#גם-אני-לא-התלוננתי
לפני כ30 שנים יצאתי...או שלא יצאתי, עם שני חברים לפאב לוגוס רחוב השומר בין שוק הכרמל לנחלת בנימין, לשתות משהוא לדבר ולעשות כל דבר שצעירים תרבותיים עושים.
והנה...אם זכרוני אינו מטעני, נגשה אלי עיתונאית לבושה בג'ינס ומגפי עור וז'קט עור עם רצועות עור משתלשלות, והתכופפה לעברי להראות שמתחת ז'קט העור אין כלום מלבד גופיית עור. היא קירבה פניה לפני אף מול אף ומגרונה יצאו גרגורים וחרחורים, בטון מקפיא. אמרתי לה שאשמח לעזור אם אדע מה היא רוצה מחיי, ושאם אין לה מה לומר, שתתאדה.
העיתונאית השיבה...ואולי לא השיבה, שיש לה הרבה מה לומר והיא מבקשת לעשות את זה בשירותים למטה. אמרתי לה, אלף השירותים בחוץ ליד החנות של הסדקית, ובית, אם יש לך משהו להגיד תגידי פה.
-במקום להגיד, נפנתה לאחור ואותתה למלצר להביא בירה גיניס שחור שחור מר מר, כמו שיגאל אוהב, אמרה לו...או שלא.
הרגשתי מוחמא, אתם יודעים עיתונאית נאה, מכל האשכנזים שבסביבה בוחרת להיטפל דווקא אלי. רד איתי למטה לשירותים מזה אתה מפחד מבחורות!? לעגה. אמרתי לך השירותים בחוץ - אמרתי לה - אבל הסתקרנתי לדעת איך אני יכול לתרום להווייתה. אז יצאנו, למיטב זיכרוני, מהלוגוס ונכנסנו לשירותים.
האור שבשירותים שליד חנות הסדקית היה צהוב אפלולי רווי עשן של פייסלים וקולות מסתוריים בקעו מהתאים השונים. לפתע נדחפתי לתא האחרון ושמעתי גרגורים רמים מהגברת...או חירחורים. היא הורידה את הז'קט, ריתקה אותי לדופן התא, הרימה גופיית העור ושילחה את המשמם ערומים...ואולי לא. ואז הצביעה לעברם עם האגודל ופקדה: "שפוך ת'בירה ולגום!"
אני חושב עצמי בחור מאד בלתי פחדן, לחמתי במלחמת לבנון הראשונה ובשלושת המלחמות הפוניות, ואף במלחמת שלושת החדשים נגד הכנופיה מרמת ישראל, זכיתי בעיטור העוז.
אלא שכאשר הדם בוורידיך קופא וחומות ההתנגדות קורסות, האומץ הופך זיכרון רחוק...או קרוב, על כן צייתתי. שפכתי ושתיתי עד תום וככל שזיכרוני אינו מטעני העניינים התדרדרו יותר ויותר, שם בשירותים בלוגוס, ונסתיימו בחדירה...או בחפירה.
30 שנים חלפו מאז ולא התלוננתי. אך האירוע רודף אותי יום יום בהקיצי ממשכבי ועד שאני שב וגוהר עליו, והטעם המתוק של של הגיניס השפוך הוא כה מציאותי עד כי השאלה אם האירוע התרחש, שולית, והעיקר שאני **מאמין** שנחדרתי.
מילה אחרונה לחברי למגדר: התלוננו התלוננו התלוננו!!!! ושתפו שתפו שתפו !!!!!! דינו של הצדק להיראות!!!! (גם אם בחלוף 30 שנה התעמעם והפך לזיכרון קלוש או לדימיון מודרך או לרוע צרוף, או שלושתם גם יחד).
לפני כ30 שנים יצאתי...או שלא יצאתי, עם שני חברים לפאב לוגוס רחוב השומר בין שוק הכרמל לנחלת בנימין, לשתות משהוא לדבר ולעשות כל דבר שצעירים תרבותיים עושים.
והנה...אם זכרוני אינו מטעני, נגשה אלי עיתונאית לבושה בג'ינס ומגפי עור וז'קט עור עם רצועות עור משתלשלות, והתכופפה לעברי להראות שמתחת ז'קט העור אין כלום מלבד גופיית עור. היא קירבה פניה לפני אף מול אף ומגרונה יצאו גרגורים וחרחורים, בטון מקפיא. אמרתי לה שאשמח לעזור אם אדע מה היא רוצה מחיי, ושאם אין לה מה לומר, שתתאדה.
העיתונאית השיבה...ואולי לא השיבה, שיש לה הרבה מה לומר והיא מבקשת לעשות את זה בשירותים למטה. אמרתי לה, אלף השירותים בחוץ ליד החנות של הסדקית, ובית, אם יש לך משהו להגיד תגידי פה.
-במקום להגיד, נפנתה לאחור ואותתה למלצר להביא בירה גיניס שחור שחור מר מר, כמו שיגאל אוהב, אמרה לו...או שלא.
הרגשתי מוחמא, אתם יודעים עיתונאית נאה, מכל האשכנזים שבסביבה בוחרת להיטפל דווקא אלי. רד איתי למטה לשירותים מזה אתה מפחד מבחורות!? לעגה. אמרתי לך השירותים בחוץ - אמרתי לה - אבל הסתקרנתי לדעת איך אני יכול לתרום להווייתה. אז יצאנו, למיטב זיכרוני, מהלוגוס ונכנסנו לשירותים.
האור שבשירותים שליד חנות הסדקית היה צהוב אפלולי רווי עשן של פייסלים וקולות מסתוריים בקעו מהתאים השונים. לפתע נדחפתי לתא האחרון ושמעתי גרגורים רמים מהגברת...או חירחורים. היא הורידה את הז'קט, ריתקה אותי לדופן התא, הרימה גופיית העור ושילחה את המשמם ערומים...ואולי לא. ואז הצביעה לעברם עם האגודל ופקדה: "שפוך ת'בירה ולגום!"
אני חושב עצמי בחור מאד בלתי פחדן, לחמתי במלחמת לבנון הראשונה ובשלושת המלחמות הפוניות, ואף במלחמת שלושת החדשים נגד הכנופיה מרמת ישראל, זכיתי בעיטור העוז.
אלא שכאשר הדם בוורידיך קופא וחומות ההתנגדות קורסות, האומץ הופך זיכרון רחוק...או קרוב, על כן צייתתי. שפכתי ושתיתי עד תום וככל שזיכרוני אינו מטעני העניינים התדרדרו יותר ויותר, שם בשירותים בלוגוס, ונסתיימו בחדירה...או בחפירה.
30 שנים חלפו מאז ולא התלוננתי. אך האירוע רודף אותי יום יום בהקיצי ממשכבי ועד שאני שב וגוהר עליו, והטעם המתוק של של הגיניס השפוך הוא כה מציאותי עד כי השאלה אם האירוע התרחש, שולית, והעיקר שאני **מאמין** שנחדרתי.
מילה אחרונה לחברי למגדר: התלוננו התלוננו התלוננו!!!! ושתפו שתפו שתפו !!!!!! דינו של הצדק להיראות!!!! (גם אם בחלוף 30 שנה התעמעם והפך לזיכרון קלוש או לדימיון מודרך או לרוע צרוף, או שלושתם גם יחד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה