מרכולים במוסקבה עם מדפים רקים, ממש כמו בתקופה הסובייטית. 

האם הצעדים הללו תורמים לקונפליקט באוקראינה? ממש לא, זה הודף אותה עם הגב לקיר, ודוב עם גב לקיר הוא דוב עצבני מצויד בציפורניים של 12 סמ' כמסרקות ברזל.

אם פוטין  אישית יירדף, מילא. אך כאשר העם הרוסי ירגיש רדוף, לא כל שכן שהמקרר שלו ריק, הוא יתן לפוטין כארד בלאנש או אז פוטין והצבא האימפריאלי הרוסי ישתחררו מהריסון העצמי ויפגינו את מלוא כוחם. במצב זה אוקראינה תידרס והעם האוקראיני ישלם בהכי אכזרי. ואיך יגיב המערב? בעוד מלים ובעוד פעולות וסנקציות - לא יותר. מה שיגביר את העלבון הרוסי ומה שיביא בהכרח למלחמת מלים שעלולה להסלים למלחמה צבאית עקובה מדם. במלחמה כזו כל העולם ישלם. מוסקבה וסן פטרבורג, פראג מינכן, פריז ולונדון ישלמו, וניו יורק ו-וושינגטון? כן.. כן.. גם הן תשלמנה. ומלחמה כזו, אם לא תהרוס את העולם, תחזיר אתו לנקודת ההתחלה, עם רוסיה פגועה גאה ולא מוותרת (ואולי מרחיבה את יעדיה לכיבוש מלא וסיפוח אוקראינה והורדת מסך ברזל חדש), ועם מערב שותת דם. 

גלישת הקונפליקט הרוסי אוקראיני לקונפליקט עולמי, לא יועיל ולא רק שלא יקדם את פתרון הסכסוך, אלא יאחד את החברה הרוסית אחרי ההנהגה. אימפריות מתפוררות רק מתוכן. אימפריה שעמה מאחוריה עם עומק גיאוגרפי כזה ומזג אויר כזה, לא תתפורר - תשאלו את קארל ה-12 מלך שבדיה, את נפוליאון ואת היטלר. 

על המערב ליזום פיתרון של פשרה שתמציתו היא זו: אוקראינה תיסוג מכוונתה להצטרף לאיחוד האירופי ולנט"ו, והמערב יודיע שהיא לא תתקבל לשני גופים אלה, ורוסיה תשיג כוחותיה לגבולותיה. 




    

יום חמישי, 24 בפברואר 2022

מלחמת רוסיה-אוקראינה 1

 שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד על פלישת רוסיה לאוקראינה: "ההתקפה הרוסית על אוקראינה היא הפרה של הסדר הבינלאומי", לא חלפו 24 שעות והוא הודיע שישראל תתמוך בהצעת החלטה לגינוי רוסיה באו"מ ובכך תהיה "בצד הנכון של ההיסטוריה".

אם ההצהרה מתואמת מראש עם רוסיה ומקובלת עליה - הכל טוב, והקורא רשאי להפסיק לקרוא.

אבל, אם ישראל עושה דין לעצמה ועוצמת עיניים לאינטרסים שלה בשכונה שלה, אינטרסים שהצליחה לממש בזכות תיאום והסכמה שבשתיקה עם רוסיה, היא מוכיחה שאינה מבינה היסטוריה ושאינה יודעת לנווט נכון בסבך האינטרסים במערכת יחסים בינלאומית, ושאינה מבינה שמעמדה כמדינה קטנה ומאויימת, הנצרכת לבעלי ברית חזקים, היא חסרה את הפררוגטיבות המוקנות לאימפריות.

אילו ניחנו בתבונה פוליטית היו לפיד וחבריו לממשלה, נמנעים מפרסום הצהרה נגד רוסיה, אף במחיר של נזיפה אמריקאית (שנכון לכתיבת שורות אלה, טרם נשמעה). קרוב לוודאי שהצהרות אלו יפגעו ביחסינו עם רוסיה, יחסים שנבנו בעמל רב, וכאשר תתפנה רוסיה מהמולת הלחימה, היא תגבה תשלום מישראל, והוא יהיה גבוה במיוחד. פוטין יתחיל בשלילת השמיים הפתוחים לפעילות צבאית ישראלית בסוריה ולבנון ואין לדעת להיכן ימשיך. 

אם הם מתקשים בהבנת המציאות הבינלאומית, אני אסביר מהי עומד מאחורי התוקפנות של הדוב הרוסי באוקראינה.

איך שלא תסתכל עליה, רוסיה היא אימפריה. ויש לה את כל התכונות הנדרשות לכך - שטח גיאוגרפי עצום, משאבי טבע וחומרי גלם, עוצמה צבאית ותעשייתית, אופי קשוח ונכונות להשליט בכח את מרותה.

רוסיה תמיד שאפה להגמוניה עולמית ובמיוחד על הטריטוריות המקיפות אותה וכאשר טריטוריה כזו התחכמה, היא נענשה, והרשימה ארוכה - פינלנד, הבלטיות, גאורגיה, אבחזיה, צ'צניה, ואפילו עם יפן יש לרוסיה סכסוך על איים בגודל סיכה. פוטין, נראה לאחרונה בטלויזיה שואל נער מפוחד מהוא הגבול הרוסי עם ארצות הברית. הנער השיב: מיצרי ברינג. פוטין הביט למצלמה בחיוך מקפיא ואמר: טעות, גבולותיה של רוסיה אינם נגמרים (או משהוא בדומה לכך). בכך כיוון למכירת הטריטוריה אלסקה ב1857 לארה"ב ב-7 מליון דולר ע"י הצאר הרוסי ניקולאי השני שהיה חייב הרבה כסף לאחר מלחמת קרים (1853-1856). האימפריה הרוסית אמנם מכירה בחוקיות המכר, אך גם עתה, בחלוף 162 שנים, אינה משלימה עם הטעות. 

כל אימפריה מוקפת במעגלי אינטרסים משתנים והיא תגן עליהם בעוצמה תואמת לחשיבותם. כל אימפריה רואה במדינות שגובלות עמה מעין חגורת ביטחון לתת לה מרווח שליטה כנגד איומים מבחוץ. 

קח לדוגמה: אביב 1962, קובה הזמינה את ברית המועצות (רוסיה כיום) להציב מתקני שיגור לטילים בליסטים בשטח. האימפריה האמריקאית לא יכלה לסבול הצבת נשק טקטי סמוך לגבולה גם אם לקובה, כמדינה סוברנית, רשאית היתה לעשות זאת. בתגובה, כיתר צי ארה"ב את קובה מכל העברים וסגר על האי, אין יוצא ואין בא. הנשיא דאז ג'יי אף קנדי והקבינט שלו הלכו על הסף ואיימו במלחמה עולמית על ברית המועצות שהיתה בשיא עוצמתה. המזכיר הכללי חרושצ'וב מצמץ ראשון, וקרוב לוודאי שמנע התלקחות עולמית גרעינית, שתוצאותיה הרות אסון לכדור הארץ ולאנושות.   

רוסיה רואה עצמה אימפריה עם אינטרסים גלובליים, וככזו היא מנכיחה עצמה קבל עם ועולם באוקיינוסים וגם בימים על הקרקע ובאויר. היא מייצרת נשק ומחמשת את בעלות בריתה ואת מי שמשרת את האינטרסים שלה. 

הים התיכון הוא אמבטיה שמוקפת נוצרים, מוסלמים ויהודים, והוא סמוך לגבולה הדרומי של רוסיה. ככל אימפריה, רוסיה רואה חובה לקיים נוכחות קבועה בים התיכון, גם כדי לשמר יציאה לאוקיינוסים הגדולים דרת צוק גיברלטר ותעלת סואץ וגם לשמר מעבר חופשי של ציים רוסיים מהים השחור דרך הבוספרוס והדרדנלים לים התיכון. 

מימי פיוטר הגדול - אבי האימפריה הרוסית בעת החדשה - אסרה רוסיה מלחמות עקובות נגד מי שאיים על עליונותה בנמלי הים השחור ועל המעברים התורכיים לים התיכון. הזיכרון ההיסטוריה של המלחמות היבשתיות נגד בית המלוכה השבדי על ההגמוניה בצפון מזרח אירופה עדיין חי ונושם בפוליטיקה הפנים רוסית וכן של המלחמות התכופות נגד האימפריה העות'מאנית (ובעלות בריתה אנגליה, צרפת וגרמניה). האימפריה הרוסית לא שכחה את הפלישות הנפוליאוניות מתחילת המאה ה-19, והפלישה הגרמנית הגדולה והעקובה מדם של המפלצת הנאצית שגבתה ממנה עשרות מליוני אבידות. 

האימפריה הרוסית ראתה ועדיין רואה באוקראינה טריטוריה רוסית. הטענה העיקרית היא שאין שונות אתנית דתית ותרבותית וכי ההפרדה ביניהן מלאכותית. רוסיה כאבה את התנתקות אוקראינה לאחר נפילת ברית המועצות, וניחמה בהשפעתה הפוליטית והכלכלית שנותרה על כנה. המערב, בעיקר ארה"ב, אך גם כוחות פוליטיים פנים אוקראינים, חתרו ללא הפסק תחת ההגמוניה הרוסית ותמכו בהצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופית ולברית נאט"ו. סירוב הנשיא ויקטור ינוקביץ לחתום על מסמכי ההצטרפות לאיחוד האירופי ב2014 גררו מהומות אזרחיות קשות, בתמיכת המערב, שהביאו לנפילת הממשלה ולבריחת יניקביץ לרוסיה. רוסיה שלא השלימה עם ההתפתחויות הפוליטיות בגבולה הדרום מערבי, פלשה וכבשה את חצי האי קרים, בדיוק כפי שעשתה במלחמת קרים הנזכרת לעיל - שליטה בנמלי הים השחור ומוצא לים התיכון כבר אמרנו?  

למרות הלחימה והמחירים הגבוהים ממשלת זלנסקי מעודדת מהתמיכה העולמית, ממשיכה לקדם את חבירה צבאית ופוליטית לאירופה המערבית על חשבון ההגמוניה הרוסית. מבחינת רוסיה, דריסת רגל אירופית על גבולה הדרום מערבי בלתי נסבלת והיא לא תרשה זאת, שעה שהיא רואה בכך פגיעה באינטרסים שלה, בביטחונה ובתדמיתה כאימפריה, שתתמרץ מדינות אחרות הכפופות להשפעה הרוסית לנהוג כפי שנהגה אוקראינה - בלרוס למשל.

הואיל והאימפריה הרוסית לא יכולה להרשות נוכחות מערבית על גבולותיה, הרס אוקראינה ימשך. ואם ממשלת ישראל תמשיך בדרך הגינויים הפומביים - שאינם מועילים לאף אחד ואינם מקדמים דבר - יתכן וגם הדוב הרוסי לא יחסוך את טלפיו מאתנו.

לא צריך להסכים עם הפלישה הרוסית אך חובה להבין את הרקע לה, ולשאול שאלת פשוטה: כיצד תנהג ארה"ב אם וכאשר מקסיקו תצטרף לברית ורשה ו/או קנדה תכרות ברית הגנה עם סין? 



יום ראשון, 20 בפברואר 2022

"זהו זה"

 "זהו זה" חזרה למסך, ובגדול.

התכנית מחובקת ע"י הביקורות וע"י הקהל. האשכנזי וכל כולה מוחזרה למחזר את העולם האשכנזי הנמוג שיש לו עבר ואין לו עתיד. הגרוטאות העתיקות מקטינים את האמסלמיזציה ומאדירים את הרעיונות הקוסמייפ הלא שייכים, התלושים מהמקום ומהזמן, להחזיר עטרה אשכנזית ליושנה 💪💪💪  





יום שבת, 12 בפברואר 2022

על הקשר שבין הישוב ארסוף לדודי אמסלם (פב 12.17)

 לפעמים אתה יוצא עם הכלבה לטרק על צוקי הכורכר מעל חוף השרון, משפיים דרומה לתל ארשף, היא אפולוניה. השביל זורם יפה עד שאתה מגיע לצוק בתצורת תחת פר בן בקר ובמרכזו הישוב ארסוף, שאיננו עיר ואיננו כפר ואיננו ישוב קהילתי אלא צבר של וילות ענקיות ככתמי קקי על תחת הפר, שנבנו באופן בלתי חוקי ע"י משפחת עופר, משפחת תימנית רבת כח והשפעה.

ארסוף עורף את שבילי ההליכה המופלאים של רכס הכורכר ואינו מאפשר להתמיד דרומה, אלא באיגוף ארוך ומעצבן.
אין רע בלי טוב, ימיו של הישוב ספורים בשל תהליך השחיקה הטבעי העובר על מדרונות הכורכר, אין שבת שאתה הולך בקו הצוק למעלה או בחוף הצדפי למטה שאתה לא רואה את הצוק ננגס ומתמוטט לקו המים, לפעמים מול עיניך, לכסות את מדפי הכורכר המאובנים שנוצרו מהתמוטטויות של הסבא של הסבא של הסבא שלו. יום יבוא והשחיקה תשיג את ארסוף וגם הוא יגלוש.
וכי מהו כורכר אם לא חול מחוזק בקואליציה רופפת של צדפים ושלדי חיות ים? ואיך לסמוך על מצע רכרוכי כזה לבנות עליו יישוב, או מדינה, או הפגנה?
הימין הישראלי הנו בבואה של השמאל זוג קטבים של שלם אשכנזי אחד שנולד בלהט מבורך שאחז ביהודי מזרח אירופה להחיות את הבית הלאומי בארץ ישראל והתמוסס למקבץ של ערכים קוסמופוליטיים מופשטים ויפים שהוצאו מהקשרם עד שנתערערו כצוקי הכורכר. עם כל הקיטוב, שני היריבים הללו - ימין ושמאל - מדברים בשפה אחת בקודים ידועים לשניהם להבטחת הדומיננטיות במוקדי השיח וקבלת ההחלטות לשם שימור ערכיהם המחוררים, וכך יוצא שמדינת ישראל היתה ועודנה בת דמותם ומתנהלת על פי טעמם, טעם של רגל קרושה.
טכניקה זו לא היה לה קיום אילולא עמד לרשותה מאגר מתחדש של אהבלים מזרחיים בתור פלטפורמה על גבה יבנו כללים, איסורים וחרמות, תלי תלים של קודי מוסר, מנוסחים בידי אסא כשרים שמחשיבים עצמם לאבות המייסדים של ארצות הברית של אמריקה. להיות יתוש על העכוז של בנג'מין פרנקלין לא הייתי נותן להם.
האהבלים הם שכבות שכבות של תימנים עם מנטליות של חטופים, מרוקאים מושפלים, בבלים ממושמעים, הדויד לוים, האברושמים, הצ'רלי ביטונים, העמוס ברנסים, העוזי משולמים, שוכני בתי הסוהר שחונכו לשנוא עצמם, הקריית גתים מטיסת השוקולד, האברכים של ש"ס, הבוכרים ממרכז הליכוד, המני נפתלים, המזרחים סמולתחת האלאור עזריהאים, המירי רגבים הביטנים והאמסלמים - שרצו להשתלב ולהשפיע ולא הבינו שזה לא יקרא כל עוד קיימת ברית ערכים בין הימין לשמאל.
ההפגנות מימין ומשמאל הופקו, ותואמו לאותו מועד ואותה שעה, נגד ביבי על *שאיפשר* את עליית הרגבים והאמסלמים והמלחמה נגד השחיתות היא, איפה, מלחמה נגדם.
ביום שהמזרחיים יגבו מחירים ממי שטבע בהם את השנאה הקמאית לעצמם יענישו אותו בקלפי ויעמידו מועמד מזרחי ראוי לראשות הממשלה מטעם הליכוד לאחר שיתחייב להעמיד ממשלה שתחסל חת שתים את העיוות הזה, יהיה הימין ראוי לשמו מחבב עם ישראל וארץ ישראל, ואילו הימין השבטי/עדתי גורלו יהא כגורלו של הישוב ארסוף שהוא יפה בעיני עצמו אך מכל בחינה אחרת אינו יותר מנקודות קקי על תחת פר בן בקר.




מכתב השמיניסטים (פב 12.17)

 מי יכול לנחש מוצאם של 63 השמיניסטים? רמז: מרק-צח שהסבתא שלהם מגישה ביום א' לאחר המיסה.

ובהקשר מעצבן זה, תמיד תביט בצד הבוהק של החיים.
הרי אלה מוציאים 101 בבגרות, ונקלטים בהמוניהם ביחידות המודיעין הרגישות, ומוגשים לקצונה, וכמפקדים, במקום לסוכך ולגונן על פקודיהם האלאור עזריהאים שבסך הכל כוונותיהם טובות על אף טעותם, מכניסים אותם לקלבוש ודנים אותם לתדמית עצמית נמוכה לשארית חייהם, ולבסוף מתקדמים בשורת הפיקוד ומנסחים תורת לחימה שתכליתה הפסד במלחמות - אז הנה, נחסכו מכם 63 מאלה.



אשכנזים צפים באוויר (פב 1.18)

 אתמול בטלויזהה שודרה כתבה על תופעה של 'בריטים רבים' שאינם משלימים עם הברייקזיט ופנו לממשלת גרמניה בבקשה שתנפיק להם דרכון אירופי בתואנה שהוריהם היו אזרחי גרמניה בעבר.

להוכחת הטיעון הוצג מרואיין אחד ויחידי, חיוור, מקריח, פניו נפולות, חיגר רגל שמאל, שהתנגד ככל יכלתו לברייקזיט אך היות והעם החליט אחרת, החליט לעקור לברלין על מנת "לשמור על תרבותו וערכיו האירופיים".

מיד נדלקו בתוף תוכי קליקים, פעמונים שרו בתוכי דינג דונג, ונתנסחה בי חידה:

מיהו הטיפוס התלוש שבעת ובעונה אחת נאמן לכולם ולאף אחד, שבהבזק חרדה אחד ינטוש ואת ביתו ויעקור לבית זר, הומו ספיאנס צף, שהווייתו הלאומית והדתית צפה, נשמתו וקרביו צפים, ומראהו הפיסי מטושטש, כמו צף באוויר, את מי מבני מינו ימצא בברלין, ובאיזו מדינה טיפוסים מעין זה שולטים, למרבית הגיחוך והבעתה?



תופעת ME-TOO (פב 1.18)

 קתריב דנב ובכירות נוספות בקולנוע הצרפתי יצאו חוצץ נגד תופעת #metoo והבהירו כי הן לא רוצות את גברי צרפת עם מערכת כושלת בין הרגלים. הטבע לא יצר כלי מגור הלזה רק כדי לכלאו בקסרקטינו נכלם וחלוד! כעסו קתרין וחברותיה.

הביטו בזכרים במתחם רוטשילד! חבטה ז'ולייט בקו על השולחן - החפצנו שגברינו יסבלו גם הם מדיכוי כה רם ונישא? הלעולם שלישי היינו? הלהדס שטייף דמינו?!

במחנה היריב לא ישבו בחיבוק ידים. ראשי הפמניסטיות התכנסו לישיבת חירום - הגוף נשאר בבית - וטכסו עצה להשיב מלחמה שערה. העם הפלסטיני לא ישב בחיבוק ידים אמרה לינדה צרצור, נוציא גברינו מהמכלאות להפגנה סוערת בכיכר הבימה, הטלויזיה והרדיו איתנו - זעקה כרמלה מנשה.

הכוחות נראים כרגע שקולים, וגם אם נראים ניסיונות הדברות בין המחנות אופסימיסט אנוכי בנוגע לסיכויי ההצלחה, לדעתי הטובות ינצחו כלומר האשכנזיות מהתקשורת.
בשולי הדברים אציין כי לא הבנתי היכן איזבל אדג'ני בכל הסיפור הזה ומדוע האישה היפה בהיסטוריה, איזבל בת מלך צידונים, לא שמה את ידה על הבעיה וטיפלה בה במרץ מעלה מטה ימין ושמאל עד יצא עשן.



יום שישי, 11 בפברואר 2022

אזכרה לאבא ואימה (פב 1.18)

 סבתא שלי - רחל - היתה מנקת רצפות בבניין עיריית תל אביב הישן ברחוב ביאליק. יום אחד יצא מכרז פנימי לכל עובדי העיריה ובו הוזמנו עובדי העיריה לרכוש קרקעות במקומות שונים. אז סבתא שלי קנתה חצי דונם בתל אביב ושני דונם בתל נוף. למה דווקא תל נוף ולא גבעתיים? כי שניהם מתחילים ב'תל' וכי כלל גדול הוא שאין קונים באותה חנות את אותו הבגד.

סבתא שלי נתנה את הקרקע בתל אביב לאבא שלי - שמואל - והורתה לו לבנות בית לו ולאחיו הקטן. הוא מעלה ואחיו מטה. וכך היה אבא שלי בנה בית שתי קומות בשכונת ביצרון בתל אביב עליונה לו ותחתונה לאחיו הקטן, דויד.
לימים אבא שלי חטף את אימא שלי - שולמית - ונשא אותה לאישה לאחר ששילם לאבא שלה עז ושתי פרות, ודויד חטף אישה משלו, ונהיה קצת צפוף. אז האחים לוו קצת מהבנק וקצת מאביהם - יפת, שהיה עובד גן החיות הישן של תל אביב בבוקר ונגן תזמורת בערב - וקנו קרקע בגבעתיים בנו עליה בית ושיכנו את דויד, וכך נפרדו כל אחד בבית משלו.
זו הסיבה מדוע הבית שלנו היה הפוך - קומה שניה היתה הקומה העיקרית בה ישנו הורי ובה התנהלו חיי הבית, וקומת קרקע קומת השינה לילדים.
בנסיבות מסוימות שלא ניכנס אליהן - רק נציין שאחותי הקטנה נולדה פגה ונהגה לצעוק ולאכול בלילה ולישון ביום - היגלה אבא שלי את עצמו מרצון לקומת הקרקע והיה עולה פעם פעמיים בשבוע למעלה לישון עם אימא שלי. כשלעצמי לא הבנתי למה פעמיים בשבוע הוא יכול לסבול את רעשי הרקע וחמש פעמים בשבוע לא, איך הראש שלו לא מתפוצץ פעמיים בשבוע, ומה כבר היא עושה לו שם שכל כך מרגיע אותו, ואולי הוא בכלל חירש. הפכתי והפכתי עד שהגעתי למסקנה שיש דברים בלתי ניתנים להסבר ושההורים שלי הם סתם זוג מוזר חובב רעש.
בכל בוקר כולנו היינו עולים למעלה לארוחת בוקר עם אבא שלי ואימא שלי והיינו מחויבים לשתות כפית שמן דגים מה שהיום קוראים אומגה 3 , ולפעמים היה אבא שלי כועס, אבל אימא שלי לא היתה מכילה אלא היתה כועסת בחזרה, וכשהיה כועס מאוד היתה מטילה בו צלחות עם סבון כלים והיה בבת אחת נבהל ומשתתק, שותה את התה וממלמל שאימא שלי לא שווה רבע ממה ששילם בעבורה לאביה. לאבא שלי היתה תכונה שהיה ניצת מהר וכבה מהר כמו זיקוק, ואימא הייתה אוספת טינה למסה קריטית עד למפץ הגדול ולא היתה סולחת אלא במאמצים רבים. קוראים לזה אופי.
פעם אחת כל כך הרגיז אותה עד שהתפוצצה בבום עז, ומיד לאחר שסיימה לטווח בו צלחות עם סבון כלים, לקחה אותי לחברה שלה מרים בנתניה והתכוונה להישאר שם לעד, ולא זכור לי אם מרים שמחה או נעצבה על כך.
מכל מקום, לאבא שלי לקח חמישה ימים לאתר אותנו - יש מקום להטיל חשד במרים אבל אבא התעקש שזו היתה עבודה של חברו דויד דהרי שהוציא להורג את הסרג'נטים הבריטים - וביום השישי הופיע בנתניה כולו נופת צופים אבל אימא שלי לא רצתה לשמוע והודיעה לו שהיא נפרדת ממנו. אבא שלי שלא היה ותרן וידע לחפור, הלך לאימא שלה - מרים גם היא - והסיע אותה מרחובות לנתניה באינטרנאש של חברת דובק, שתדבר על לבה של בתה אבל ללא הועיל. בערב התשיעי אבא שלי העמיד פני מתעצבן ועשה הצגה שהוא קם ועוזב אותה חת שתיים, ויתחתן עם החברה הקודמת שלו סעידה רוקבן.
אימא שלי מיד הגיבה אחזה בשתיים מהצלחות של מרים עם סבון כלים, וזרקה לראש של אבא. והוא אמנם חמק אך הסבון הלבן ניתז וכיסה את האף והפה והוא נראה כמו רוח רפאים שיש בה מנהרה עם חור כניסה וחור יציאה, אבל הוא לא ראה את עצמו ועשה את הפרצוף עם העיניים הכועסות כדי להרתיע את אימא שלי, שהייתה באופנסיבה.
אלא שהפרצוף שלו נעשה כל כך מצחיק עד שאימא שלי שוב התפרצה, הפעם בצחוק, וכולם הצטרפו, אפילו אני, והנה ירדו הטונים, והנה דיברו שניהם בתיווך מרים ואחר כך לבד, והנה נכנסו לחדר שינה של מרים בחושך - מה יש לעזאזל לדבר בחושך - ומפה לשם אספו אותי ואת אחותי הפגה וחזרו הביתה ונכנסו לחדר השינה בקומה השנייה ולא יצאו ארבע ימים עד שאבא שלי שוב התלונן שמתפוצץ לו הראש מהרעש שמקימה הפגה, וירד שוב לישון בחדר בקומת הקרקע.
מאז ידע אבא שלי להרגיז את אימא שלי במידה כזו שלא יצרה בלבה עילה מספקת להגר שוב לבית של חברה שלה מרים בנתניה ואם אני עושה אחד ועוד אחד אני חושב שאפילו היה נהנה לחטוף צלחת עם סבון כלים, פעמיים שלוש בשנה.
אלה הורי. אבא שלי בעל מוסך, ואמא עקרת בית הוא לא מדען אטום והיא לא מארי קירי אבל לשניהם היתה את היכולת הפלאית לאהוב אחד את השניה עד יום מותם ולגדל ארבע ילדים בריאים בגופם ובנפשם ללא רגשי נחיתות על היותם יהודים בארץ ישראל ואבא שלי אפילו לא התבייש לקחת אותנו למוחרקה ולהצביע במדויק עם המקום בו עשה אליהו הנביא זכור לטוב בנביאי הבעל, את מה שעשה.
על הקרקע בתל נוף, אגב, לא בנינו בית היות וסבתא שלי, רחל, לא הבחינה שמכרו לה שני דונם בבסיס חיל האויר ממש מתחת מסלול ההמראה ומלבד מכתב תודה ממפקד חיל האויר על תרומתה להשמדת חילות האויר של מדינות ערב במלחמת ששת הימים, לא ראתה ח'יר מהקרקע והייתה אומרת שוב ושוב שבענייני קרקעות, הכלל האוסר לקנות את אותו הבגד באותה החנות, אינו תקף.
לזכר הורי - שולמית ושמואל שבילי - ילידי הארץ ובוניה, אשר נפטרו לשדות המוריקים בגן עדן בו' טבת ובט"ז שבט, בהתאמה. ביום שני הקרוב, כ"ח טבת, נעלה לקברם המשותף לומר משניות, בשוויון מלא, בכבוד גדול ובהכרת תודה.



יום שבת, 1 בינואר 2022

מבצע "שומר חומות"

מבצע "שומר חומות" בעזה, מלבד זה שהבן שלי השתתף בו, הוא המבצע המוצלח בתולדות "המבצעים" שישראל עורכת מפעם לפעם בעזה.

למה הכי מוצלח? שהפעם ישראל הבינה מה כואב לערבים יותר מכל.

להוריד בתים דו קומתיים מטים לנפול של המסכנים בסג'אייה רק עושה למחמד דף טוב, וילדים בגיל 8 הרוגים בבית להייה היתה הופכת את סינוואר מאושר באדם. אלף הרוגים רק  משרתים את המחבלים מהסיבה הפשוטה שבכל מקום בו נמצא האיסלאם המדברי, יש דם ואש ותמרות עשן, כולל ערביי ישראל שנחשבים לרגועים יחסית לאחיהם במרחב.   

הניצחון הברור בעזה ארע כי ישראל הבינה שהבטן הרכה של האסלאם העזתי הוא בנדל"ן. 

עזה פיתחה ענף בנייה ייחודי משלה, מנהרות. ההוצאה הגדולה ביותר שהמשטר החמאסי מוציא ביישובי עזה איננו לפיתוח מערכת כבישים, מערכת חינוך ומערכת רפואית כפי שהיה עושה כל משטר שרואה עצמו מפתח מדינה לרווחת תושביה, אלא  מערכת מטרו  תת קרקעית המשרתת את האליטה החמאסית בלבד. במערכת המנהרות מוחסן הרכוש העיקרי של החמאס והוא מערכת ייצור החימוש הרקטי ומלאי הרקטות. המנהרות בנויות מתחת למקומות יישוב (עם שלוחות התקפיות) והמלאי היקר מאוחסן מתחת למבנים חסיני הפצצה, כבתי ספר, גני ילדים ובבתי חולים.

ענף בניה נוסף הוא רבי קומות. החמאס עושה בהם שימוש אקלקטי. הוא מעניק - בשכונות יוקרה כרימאל בעזה ואלקודס ברפיח - קורת גג לעשירי עזה, ולאנשי עסקים, ככל שיש כאלה, אך בעיקר שלוחות תקשורת של סוכנויות תקשורת - אל ג'זירה וכו'. 

בד בבד הוא מאכסן במבנים את משרדיו ומשתמש בגובהם כאמצעי תצפית ותקשורת. ויתכן מאד שהוא עושה שימוש בהיחבא בתשתיות הוידיאו של אל ג'זירה. 

תת ענף הוא הבניה הציבורית של קניונים, מסגדי פאר וכד' -  מראית עין של חיים מודרניים.

מישהוא הבין זאת אצלנו, והוריד את ממוצע הגובה בעזה.   

חשוב לדבר על העתיד והעתיד הוא היחסים עם המיעוט הערבי בישראל, שהוכיח עוינות והזדהות עם האויב, למרות הרצטו שלו להשתלב, האפליה המתקנת, והזינוק ברמת החיים.


יום שבת, 3 באפריל 2021

המסרים העמומים של הליכוד (פב 18.1.19)

 הליכוד בסכנה הואיל והוא חד גוני מבחינת הרכבו האנושי ועמום מבחינת ייעדיו המדיניים.

הרכב המפלגה בא לידי ביטוי בהרכב הסיעה לכנסת: בטופ, הרחק מעל כולם יושב ביבי, בשורה השניה הטוענים לכתר: כץ, ארדן, סער. בשורה השלישית רגב, אמסלם, גמליאל, ביטן. בשורה האחרונה ותיקים חסרי סיכוי להתקדם כבגין, אלקין, הנגבי, חיים כץ, קרא, אקוניס, שטייניץ וצעירים זה מקרוב באו שהבולט מביניהם אמיר אוחנה.
אבי דיכטר הוא קטגוריה בפני עצמה איש אמת איכותי, לוחם רב מעללים, נחנח תקשורתי, הופעה מימית.
פוטנציאל להשתלטות מרחוק: בנט, שקד. שקד יצאה זמנית מכלל פעולה בשל הברית שכרתה עם יו"ר לשכת עו"ד אבל עכשיו היא תוקפת. בנט ושקד הם אב הטיפוס לכשירות למנהיגות בישראל, בוודאי למזרחיים ממרכז הליכוד: אשכנזים (נא לא להטריד עם הסבתארבא העיראקית של שקד), משכילים, רהוטים, צבא נכון, נשואים נכון, מצליחנות מוכחת מחוץ לפוליטיקה.
ברקע המשיח הזמני, גנץ שהוא עוד מאותו דבר ביחס לביבילבנילפידבוז'יובוגי. ה20 מנדטים של חסרי הדעה (והדעת) שרואים בו משיח, ינטשו אותו בבוא המשיח החדש, כפי שעשו לקודמיו, על כן, הוא מת פוליטי מהלך מאובן ששב לחיים לשעה קלה רק בכדי להתאבן שוב.
הליכוד אינו מעביר מסרים ערכיים אלא פרסונליים בלבד. פעם פולחן האישיות הליכודניקי הספיק לצופף את השורות ולשמור את ציבור המצביעים ממוקד במנהיג אבל כיום, הדור השלישי והרביעי לבייס של הליכוד, קרי: הציבור המזרחי אינו נוהה אחרי נתניהו כהוריו הילדותיים ואינו ממקד את שאיפותיו בהפגנת קשריו עם מנהיגי התנועה, קשרים שבאים לידי ביטוי בהצגה מלאכותית ומגוכחת של שועי הליכוד בשמחוק האישיות של המועמד. גם אם נוהג נפסד זה נמשך הרי שהוא עובר מהמרכז לשוליים והדור החדש של בסיס התמיכה של הליכוד דורש מהות ואינו מסתפק בהבטחות חלולות ובטעימות מופלטה.
סימנים מובהקים לכך ראינו בבחירות האחרונות ינואר 2015, כאשר עד בסמוך מאד לבחירות הסקרים ניבאו הובלה ל"מחנה הציוני" ורק נאום "הערבים נוהרים לקלפיות" גרם לציבור המזרחי להימלך בדעתו ולשלשל מח"ל בחוסר רצון

מיסטר בו ג'אנגלס



 עובדה לא חשובה מאד חשובה על Mr. Bojangles, האיש שידע לרקוד.

*****מוגש לכבוד הקטנים השקופים והנשכחים, לכבוד האומנים הזקנים שעזרו לנו לצחוק ולבכות ונעזבו, וגם לכבוד הילדים התימנים שרקדו סטפס באלנבי פינת קינג ג'ורג' בשנות השלושים והביאו את הגרושים שקיבלו לאימא שתקנה חלה וחלב לשבת *****
בשיר נושא רשומה זו, מתוארת שיחה בין המספר לבין הומלס אפור שיער בתא בכלא ניו אורלינס. ההומלס כינה עצמו Mr. Bojangles, להסתיר את זהותו האמתית מהמשטרה האיש היה לבוש בלויי סחבות, נעלים מרופטות לרגליו, אך הוא ידע לרקוד וגם אומנות הסיפור לא היתה זרה לו.
כדרכם של גברים, קפצה השיחה מנושא לנושא וכאשר היה עולה נושא כבד או עצוב היה מר בוג'נגלז רוקע בעקביו, חוצה את התא ברוורס בצעדי ירח, מסיים בקפיצת-על, בנקישת עקבים גבוה באויר ובנחיתה רכה של חתול, כטוב שברקדני הסטפס של ניו אורלינס ו.. מקנח בצחוק מתגלגל.
המיסטר הנ"ל התפרסם כרקדן סטפס מהולל שהופיע משך 15 שנים במעולים שבמועדוני הסטפס במדינות הדרום ובמסעותיו ליווה אותו כלבו שהיה לחברו הטוב.
מר בוג'נגלז סיפר בדמעות שחברו הטוב מת בידיו לפני 20 שנים (לא טיפוס מר כמר בוג'נגלז יחסוך בדמעות, אלה נבעו כמעיין משק הדמעות) ומאז הוא מתאבל, ואינו יודע נפשו מצער.
"כעת - סיפר מיסטר בוג'נגלז - אני מופיע בריקוד ירח בברים ובבודגות של דאון טאון ניו אורלינס תמורת טיפים ומשקה על חשבון הבית, אבל את רוב זמני אני מבלה פה, מאחורי הסורגים.
"אתה מבין - אמר - פיתחתי לעצמי תחביב ללגום מהוויסקי המר של ניו אורלינס והמשקה הטוב מרחם עלי ומחייה את חברי הטוב ואת מועדוני הסטפס המעולים ואני מוקיר לו תודה על כך, גם אם בסופו של דבר הוא מחזיר אותי לתא הזה". אמר ורקע בעקביו, חצה את התא בצעדי ירח, סיים בזינוק-על, הקיש בעקביו באוויר, נחת נחיתה רכה כחתול, כטוב שברקדני הסטפס של ניו אורלינס ו.. קינח בצחוק מתגלגל.


לצערי לא הצלחתי להעלות את הסרטונים, אז הנה הקישורים.

לביצוע המקורי לשיר ע"י סמי דיוויס ג'וניור

https://www.youtube.com/watch?v=LKP8TbtLFew

לקליפים ישנים של ביל "בוג'נגלס" רובינזון
https://www.youtube.com/watch?v=vj1KYaCIA5o&t=28&ab_channel=WhattheEyeHears

https://www.youtube.com/watch?v=WkD60wab3n4








תגובה לגרשוני באתר מידה

 בנוגע למאמרו של הלל גרשוני (פורסם באתר "מידה")

  https://mida.org.il/2017/08/30/%d7%97%d7%98%d7%99%d7%a4%d7%aa-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99-%d7%aa%d7%99%d7%9e%d7%9f-%d7%94%d7%a4%d7%a6%d7%a2-%d7%a2%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%a9%d7%95%d7%91%d7%94-%d7%9c/


הלל גרשוני, בן שיח פופולרי למדי בסצנה הימנית האשכנזית המתפתחת (שעודה גמלונית מעט ביחס לאחותה השמאלנית אבל היא לומדת), כל כך לא התחבר למחאת צאצאי עולי תימן עד שהתיישב וניסח רשימה ובה דחה את התלונות בפרשה המכונה "פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן".  

גרשוני ביסס את התיזה שלו על שני אלה.

טיעון א'. המחאה אורגנה ע"י ארגון עמר"ם שבראשו עומד "פעיל מזרחי רדיקלי" ו"פעילה פמיניסטית מזרחית רדיקלית". מזרחיים רדיקלים זה רע ולכן מחאת בני העדה התימנית, רעה. מחאה לראייתו מזוהה לפי מארגניה ולא לפי תכניה, מטרותיה וקורבנותיה. קטיעי בשטח-העם במתח.  הכלל שאין משיחין בגופו של אדם אלא רק בגופו של עניין אינו מוכר לגרשוני – אצלו, הכל אישי!

גרשוני נזקק לדבר מה נוסף לאיזון, וציין שגם הרב כהנא עסק בפרשה. "מצא מין את מינו" מציין גרשוני בסיפוק, הפרשה הזו, מקומה בקצוות קשת הדעות הפוליטית, ולא בימין המנומס של גרשוני.

טיעון ב'. שלושה גופי חקירה מונו לחקור ולבדוק את הפרשה ושלושתם הגיעו למסקנה זהה. הטיפול בעולי תימן לקה בחסר, מוסדות המדינה חסרו את היכולות והכישורים לקלוט את המוני העולים והבלגאן חגג – "באותם ימים מנהל תקין היה המלצה בלבד" כלשונו, אך יד ממסדית מכוונת לא הייתה פה.

האמת היא שקשה להכריע בשאלה אם היתה יד מכוונת או לא, יש הסברים טובים לכאן ולכאן ויתכן שהאמת על הציר שביניהם, אך בוודאי ששאלות כבדות משקל עולות ממנה. העדויות, המחאה, הרמזים, המסמכים ששוחררו, ההחלטה המוזרה לסגור את הארכיון ל- 70 שנים – כל אלה מחויבות בירור, אך גרשוני מתנגד, לדידו הפרשה מוכחשת, ולמצער מודחקת.

"הכחשה" היא מנגנון הגנה פנימי שתכליתו לראות מציאות מסוימת כאילו לא התרחשה. "הדחקה" היא להכיר במציאות אך להקטינה ולהפכה לשולית שדינה להישכח.

בין אם הכחיש ובין אם הדחיק, עשה גרשוני מעשה כיעור כלפי ציבור גדול וחשוב. לא נפלתי מהרגלים. המגזר בו צמח גרשוני "הוכיח" את בדלנותו – זוכרים את ההתנגדות לצירופו של אוחנה לבית היהודי? זוכרים את הקליפ הפרסומי של חברת "באמונה" על שכונה חדשה נקייה ממרוקאים? זוכרים איך (לא) יצאה מועצת יש"ע לעזרתו של אזריה?

נסיבות המינוי ו..פורמליזם שיפוטי

גרשוני שולף את הקלף הממלכתי: שלוש וועדות חקרו ודרשו בפרשה ולא העלו דבר – האמנם?

שלוש וועדות הוסמכו לחקור בפרשה. עצם הקמתן מעיד על ספק שדבק בממצאיהן, יתכן גם בעיני הממסד, והאבולוציה של היקף סמכויותיהם מרמזת על כך.

ואכן, ועדת בהלול-מינקובסקי היתה וועדת פקידים בינמשרדית (משפטים ומשטרה) והיא פעלה כוועדת בדיקה מנהלית, השניה, ועדת שלגי, קיבלה מעמד של 'ועדת בירור' מכח סע' 28 לחוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968, ורק השלישית, ועדת כהן-שלגי) הייתה 'וועדת חקירה ממלכתית' בסמכויות חקירה מלאות מכח החוק הנ"ל.

כל השלוש הוקמו בעקבות גלי תסיסה. הראשונה ב-67' בעקבות צווי גיוס לצה"ל שהגיעו להורי הילדים "המתים", השניה ב- 88', בעקבות דו"ח הוועדה ציבורית לגילוי ילדי תימן שעורר סערה, והשלישית ב- 95', בעקבות מחאה שהצית הרב עוזי משולם והאלימות המשטרתית כלפי תומכיו.

שלושתן עסקו בתלונות שהוגשו, וממילא לא עסקו בתלונות שלא הוגשו. הדבר נסבל בנוגע לוועדת הפקידים ובלתי נסבל כלפי הוועדות האחרות שלא נצלו את סמכויות החקירה הנרחבות (בדומה לסמכויות שופט חוקר בשיטת המשפט הקונטיננטלית) המוקנות להן בחוק, לרבות הוצאת צווים לשם ייזום איסוף ראיות וחומר רלוונטי. לא מצאתי עדות לכך ושוכנעתי שהן היו סבילות כקודמתן.

השופט קדמי המנוח היה מורה שלי לדיני ראיות, וגם אדם חם ומקסים, אך פורמליסט מושבע.

אישיותו המשפטית לא תאמה את הפרשה שהיו בה פנים אפורים רבים על הציר שבין השחור לבין הלבן, שנבעו מהבלגאן המנהלי שפשה בשנים ההם. קדמי גייס את הבלגאן לשלילת כוונת זדון ממסדית, ואני מניח ששופט אחר, אקטיביסט יותר ופורמליסט פחות, היה פוסק ההפך, שהרי בלגאן הוא כר נוח לעבריינות, האין כך?

ויובהר, הפורמליזם של השופט קדמי נבע מתפיסת עולם משפטית ואילו הפורמליזם של גרשוני, הדיוט משפטי למיטב ידיעתי, נבע מכך שהוא שירת את מטרתו.

גרשוני אינו מסתפק בחיבוק אוהב לממצאי הוועדה, ונוזף באלה המאמינים שיד ממסדית בחשה בפרשה ומאשימם בחבירה לפעילי השמאל הרדיקלי, וזאת מבלי שקראו  את הדו"ח כולו: 

"טוב יעשה המתעניין בפרשה אם יקרא את כל הדו"ח מהחל עד כלה ... ויראה כיצד הוועדה דוחה אבן אחר אבן את טענת הקונספירציה, המתגלה ככלי ריק וכערבוב בין משאלות לב, חוסר הבנה, ומעורבות של גורמים שביקשו ללבות את האש מטעמיהם שלהם".

אין שום צורך לקרוא את הדו"ח בן 338 העמודים בשלמותו כדי להזדהות עם המשפחות ולקבל את הסיפור שלהן כאמת עובדתית (אין חובה לקבלה בשלמות). רבים העידו מכלי ראשון על חוויה מטלטלת, מבלי שהיה להם מניע לשקר ומבלי שהובטחו להם טובות הנאה. כולם מתארים מצב דברים אחד - היה תינוק בריא, לפתע סיפרו לנו שהוא מת, לא הניחו לנו לראות גופה, וכשמחינו סולקנו בכוח, ובעת הצורך ע"י המשטרה – ומהי משטרה אם לא זרוע של הממסד.

במשפט העברי על פי שני עדים יקום דבר ובמשפט האנגלוסקסי על פי עד יחיד ולעתים מסתפקים בנסיבות חיצוניות בלבד – אז על פי אלפי עדים לא יקום דבר? מיהו בר הדעת שיתעלם ממשקלן של העדויות הללו? כאמור, אין חובה לקבלן במלואן אך להתעלם – בשום אופן.

שישים וארבעה ילדים "עלומים" וגרשוני בשלו

גם אם נזרום עם הפורמליזם של גרשוני, עדין, על פי ממצאי שתי הוועדות הראשונות , לא ניתן היה לקבל הסבר לגורלם של 92 ילדים (דו"ח כהן-קדמי, עמ' 29), מספר זה הצטמצם ל- 64 ילדים על פי ממצאי וועדת כהן-קדמי (שם, 30). ניתן להניח אם כן, שגרשוני יסכים לקביעה שגורלם של 64 פעוטות לא נודע.

אמת, הוועדה דחתה את ההאשמה לחטיפה ממסדית של הילדים (שם, 312) אך בשום פנים ואופן לא ניכתה את המוסדות מאחריות.

מזעזעת במיוחד היתה הטכניקה שכונתה 'מסירה מזדמנת לאימוץ' (דו"ח כהן-קדמי, 159) של ילדים "שנמסרו למשפחות אחרות בנסיבות שבהן המחזיקים בהם סברו שהם ננטשו ע"י משפחותיהם על רקע ניתוק הקשר עמם" (שם, שם) ומתוך כך הממסד הואשם באישום כבד: "גם 'מסירה מזדמנת לאימוץ' מהווה.. הוצאה של תינוקות מרשות הוריהם, שלא על דעתם וללא הסכמתם" (שם, 161).

וועדת כהן-קדמי מצאה כי 64 פעוטות הוצאו מרשות הוריהם שלא על דעתם וללא הסכמתם (ההדגשה שלי – י.ע), נעלמו ללא עקבות, כתב אישום אחד לא הוגש.. וגרשוני בשלו.

ואחרון לעניין זה, וועדת כהן-קדמי הוסמכה לבדוק תלונות על העלמות ילדים בין השנים 1949 – 1954 בעוד שנתקבלו תלונות ממועדים מאוחרים יותר (אם כי בהיקף קטן הרבה יותר). לפיכך, לא ניתן לומר שהפרשה נחקרה במלוא היקפה כמו כן לא ניתן לומר שכל ההיעלמויות נחקרו כדבעי משהוועדה עסקה רק, כאמור לעיל, בבירור תלונות שהונחו על שולחנה.

האחות המטפלת שלומית מליק

גרשוני התייחס בביטול לעדותה הדרמטית של האחות המטפלת שלומית מליק שניתנה לפני שבועות מעטים, והנימוק: עדויות דומות נדחו ע"י וועדת כהן-קדמי.

לעמדת גרשוני מותר להקיש מעדויות שנתנו ע"י עובדות סוציאליות בפני וועדת כהן-קדמי, על עדותה של מליק. באמת שחבל להשחית מלים על עמדה כה מופרכת, רק אציין שמליק עבדה בבית הילדים יום יום לאורך זמן בטיפול במושאי עדותה ואילו העובדות הסוציאליות שירתו בתפקיד אופקי במעקב אחר חולים נזקקים לסעד ורווחה - לא בכל יום, ולא כל היום ולא במוסד אחד. לפיכך, אין גזירה שווה בין עדותה של מליק לבין עדות העובדות הסוציאליות הנזכרות. ואגב, זהו המצב הנוהג כיום בעבודת רשויות הרווחה הטיפול אינו פרטני, לא כל שכן בתקופה הנדונה.

זאת ועוד, גרשוני הציג בפני קוראיו מצג מטעה כאילו עדות העובדות הסוציאליות נדחתה באופן גורף, ולא כך. הוועדה קבעה שגם אם מדובר בהתרשמות ממצב דברים ולא בידיעה אישית, אין להטיל ספק בכנותן של העדוֹת (דו"ח כהן-קדמי, 209).

מליק העידה על משלחות של נשים נשואות פנים שבאו לביקור בבית הילדים, על כך שהלבישו את הילדים כל כך יפה לקראת הביקור, ולמחרת נעלמו, כמו התינוק ציון האהוב עליה. מליק אינה יחידה להעיד כך, קדמו לה עדויות רבות על שימוש בטכניקה דומה. עדות כל מטלטלת כה מעוררת מחשבה נדחתה בביטול בטענה שניתנה מתוך התרשמות ולא מתוך ידיעה אישית. נו, אז מה? נניח שזו רק התרשמות, האם ההתרשמות הזו סבירה? מתבקשת? לא בעיני גרשוני.

לראייתי, עדותה של מליק מהימנה ובת תוקף, ויש בה כדי להצביע על מעורבות הממסד בחטיפת הפעוטות. ראשית,  מליק הודתה בפה מלא ומכלי ראשון שהייתה עדה לביקורי נשים נשואות פנים מחו"ל ושלמחרת הביקור נעלמו ילדים. עדות כזו היא עדות נסיבתית הטעונה דבר לחיזוקה – וראיות משלימות יש בשפע. שנית, בעדותה הכנה, הסבירה מליק שבעת ההיא הייתה נשואה טרייה, כמעט נערה, בתקופה של צנע ופרנסת דחק, כבשה את עדותה כי לא עמדו לה כוחותיה לסכן את מקור פרנסתה. אני מאמין להסבריה, מתוך ניסיוני ומתוך מודעות לסביבה ההגמונית המפא'יניקית שהייתה אז בשיא כוחה.

ואם נחטא בהשערות (גרשוני עשה בהן שימוש נרחב), מותר להניח שהשופט קדמי, לו היה שומע את עדותה, היה מעניק לה משקל ראוי, כאילו ניתנה בזמן אמת ולא נכבשה, ובוודאי שהיה מעניק לה חסינות מהפללה עצמית:

"להסבר מתקבל על הדעת [מדוע נכבשה העדות – י.ע.] ...ראויים לצטוט הדברים הבאים: השופטים לא התעלמו מכך כי המתלוננת כבשה את עדותה משך שנים רבות ואולם הגיעו למסקנה כי לא היתה במצב שאפשר לה להתלונן" (יעקב קדמי, 'על הראיות', תשנ"ט, 376)

שאלות רבות עולות מהפרשה וממתינות למענה. שאלות מעניינות וחשובות, אך גרשוני ואתו הימין האשכנזי, ביושרה מפוקפקת ובפוזה מגוחכת של מגננה, עוסקים בגופם של מארגני המחאה במקום בגופו של עניין.

על גרשוני וחבריו להבין שעולם בו הכחשה והדחקה הם כלים לכיבוי שריפות, הוא העולם של אתמול ומוטב להם לאבק ולרענן את תפיסת המציאות שלהם. אין אני דורש מהם לנהוג כפי שנהג הסופר סטפן צווייג שסירב להסתגל למציאות המשתנה, אלא דווקא להתמודד, להשתדרג ולחבור להיגיון הבריא.

זהו. ארי ודרצ'י רגצי.





סיכום 2017 בםייסבוק (פב 18.1.18)

 לסיכום שנת 2017 בפייסבוק.

- שנתי (הפעילה) הרביעית.
- התחלתי עם 2300 חברים וסיימתי עם 320, עכשיו יש לגדול שוב. מלבד הצבועים המשעממים, עדרי הנגררים, והטרחנים ממחזרי החומרים, אין לי העדפות מיוחדות.
- עם המגזר הסרוג הגזעני, החשוך, הגמלוני והפרימיטיבי למדי - גמרתי סופית, להוציא את נערי הגבעות שמעצם טיבם וטבעם אינם יכולים להיות חלק ממנו.

- סך לייקים לכל השנה 154 🙂 כמעט לא הבנתי מדוע, שהרי איני סובל את כו-לם באופן שוויוני, מזרחים ואשכנזים, עשירים ועניים, יהודים וערבים. יתכן שלשימוש התכוף במונח תחת יש משקל - אני מבין שנורא אסור ליתן לאנוש תואר תחת, גם אם לאנושים ממתחם רוטשילד ומרחביה מותר להאשים אותי באפרטהייד - אך האיסור מעניין לי את התחת.
- במיוחד בזתי השנה לנסיכי הליכוד הדוחים שצאצאיהם, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מתרוצצים על גבעות בלעין ליידות אבנים בעין של לוחמי משמר הגבול - המופלאים המזרחים שהצבא הקציב להם קבא 49 כדי לא לאפשר להם להתקדם לשום מקום מלבד משמר הגבול אך המציאות הפוליטית-ביטחונית העיפה אותם מעלה לדרגת הלוחמים המובחרים בישראל המגינים בגופם על ביטחון העם באזורי החיכוך - המיוזעים שאינם זוכים לגיבוי ממפקדיהם.

- כבר בשנת 2016 הבנתי שאסור לך להטיח 'כוס רבק תביא תשוקולד' לדיילתחת שקרן ולחסידיו הקדושים הננסים אך רק ב2017 ייסדתי קתדרה לחקר קורות העדה הקדושה שפיה נקי ולבה מזוהם.
- נחסמתי ע"י שני מזרחו-אשכנזים. לאחד מהם זה היה כל כך חשוב, שחסם אותי לאחר שהתאפרנדתי ממנו, מאות אשכנזים חסמו/אנפרדו אותי חרישית כמה אופייני, שני מזרחים רגילים אנפרדו אותי פוזיטיבית והיתר עשו הפסק עקוב.
- שוכנעתי שמג"ב הנו הגיס המובחר בצה"ל הזכאי לפרס ישראל ולכל העיטורים שהיחידות שהולידו וזירים מפגרים למחצה וראשי ממשלה כושלים מסדרות לעצמן. רוצה לומר: סיירת מטכ"ל ושייטת גם יחד לא מגרדות את התחת למג"ב בתרומה לביטחון ישראל.
- כאמור, החלטתי להגדיל מאגר החברים רק לכאלה שמסוגלים לחיות עם תואר הפועל תחת ואלה אינם רבים, התחלתי עם חברי כנסת עיסאווי פרייג' שאישר , אבל זחאלקה לא אישר בנימוק שהוא מעוניין רק בשיח מכבד אז שלחתי בקשת חברות לניסן סלומיאנסקי - אישר, על סתיו שפיר ויתרתי ומנורת המאור נחמן שי - לא אישר ולא דחה אולי עסוק בלעשות עוד דוקטורט על חשבוני.
- זהו זה אם מישהו מאד מעוניין להיות חבר שלי שירשום 'תחת' בתגובה וחת שתים אשגר אליו בקשת חברות.