היום נלמד גיאוגרפיה והשתייכות.
מנערותי אני מתוודע למצוק הכורכר שנמתח לחופי ארץ ישראל, מאשקלון לחבצלת השרון פחות או יותר. אבל רק לאחרונה אני צועד עם הכלבה למרגלותיו או מעליו או בתוכו או יורד ממנו לחוף או עולה מהחוף אליו, כמעט כל שבת. אלף כי היא לא מטויילת מי יודע מה במהלך השבוע ככה זה עם תאומים בני שמונה עשרה וחצי שאחד חוקר את מערכת השמש והשנייה במכינה קדם צבאית ובית, אני מת על טיולי צעידה, אבל אין לי עם מי. אז כשבאה הכלבה, הפכנו ידידים ובני לוויה.
בקיץ אנו צועדים בים ובחורף גם בתוך הארץ וגם בים - לפי החשק, בכל שבת במקום אחר. במהלך שנת טיולים, אנחנו חוזרים לטייל באותו אתר פעמיים, מקסימום שלוש.
מצוק הכורכר אף פעם משעמם כי יש לו טבע כזה שגורם לו לשנות וללבוש צורה. הוא עשוי מכורכר שנראה כמו אבן אבל הוא חול שהתגבש לקבצים משוננים דמויי צפחה, מוקשים במידה מסוימת, שמתפוררים לך ביד אם אתה לוחץ. המפגש עם ים רוחות וגשם מעודד אותו לקרוס מטה ושנות פניו, ובכל פעם שחוזרים למצוק אנו נאלצים להתוודע מחדש.
האמת היא שאם אתה צועד מעליו או למרגלותיו בגשם אתה נוטל גורלך בידך שיש סיכוי שהוא מתמוטט וגולש עליך או אתך, וזה לא כל כך טוב לבריאות.
היום באנו לחוף געש בצמוד לשמורת השרון, לצעוד בו , לצפות בקריסות מגשם תמול שלשום ובנתיבי מי הגשם שחרצו במצוק כלפי מטה, לעזור לו להתמוטט חת שתיים בלי עיכובים.
ירדנו לחוף ונותר לבחור הלפנות צפונה אם נגבה. אז צעקתי לכלבה "איפה מים" שזה סימן להתרחץ והיא טסה ימינה למים, כלומר צפונה.
התחלנו בצעדה לכיוון צפון, למדינת הלהט"ב.
מדינת הלהט"ב היא אוטונומיה כמו האוטונומיה שמנחם בגין נתן לפלסטיזים בקמפ-דייויד 1979, רק בלי דם אש ותמרות עשן. שמה להט"באל בזיקה קרובה לישראל והיא קומפקטית למדי - כאלפיים מטר רבוע, רק נכנסת אליה וכבר לאחר 500 צעדים אתה יוצא ממנה.
מדובר ביישות שוחרת שלום, נקייה, אסתטית וחופשית. החופש מתבטא בכך שברגע שאתה חוצה את הגבול, אתה מוקף להט"בים משתזפים בכל מני פוזות אוחזים זה בזה כאילו היו סוכרית עמבר צורת תרנגול, ומושכים זה לזה, ודוחפים זה את זה רק הם יודעים לאן.
הלהט"בים אדישים להלכים כמותי ואינם טורחים להתפנות מעיסוקם לכבודי, ואילו אני מבין את מעמדי ומהלך לפי תומי מביט מעלה לצוק או לאופק הים כאילו טיילתי לי לבדי באנטארטיקה, אבל הכלבה מרגישה די בבית וניגשת להתרחשויות על מנת לרחרח, לא בגלל שהיא מבקשת להפריע אלא בגלל שהיא בעצמה להט"בית.
האוטונומיה זעירה לקיים מערכת פוליטית וכלכלה עצמאית למרות שיש לה גישה לים ורוב אזרחיה מתגוררים בישראל, מה גם שהם יהודים כשרים מכל המינים והמוצאות והיציאות, ורובם ככולם מלבד אלה שלא, משלמי מסים חרוצים ותושבים פרודוקטיביים, מלבד אלה שלא - ממש כמו המזרחיים ממרכז הליכוד.
ולברנשים החשוכים יובהר כי אזרחי להט"באל הם ישראל כמוני-כמוך לכל דבר לעניין ונטייתם איננה מעלה ואיננה מורידה מהשייכות ומהרצון העז שלהם להשאר ישראל וכשאתה באמת רוצה - אפילו מטאטא יורה. גם יעקב רצה, אחרת לא היה מפיל את מלאך ה' בנוקאאוט, ונהפך שמו ישראל "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים, ותוכל".
מנערותי אני מתוודע למצוק הכורכר שנמתח לחופי ארץ ישראל, מאשקלון לחבצלת השרון פחות או יותר. אבל רק לאחרונה אני צועד עם הכלבה למרגלותיו או מעליו או בתוכו או יורד ממנו לחוף או עולה מהחוף אליו, כמעט כל שבת. אלף כי היא לא מטויילת מי יודע מה במהלך השבוע ככה זה עם תאומים בני שמונה עשרה וחצי שאחד חוקר את מערכת השמש והשנייה במכינה קדם צבאית ובית, אני מת על טיולי צעידה, אבל אין לי עם מי. אז כשבאה הכלבה, הפכנו ידידים ובני לוויה.
בקיץ אנו צועדים בים ובחורף גם בתוך הארץ וגם בים - לפי החשק, בכל שבת במקום אחר. במהלך שנת טיולים, אנחנו חוזרים לטייל באותו אתר פעמיים, מקסימום שלוש.
מצוק הכורכר אף פעם משעמם כי יש לו טבע כזה שגורם לו לשנות וללבוש צורה. הוא עשוי מכורכר שנראה כמו אבן אבל הוא חול שהתגבש לקבצים משוננים דמויי צפחה, מוקשים במידה מסוימת, שמתפוררים לך ביד אם אתה לוחץ. המפגש עם ים רוחות וגשם מעודד אותו לקרוס מטה ושנות פניו, ובכל פעם שחוזרים למצוק אנו נאלצים להתוודע מחדש.
האמת היא שאם אתה צועד מעליו או למרגלותיו בגשם אתה נוטל גורלך בידך שיש סיכוי שהוא מתמוטט וגולש עליך או אתך, וזה לא כל כך טוב לבריאות.
היום באנו לחוף געש בצמוד לשמורת השרון, לצעוד בו , לצפות בקריסות מגשם תמול שלשום ובנתיבי מי הגשם שחרצו במצוק כלפי מטה, לעזור לו להתמוטט חת שתיים בלי עיכובים.
ירדנו לחוף ונותר לבחור הלפנות צפונה אם נגבה. אז צעקתי לכלבה "איפה מים" שזה סימן להתרחץ והיא טסה ימינה למים, כלומר צפונה.
התחלנו בצעדה לכיוון צפון, למדינת הלהט"ב.
מדינת הלהט"ב היא אוטונומיה כמו האוטונומיה שמנחם בגין נתן לפלסטיזים בקמפ-דייויד 1979, רק בלי דם אש ותמרות עשן. שמה להט"באל בזיקה קרובה לישראל והיא קומפקטית למדי - כאלפיים מטר רבוע, רק נכנסת אליה וכבר לאחר 500 צעדים אתה יוצא ממנה.
מדובר ביישות שוחרת שלום, נקייה, אסתטית וחופשית. החופש מתבטא בכך שברגע שאתה חוצה את הגבול, אתה מוקף להט"בים משתזפים בכל מני פוזות אוחזים זה בזה כאילו היו סוכרית עמבר צורת תרנגול, ומושכים זה לזה, ודוחפים זה את זה רק הם יודעים לאן.
הלהט"בים אדישים להלכים כמותי ואינם טורחים להתפנות מעיסוקם לכבודי, ואילו אני מבין את מעמדי ומהלך לפי תומי מביט מעלה לצוק או לאופק הים כאילו טיילתי לי לבדי באנטארטיקה, אבל הכלבה מרגישה די בבית וניגשת להתרחשויות על מנת לרחרח, לא בגלל שהיא מבקשת להפריע אלא בגלל שהיא בעצמה להט"בית.
האוטונומיה זעירה לקיים מערכת פוליטית וכלכלה עצמאית למרות שיש לה גישה לים ורוב אזרחיה מתגוררים בישראל, מה גם שהם יהודים כשרים מכל המינים והמוצאות והיציאות, ורובם ככולם מלבד אלה שלא, משלמי מסים חרוצים ותושבים פרודוקטיביים, מלבד אלה שלא - ממש כמו המזרחיים ממרכז הליכוד.
ולברנשים החשוכים יובהר כי אזרחי להט"באל הם ישראל כמוני-כמוך לכל דבר לעניין ונטייתם איננה מעלה ואיננה מורידה מהשייכות ומהרצון העז שלהם להשאר ישראל וכשאתה באמת רוצה - אפילו מטאטא יורה. גם יעקב רצה, אחרת לא היה מפיל את מלאך ה' בנוקאאוט, ונהפך שמו ישראל "כי שרית עם אלוהים ועם אנשים, ותוכל".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה