יום שישי, 7 בדצמבר 2018

הרהור על "מודוס ויוונדי" (פ"ב 10.18)

הילד התקבל לדבריו למגלן, "לדבריו" כי הוא העמיד אותי במבחן האמת פעמים כה רבות בארבע השנים החולפות עד שהתרגלתי לסייג ב"לדבריו" כל מידע שהוא מוסר לי. למדנו שנינו לחיות על המודוס ויוונדי הזה, עד שיתבגר.

יוליוס גאיוס קיסר היה אבי השושלת היוליאנית שעשתה את רומא למה שהיא. אבל ההתחלה היתה לא קלה. יוליוס נרדף פוליטית והיה חייב כספים רבים לקראסוס הטייקון. כששב לרומא עשה את צעדיו הראשונים בתור בן למשפחה פלבאית - שזה המזרחיים של רומא - וקיבל עליו משרה לא ליגה בתור "אדיל" שזה ג'וב מנהלי במסגרתו היה אחראי על תחזוקת מערכת הביוב של העיר. באותם ימים משרה מנהלית היתה BOT, זיכיון לזמן קצוב כשהזכיין אחראי על הוצאות האחזקה וגובה מהציבור אגרת שימוש. יוליוס השכיל לבנות מערכת משומנת שיודעת לגבות אגרה, והתעשר. כשסנטו בו שעשה את כספו מחרא, השיב שלכסף אין ריח. אח"כ הוא נהיה פונטיוס מקסימוס, קונסול, קיסר, והשאר היסטוריה. אם אתה חי במודוס ויוונדי עם מציאות זמנית בלתי נוחה, אתה עשוי להרוויח מזה.

יחזקאל המציל היה רק הסגן של אברם ופינחס צמד המצילים המלכותיים של חוף גורדון סוף שנות ה70, אבל הוא ישב על מכרה זהב. אברם ופנחס העניקו לו את הזיכיון להשכיר את החסקות לבני תשחורת כמו אני. הם לא חשבו שיש בזה בשר, אבל יחזקאל קיבל חרא ועשה ממנו זהב, והיה מתקשה לעמוד בביקוש לחסקות אפילו שהתחזוקה היתה עליו. על כן היה מאיים על העוזרים שלו במוות בייסורים אם בסוף היום מתברר שחסקה חזרה עם חור או משוט שבור.
אני הייתי עוזר שלו לאיזה שבוע, והתפטרתי. לא בגלל האיומים אלא בגלל הבעיה האיומה שיחזקאל היה לבוש רק בבגד ים סליפ בגודל גרב עם פאוצ' של אז. בפאוץ' היה שם את המטבעות, ואת השטרות היה מטמין בחלל שנותר בין מבושיו לסליפ הזעיר, ובסוף היום היה משלם לי משם. וכשהתלוננתי אמר שהשטרות מאוחסנים כשטרות ומשולמים כשטרות וזה שהם נגעו לו בביצים לא מוריד מערכם, נהפוכו, ואם לא נוח לי אני רשאי ללכת להזדיין. לא הסכנתי לחיות על המודוס ויוונדי של יחזקאל והתחפפתי עם 70 לירות בריח ערווה.

בכנס קהלת בנושא חוק הלאום, בהפסקת האוכל, ראיתי שורה של מג"בניקים גוהרים על השולחנות לטעום מהעוגות והענבים. ככל הנראה הם היו טירונים כי גם הבנים גברברים אחד אחד, והבנות גברברות יפהפיות אחת אחד, נראו קטנטנים מאד מאד, כמו גם נלהבים מאד מאד, כמו גם מוכווני משימה מאד מאד, כמו גם מאד מאד לא מבינים שמה מחכה להם הוא שירות צבאי סזיפי, מיוזע, במוקדי החיכוך שבין יהודים לערבים - במעברים הביטחוניים, בירושלים רבתי, בהר הבית, ובמרדפים אינסופיים אחרי נערי הגבעות, ובסיוע למשטרה בהפגנות בכל מקום.
המתוקים לא נראו לי ערים לכך שבשירות הארוך יחטפו קללות וגידופים מערבים ומעטים מתוכם אף יירצחו ויפצעו, כי היכן שיש ערבים, יש דם ואש ותימרות עשן.
ויחטפו גם מהימין האשכנזי והשמאל האשכנזי - הימין האשכנזי יגדף, ישליך אבנים ויעלה עליהם פוסטים מגכיחים בפייסבוק. השמאל האשכנזי יגדף את המדינה, יניף שלטים "הרוצחים לטיס", ילך לחברון ללכלך על צה"ל, וירוץ לאו"מ להלשין, אחרי כל זה ידרוש מהמתוקים לסוכך עליו מזעמם של המזרחיים מלה-פמיליה, ו.. יעלה עליהם פוסטים מגחיכים בפייסבוק. מודוס ויוונדי שנכפה על מי שלא מקבל כבוד ראוי.

וכולם מזרחיים, שום אשכנזי לרפואה, בשר תותחים קלאסי, שמקיזים את דמו ומושיבים אותו בקלבוש על שהרביץ לג'עפר פרח ממוסאווה בחיפה, או שירה במחבל רוצח חי מנוטרל אך עם כוונות רצח, בחברון.
ומי בסוף מקבל את פרס ה"יחידה שתרמה לביטחון המדינה יותר מכו-לם" ? הילדים של אתם יודעים מי, הלמדנים המגורבצים מ8200 עם תעודת בגרות ממוצע 105, מריונטות עם יכולות ריכוז מופרזות, וקונספציות מודיעיניות מופרכות, שלא ראו ולא יראו מחבל שועט לעברם עם מבט רצח בעיניים - כמו אז באוקטובר 73, כמו היום.
האם שווה לחיות בישראל במודוס ויוונדי מעיק שכזה? או שמא לפרק?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה