אמסלם, שק חבטות של נתניהו

 ח"כ דודי אמסלם העז להביע דעה משלו ואמר שבמידה והליכוד יאגד 61 מנדטים ציוניים, ומנצור עבאס יאמץ את הקו הקואליציוני של הליכוד, יתקבל בברכה לקואליציה. 

בבבצ"צ, קפץ כנשוך נחש ופרסם תגובה קשה כנגד אמסלם והוקיע את הדעה ככזו שאינה מקובלת עליו ועל מפלגת הליכוד ועל הדרך דקר את אמסלם בכך שזו לא הפעם הראשונה שהוא חורג מהקו הרשמי.

משמעת קואליציונית היא דרך מקובלת לשמירה על אחדות קו מפלגתית במדינה דמוקרטית ואפילו אני גם בדעה שהמצע מחייב את כל החברים וכאשר יש ניואנסים שצריך להבהיר שומה על חבר המפלגה להימנע מהם בתקופת הבחירות שמא יחבל במסע הבחירות, גם אם הניואנס מגרד ורוצה לצאת. 

ואפילו מקובל עלי, שמפלגת שלטון, שמעצם טיבה היא מרובת דעות במנעד רחב, תשליט משמעת מפלגתית הדוקה, ושהמפלגה רשאית למנות מצליפים, מיטיבי ביטוי, שניתן לסמוך עליהם, שרק הם יהיו רשאים להתבטא בנושאים הקשורים לבחירות.

אבל לא מקובל עלי שחברי כנסת, שהנם שליחי ציבור, יהיו מהתבטאות בנושאים כלליים ומובנים מאליהם ובהיגיון הפנימי שלהם. מה אמר דודי אמסלם: שלאחר שיושג רוב מוצק בכנסת לתומכי מצע הליכוד, קרי: 61 תןמכים או יותר. תתקבל רע"מ בברכה לשורות הקואליציה בתנאי שתקבל את מצע הקואליציה. והדגיש אמסלפ בדבריו שהרוב שיושג הוא תנאי לצירוף רע"מ מבלעדיו היא תשאר בחוץ וזאת מן הטעם שהקואליציה לא תישען על רע"מ בהצבעות בכנסת - דיבור סביר ועושה היגיון ותבוא הברכה על האומר שלא סגר את הדלת בפני משב הרוח הרענן שנפח מנצור עבאס בניסיון לשבור את המתח הפוליטי והחרם ההדדי, בין מפלגות ציוניות לערביות. 

גם התגובה הבוטה של בבבצ"צ אינה מקובלת עלי. 

א. כי היה בה ניסיון חיסול פוליטי - אמסלם היה דמות בולטת בכנסת ה-24 שהוכיחה את קואליציית בנט-לפיד בחריפות ואת ההתנהגות השערורייתית שלה בכנסת כלפי האופוזיציה, לרבות הדרה של האופוזיציה מהוועדות, שבירת מסורות ונוהגים שהיו שרירים מקום המדינה ועד לכינון ממשלת לפיד-בנט. אמסלם הוכיח אותם בחן רב ובבהירות, בשפה נהדרת והומור עמוק, כיצד פעלו בהיפוך להבטחותיהם כאשר הם שירתו באופוזיציה, וניכר שמסריו נקלטו היטב בציבור, ומשכך, ח"כ אמסלם קנה לעצמו עמדה בצמרת הליכוד. 

וב. היא לא מתכתבת עם דבריו המתונים למדי של ח"כ אמסלם. האם הם עומדים בניגוד לעמדתה של הליכוד? ספק רב. אם הליכוד היה דוחה את ההזדמנות ההיסטורית לקדם פיוס בין המיעוט הערבי לרוב הציוני, בתוך הכרה של המיעוט בהגמוניה היהודית-ציונית - כן, כן, ניתן להבין זאת מהושטת היד של מנצור עבאס - היה הוא משלם מחיר פוליטי חמור שכן העם לא אידיוט ויודע לשקול סיכוי/סיכון, שאם רע"מ מבלפת הקואליציה (יהודית של 61 או יותר, שאינה נשענת על רע"מ) תוכל להתמודד עם זה, מבלי לפגוע ביציבותה.

ואולי יש גם ג'. לא ניתן להתעלם שנסיכי ליכוד כנתניהו יש להם רפלקסיה להיות "נ-ד-ה-מ-י-ם" רק מח"כים כאמסלם, הוא מורגלים באמסלמים ורגבים בתור שק חבטות שעיר לעזאזל שעושים בו שימוש פוליטי בעת הצורך. 

ובעצם התכוונתי לומר הוא שהליכוד איננה דיקטטורה ונתניהו איננו מזכ"ל בולשביק, ואולי זה המקום להזכיר שלא כמו אמסלם, ביבי עצמו חרג מהמשמעת המפלגתית בסוגיית בחירה ישירה לראשות הממשלה (נדמה לי בשנת 99), והצביע עם האופוזיציה נגד הליכוד, בעודו יושב בספסלי הליכוד, ואם אחד לא נ-ד-ה-ם מכך.

עדכון 1.7.22 - ח"כ דודי אמסלם נבהל ונכנע ללא תנאי והודיע קבל עם ש"טעה" 😟 

הרהור על תרבות יוון - גאה, מושרשת ואיתנה

 אני מאזין לאיזה פודקאסט של מישהו שמדבר עם מוטי קידר על משילות של ממשלות ישראל ומרוב חוסר התוחלת של הדיבור הזה שאין לו אף פעם יישום במציאות הפוליטית, אני מכה במקלדת ופתאו עולה לי פסטיבל יער כלשהו של צעירים יווניים באיזה יער שנראה כמו יער בן שמן - וכי מה ההבדל בין ישראל ליוון בנוף הגיאוגרפי - שום הבדל. אבל יש פער עצום בתרבות הטבעית. ישראל, הנשלטת ע"י העמים האשכנזים ללא מצרים מושכת מערבה וכל מסיבות היער של צעירים, ביניהם ילדי שעוד מעט ימלאו להם 22, הן מסיבות טענו של מוזיקה קצבית מיובאת חד גונית וחד מקצבית שלא צריך לדעת לרקוד כדי "לרקוד" אותה. 

ואני נזכר שנסעתי ליוון לחמישה ימים מתישהו בחורף 2020 לבדי - כן, לבדי, פעם ראשונה בחיי - שחיפשתי מסעדת רמבטיקו לארוחת ערב, עם ריקודים כמו שצריך וזוקיני כמו שצריך עם שיש קבאב צלוי ול וול דן כמו שצריך, גם אם זה קצת לא כשר. נסעתי במטרו הנהדר של אתונה מעט דרומה לשכונות שליד פיראוס אולי אתפוס מסעדה לא תיירותית ותפסתי משהו שהוא הכלאה של מועדון ומסעדה ברחוב כרת (כרתים) עם להקה ישובה על כסאות עם כלי המיתר המוכרים. והנה אני שם לב, שזה בכלל מקום של צעירים שאין להם כסף ובאים לאכול משהו קטן בזול ולרקוד כל הלילה. 

אני מביט בהם בעיניים פעורות רואה אותם רוקדים מוזיקה יוונית טורקית של תחילת המאה ועשרים מחובקים במעגלים אינסופיים ויש בחור או בחורה שמובילים את ספירלת המעגלים בתנועות מלאות חן של הרמבטיקו המסורתי, איזה כיף. אז הזמנתי סלטה ושרימפס שאני לא אוהב אבל רק בשביל לטעום ופירות ים שאני מתבייש להזכיר פה הכל במין מגש גבינות כזה, קצת מכל דבר. ואני מקבל את זה די מהר וטועם מכל צלוחית ונהינה מהשום ושמן הזית שהופכים כל דבר לטעים ומביט בערגה ברוקדים, מתגרגע לצעירותי. 

ואני חושב עליהם ועלינו. אני קורא באתר של גיא בכור שעליו אני סומך, שמבחינה כלכלית התוצר הלאומי לנפש בישראל עולה על צרפת ואיטליה ומתקרב לגרמניה וגבוה פי שלוש או ארבע מהתלג ביוון שרק עכשיו יוצאת ממיתון קטסטרופלי בו ממשלת השמאל הקיצוני של אלכסיס צ'יפראס הורתה לבנקים לסגור את שעריהם לציבור, כולל את הכספומטים, מחשש שהציבור ימשוך את הכסף שמאבד מערכו ויכניס את המדינה למוד של פשיטת רגל (בשולי הדברים חשוב להזכיר שצ'יפראס שהתלהם על ישראל בבחירות הפך להיות חבר הכי טוב של נתניהו כאשר האינטרסים של שתי המדינות הצטלבו מול האיומים של ארדואן התורכי). אז אנחנו פי שלוש, יופי. אבל אם תלך לפאב בתל אביב או בעצם בכל מקום אחר תראה צעירים נחשפים לפופ אירופי דוחה ומרוב שהוא דוחה הם לא קמים מהכיסא ומתקשקשים על בירה והולכים. למה נראים לי צעירי אתונה מאושרים מעמיתיהם התל אביבים? ומדוע הם נראים בטוחים בעצמם? ומדוע הם נמשכים למוזיקה המסורתית שלהם כמו פרפר למקור חום? הרי גם הם חשופים לתרבות הגלובלית הנשלטת ע"י תרבות המערב ומדוע הם לא עושים מעשה הצעירים שלנו ונמשכים למוזיקה הקצבית שהדי גיי'ז מוכרים להם? 

לא זוכר מה השבתי לעצמי במסעד/מועדון ברחוב כרת בפיראוס, אבל עכשיו שאני ישוב מול מחשב ובוהה בצעירי יוון במסיבת יער, במאותיהם, רוקדים את הרמבטיקו לצלילי המוזיקה היוונית המסורתית, וכולם יודעים את הצעדים ואת המלים ורוקדים באהבה ובהתלהבות, ומבין מה אני רואה.

אני רואה שאולי חשוב להגדיל את התוצר הגולמי הלאומי לנפש ולהביא דרכו רווחה וציבור, אבל יותר חשוב להיות קשור, מרצון ואהבה, לא בכוח,  בעבותות לתרבות אליה נולדת ואליה נולדו הוריך וסביך ולדבר אותה ולרקוד אותה, שתהיה לך לעוגן ולמשענת ברגעי משבר שיכול ויתרגשו עלינו בעתיד ונצטרך להחליט אם להמשיך לחיות פה ולהילחם על תרבותנו היהודית העתיקה, או להגר לברלין.

הנה הקישור למסיבת יער עליה נפלתי ביוטיוב (לא יודע לייבא את הסרטון לפה)

https://www.youtube.com/watch?v=Afx-670qWnI&ab_channel=nreven

הסדר טיעון של נתניהו מבחינת המזרחים ממרכז הליכוד

 הכותרות גועשות, ילדי העיתונים התימנים הקטנים החמודים מכריזים בקולי קולות לאורך רחוב אלנבי של שנות ה30 "נתניהו הסדר טיעון" "נתניהו הסדר טיעון". העותקים נחטפים כלחמניות טריות והחבילה תחת בית השחי של הילדים החמודים נעלמת במהירות.

מצד אחד נתניהו יודע מה הוא עושה. הוא יודע שגם אם יזוכה, יוגשו שלל של ערעורים עד שהתיק יגיע לבית המשפט העליון ושם הוא יודע מי מחכה לו. חיות ודפנה ברק ארז מחכים לו. ואת הישועה לא יראה מהשופטים המתנחלים של איילת שקד כי אנחנו יודעים מי אלה המתנחלים

מצד שני, שוב יפסידו המזרחיים ממרכז הליכוד שבאמת יצאו החוצה ועשו מעשה ויש סימנים שהמחאה שלהם יותר מתוחכמת מהעבר, ויותר משפיעה. הם ראו בנתניהו קורבן שיביא את השינוי. שבזכות הקרבתו יחל התהליך של החלפת מוסדות השלטון הנוכחיים במוסדות מתוקנים, שיפסק שיטור יתר, שתמחק הקללה של ההשכלה, שתעלם ההדרה ממוקדי הכח. 

Johnny Depp vs. Amber Heard

 חדשיים שלמים עקבתי יומיום אחרי המשפט האזרחי בו ג'וני דפ תבע בלשון הרע את אשתו לשעבר משך 14 חודשים, אמבר הרד. 

העובדות הן אלה. הנישואין נערכו בשנת 2014 של ועלו על שרטון ב2015 ככל הנראה בגלל שג'וני היה מכור לסמים ואלכוהול וזה לא מצא חן בעיני אמבר שביקשה להחזיר אותו לדרך הישר. אבל הגברת לא ניסתה ליישר אותו בחום ואהבה כמו שאישה נורמלית צריכה. אלא בדיבור אלים ואף אלימות פיזית, גידופים וביוש. וכאשר פגעה בו ג'וני הגיב לא באלימות אלא בהסתגרות מנטלית בבריחה לשירותים ובהתנתקות איטית מאמבר. בשלב זה אמבר מתחילה לצלם ולהקליט אותו וככל הנראה הוא אותה - איך אני יודע? ראיות רבות היו סירטונים ותמונות הדדיות.

לא חולפים חודשים מועטים ואמבר מגישה  תלונה במשטרה נגד ג'וני על אלימות ומצלמת את פניה הפגועים. התמונה  , השניים נפרדים, שוכרים עורכי דין, מגישים תביעות הדדיות, ומגיעים להסכם גירושין בחודש מאי שנת 2016 ולפיו היא תקבל 7 מיליון דולר שיתרמו לארגוני חסד שהיא תבחר, היות והצהירה שאיננה זקוקה לכספו. כעבור זמן התברר שהיא תרמה רק חלק קטן מהפיצויים שקיבלה ואת החלק הארי השאירה בחשבון הבנק שלה.

ההליכים המשפטיים הסתיימו אך לא גברת שאמבר תוותר בנקל על התופינים. אז היא עושה קריירה לא רעה בהוליווד ומשווים את ההצלחה שלה להצלחה של גל גדות הישראלית וכוכבות נוספות מהשורה השניה בהוליווד. ושלא יהיה ספק. אמבר הארד היא יפהפיה מדהימה לטעמי ובמשפט שהתנהל בחי ביוטיוב לא הפסקתי ליפול שדוד ולקום רק בשביל ליפול שוב, נוכח יופיה. אמבר התגלתה גם כשחקנית לא רעה כאשר דפקה וואחד עדות, אבל לזה אגיע עוד מעט.

אבל אמבר לא הסתפקה בהצלחה יחסית בהוליווד אלא נכסה לעצמה תפקיד של לוחמת באלימות משפחתית ויום אחד מתישהו בשנת 2018 היא פרסמה רשומה במדור הדעות של לא פחות מהוושינגטון פוסט ובה הציגה עצמה לא רק כנפגעת אלימות במשפחה אלא כנפגעת אלימות מינית במשפחה.  

וג'והני, מה איתו?ובכן לטענת ג'והני מאז הגירושין המתוקשרים וההאשמות באלימות כלפי אמבר, הוליווד הפנתה אליו גב וכל העולם הביט בו כאדם אלים ומפרסופ הרשומה של אמבר בוושינגטון פוסט נוסף לשמו התואר מטריד מינית והיו שכינו אותו "אנס".

גוני הרגיש על בשרו את תוצאות המוניטין השליליים ולטענתו הפסיד פרנסה של מיליונים רבים ואיבד את מעמדו כמגה סופרסטאר בהוליווד. 

אז הוא הגיש תביעה נזיקית בלשון הרע נגד אמבר בסך 15 מליון דולר על פגיעה בשמו, אובדן הכנסות וכיו"ב.

התביעה הוגשה משום מה במדינת וירג'יניה ולא קליפורניה, פרקליטיה של אמבר טענו שהמשפט הועתק בשל חקיקה נוחה לגברים במדינת וירג'יניה ומשיקולי מס. שתי הטענות אינן רלוונטיות לתביעה אך בארצות הברית כמו גם בישראל, תן לפרקליט הזדמנות ללכלך על היריב, והוא יעשה זאת בגדול.

המשפט נפתח באפריל 22 ונסתיים בפסק דין כעבור כחודשיים. בארצות הברית כמו בארצות הברית ההכנות למשפט כמו איסוף ראיות, בחירת מושבעים אורכים זמן אך מרגע שהוחל בשמיעת המשפט הכל הולך אוטוסטרדה. המשפט נשמע מידי יום, או כמעט מידי יום, עם הפסקות מועטות, עד לסיומו. השימועים החקירות והעדויות פתוחים לציבור ומועלים ליוטיוב או ליין. אני לא בטוח אם זה הדין בכל 50 הסטייטים אבל נראה שהטכניקה של פומביות הדיון נפוצה שאימפריה האמריקאית.

כל צד הביא ראיות אבל מטבע הדברים עדויות הנוגעים בדבר היו ה-מעניינות. 

ג'וני סיפר על הפגיעה שסבל בקריירה שלו ועל האלימות שחווה מידי אמבר. הוא העיד על עצמו וגם אחותו הגדולה, שהיה ילד מופנם שחווה פגיעה מהוריו ובעיקר מאימו, אחותו סיפרה שכאשר היה ננזף היה  מסתתר בשירותים, בדיוק כפי שתיאר מעל דוכן העדים ביחסיו עם אמבר שבעצמה אישרה זאת בעדותה. מפיק הוליוודי אישר שהסרט השישי בסדרה "שודדי הקריביים" נגנז בשל הפרסומים נגד ג'וני. ובכלל, ההופעה של ג'וני, שפת הגוף שלו, תנוחת הישיבה, הקול העמוק החדגוני והשקט, מעידים על טיפוס מופנם למדי. עוד נחשף שג'וני מעול לסמים ואלכהל וכדורים למיניהם, עזרים אופייניים לנפש שבורה.  

ואמבר, רק התיישבה על כיסא העד והחלה לומר את דברה, פרבדמעות כיצד עברה התעללות ע"י ג'וני. כשנשאלה מדוע פרסמה את הרשומה בוושינגטון פוסט השיבה שהיא דמות ציבורית ונושא ההתעללות המינית והתעללות בכלל בתוך המשפחה קרובים ללבה והיא ראתה לנכון לומר דבר בנושא זה. אמבר הסבירה שלא בכדי שמו של ג'וני אינו נזכר ברשומה שכן בדבריה שהיא למודת התעללות בתוך המשפחה לא התכוונה לג'וני. למותר לציין שצוות הפרקליטים של ג'וני לא התחברו להסבר זה והראו שלא ניתן להבין את הרשומה אלא בהקשר של ג'וני המתעלל. אמבר התכחשה וכאשר הטיחו בה שכותרת המאמר אינה מותירה מקום לספק התגוננה בטענה שלא היא כתבה את הכותרת אלא העורך. אבל שיתפ את הכותרת בחשבון הטוויטר שלך, מדוע? נשאלה. על כך לא ידע אמבר להשיב אלא שוב פרצה בבכי, ומעיד אנוכי בפני כולי עלמא שגם הבכי שלה יפה ועיוותי הפנים בבכי תמרורים לא החסירו שמץ מיופיה.

המשפט עורר עניין ציבורי רב ברחבי ארה"ב, אחרי הכל מדובר בסכסוך עסיסי בין מגה כוכב לאשתו היפה. המעריצים לא התעצלו ורבים מהם הגיעו לבית המשפט לחוות את החוויה וגם אלא שנותרו בחוץ התגודדו רק כדי לומר דברי אהבה לג'וני ולגדף את אמבר בהרף העין שבין דלת היציאה האחורית מבית למשפט לרכב השחור כהה השמשות לתוכו נבלעה.  

משפט, בארהב כמו בישראל הוא גם מאבק בין עורכי הדין. הצוות של אמבר עשה ככל יכולות אך הצוות של ג'וני - עו"ד אדם ולדמן וקמילה וסקז - הפכו כוכבי תקשורת בעצמם, במיוחד קמילה שאינה מכוערת כלל וכלל והאשכנזים , שנמצאים בכל מקום, לא רק בישראל היות ואשכנזיות היא מצב נפשי ולא מוצא עדתי, רמזו בהעוויות פרצוף רבות משמעות על רומן הנרקם בין ג'וני לקמילה. כשלעצמי איני מאמין שג'וני יעז לבנות בית עם גברת שבבוא העת תוציא אותו ממנו, רק עם חוט מאריך.

ברקע, יושב על המדוכה צוות המושבעים שנבחר בקפדנות, תמיד בהסכמת הצדדים במשפט. המושבעים אסורים בחשיפה מחמת הימנעות מהשפעה עליהם. שיטת המושבעים מעניינת ביותר. מצד אחד מדובר בנציגי ציבור מכל שדרותיו כולל עובדי צווארון כחול שהם זרים לגמרי לצדדים או לסכסוך ומוחזקים לפיכך כמי שיפסקו באופן חסר פניות, מצד שלישי מדובר בהדיוטות משפטיים שיכולים להיות מושפעים בידי צוות טוב של עורכי דין, מצד רביעי הם מודרכים בידי השופט ואין נדרשת ביניהם פסיקה מנומקת אלא בתשובה "כן ולא" לשאלות שמנסח להם השופט, ומצד חמישי ואחרון, כעורך דין ותיק אני יכול לאשר ששופטים הם בני אדם, על חלקם ניתן לסמוך ועל חלקם הגדול ממש לא - לפיכך אני נוטה לאמץ את שיטת המושבעים ומודה שאינני בקי בה ועלי ללמוד אותה לפני שתלחץ לי הכרעה בנושא.

 

 

מלחמת אזרחים

 זה לא חדש שמתחוללת מלחמת אזרחים שקטה בין העם היהודי לעם הערבי בתוך הקו הירוק. זו מלחמה ארוכת שנים, והיא עברה עליות וירידות טרם קרות המדינה עת מידי כמה שנים נוצרו פיקים של אלימות. כך היה ב1020, 21 , 1928-9, 1936-9 ו1948-9.

מפרוץ המדינה שככחו המאורעות האלימים כמעט לחלוטין, מכל מיני סיבות, אולי בשל גירוש הרוב הערבי מתחומי ארץ ישראל שממערב לקו שביתת הנשק (הקו הירוק), אולי בשל אופיו הקשוח של המשטר המפאיניקי סוציאליסטי מיליטריסטי של העשורים הראשונים לחיי המדינה הצעירה, ואולי בשל השלמה של המיעוט הערבי הנותר בעליונותו של המשטר היהודי ציוני. מצב זה החזיק מעמד - להוציא פיק של יום האדמה 76 - למעלה מחמישים שנה, עד אירועי אוקטובר 2000, שלבשו אופי לאומי מובהק שכן אלא פרצו יחד עם האינתיפאדה השניה המדממת. 

ממצאי ועדת החקירה הממלכתית שהוקמה לחקור את האירועים, נדמה לי שבין משימותיה היתה חקירה כיצד ומדוע נהרגו 10 פורעים ערבים, קיבעו את מעמד הציפור הערבי כמגזר לאומי מתנגד והפכו את נציגיו ללגיטימים וקשרה את ידיה של משטרת ישראל לאכוף הפרות חוק והפגנות שנערכו על בסיס לאומי. נייר העמדה של הוועדה הערבית העליונה שפורסם ב1999 למיטב זכרוני, הפך אט אט למניפסט של הרחוב הערבי בישראל של תוך הקו הירוק, או כפי שהם מכנים את עצמם, "ערביי 1948" או "ערביי הפנים".

אין טעם לפרט כיצד הפכה ישראל לליברלית יותר ויותר, ליברלית במובן השלילי, במובן שהפנה עורף ללאומיות הציונית ורק ארמוז שהתהליך החל במהפך הפוליטי ב-77 ובתרבות הנגד שהתפתחה נגדו ברחוב היהודי, ובמוקדי הכח הממלכתיים כבתי המשפט, העיתונות הכתובה והאלטקונית ובפקידות הבכירה, בעיקר הפקידות המשפטית והכלכלית.

ככל שישראל נהנתה משקט ביטחוני מול העולם הערבי, שגשגה כלכלתה, ורוב האזרחים ניהנו מעליה חדה למדי ברמת החיים, בהכנסה המצרפית ובאורחות החיים. וככל שהיא שגשגה הפכה ליברלית יותר. ישראל החלה לקלוט הגירה מאפריקה, וארגונים לא ממלכתיים החלו לצבור השפעה ובתי המשפט נטלו לעצמם יותר ויותר חירות לרסן את הרוב ואת זכותו לנווט את ספינת המדינה כרוחו - בתוך התחשבות ברוחו של המיעוט אך לא בשל חובתו לעשות כן אלא מכח כללי ההוגנות והכיבוד בין חלקי החברה.

ערביי הפנים עלו על גל השגשור וניצלו את הליברליזם הקיצוני, מבלי להיהפך לליברלים בעצמם. ההקצנה הלאומנית בציבור הערבי גדלה ככל שעלתה רמת החיים. וככל שעלה סף ההכנסה, ועלה נפח ההשכלה - עלה מפלס ההקצנה. תהליך שאיננו נדיר כלל וכלל ומלבד שמעון פרס וצאצאיו האידיאולוגיים, כל תינוק פוליטי שעיניו בראשו, חש בתהליך.

הציבור הערבי החל לחגגו את אירועי הנכבה, להניף דגלי פלסטין, ולהרים את קולו בכנסת. בתחילה הפגין בתוך יישוביו, אחר כך מחוץ ליישוב וכעת הוא מפגין בהחצפת פנים באוניברסיטאות יהודיות או בצירים ראשיים של הערים הגדולות. הרשויות המתירות, התירו את החצפת הפנים ונימקו זאת בזכויות יסוד כחופש הביטוי וחופש ההפגנה. 

תוצאת הליברליזם הפרוע ניכרו באירועי מאי 2021 שפרצו בתמיכה בשיגורי טילים של החמאס על ערי ישראל בשל מצעד הדגלים ביום ירושלים, הנמשכים עד היום, כשנה אחרי, שנה שערביי הפנים עברו מהפגנות לאומניות לפוגרומיפ אלימים בערים המעורבות, לחוליות רצח שיצאו מאום אל פאחם ברמדאן אפריל 22, ובאלימות סטודנטים ערביים ביום הנכבה באוניברסיטת תל אביב. 

ואני מניח שבעתיד הקרוב נשב בבודגות ובפאבים ובסלונים בבית שלנו ונצפה בפאנלים מתקוטטים בתכניות ובתמונות שמביאים לנו הכתבים באמצעי המדיה ונחזיק את הראש, נביט פעורי עין במרקע ולא נאמין למראה עינינו.

איך אני יודע? שרק טמבל לא רואה שמתקיימים כל התנאים למעבר ממלחמת אזרחים שקטה למלחמת אזרחים פעילה ואלימה ברחובות הערים בישראל.      

בלי זיקוקים ביום העצמאות

 עוד מאמץ לעמעם, לרפרף ולהשכיח את העבריות, ולקבור אותה עמוק עמוק באדמה. להשכיח אותה מהעבריים ולהשאיר אותה בכלא האקדמיה בתור ענף ארכיאולוגי או אנתרופולוגי עבש. המטרה: בתוך כמה דורות הם יוציאו משלחות מברלין לארץ ישראל לחפור אותנו החוצה ולהניח את זכרנו במכגרות במרתפי אי המוזיאונים בברלין ויוציאו אותנו רק למטרות מחקר ולגרד מאיתנו עוד DNA.  

מה על השולחן הפעם? האיסור לשלח זיקוקי שמחה לשמי הארץ לחגוג את ה' באייר ה-74. מדוע? שיש פגועי צה"ל שזה מפריע להם. כמה פגועים יש, כמובן לא ציינו.

בדיקה מהירה בקרב הפוסט טראומטיים תעלה שיש כמה מאות כאלה ומתוכם כמה עשרות שרעש מעלה בהם זיכרונות משדות הקרב הרצחניים, ומתוכם בודדים שנכנסים לסטרס מצמית ומזיק.

רגע. אני עוצר ומבהיר: פגועי הנפש של המלחמות ישראל הם אנשים קדושים שהגנו בגופם ובנפשם עלינו ועל בתינו. עבריים שיש להבריאם בכל מחיר וליתן להם טיפול רפואי איכותי וליווי קבוע. תקציבים ועלויות אינם פקטור, וכל הוצאה נדרשת להקל על סבלם, יימצא לה תקציב. נחזור לנושא העיקרי.

כאמור יש הלומי קרב שקולות פיצוץ הזיקוקים מפריעים להם ומזיקים. במאמץ נחוש וקל למדי ניתן לחסוך מהם את החשיפה לקולות הפיצוץ ולהימנע מהמטרד המזיק. אבל לעצור מדינה שלמה ולערוף באבחה, יומיים לפני החגיגות, נוהג של עשרות שנים שילדי ישראל מחכים לו? התשובה כלכ כך ברורה שאין טעם לכתוב אותה.

לי מגרד באצבעות לחפור ולחשוף את האורגן הרעיל העומד מאחורי ההחלטה הפתאומית - מי גייס את בעל חוטם השררה מעיריית תל אביב, לפצוח בתהליך ולגרור אחריו חצי מהעיריות. מי הדהד בעיתון ומי פימפם את הידיעות ברדיו ובטלויזיה וזה מביא אותי אל העיקר, השמות ידועים אבל כדאי לאפיין את הטיפוס המתסס.

ובכן, מדובר באמיר השכל ותואמיו - נכנה אותם להלן "אמיר והפקידים" ונסביר.

יובהר תחילה, אני לא מכיר את האיש ולא מעוניין להכיר, ואעדיף לרדת מהארץ ולמייסד מושבת דובים לבנים, בניופאונדלנד קנדה על פני היכרות עם טיפוסים כגון דא. הבחירה בטיפוס זה היתה אקראית בגלל שפתו החלקלקה הדוחה, ונחישותו לפגוע בסדרי שלטון ומשפט כפי שהשתקפה לעיני מצפיה במרקע. 

מדובר באמיר השכל הגנרי.

לפי ויקיפדיה אדון השכל הנו צאצא לעולי פולניה, טייס, תת אלוף, ראש להק משהו, חוקר וסופר שואה, מארגן מחאות, ובעל פרס "המצטיין בפעילות חברתית לשנת 2021" מטעם dmocrat-tv . ואם נתמצת למשפט קצר, מדובר בגימלאי שבע עם פנסיה תקציבית שמנה שהתשלום אף פעם לא מפגר והצ'ק מעולם לא חוזר, ועוד פרנסות מהצד. האמירים השכלים הזדעזעו קשות מתוצאות בחירות 2015 והכריזו ששום הכרעה דמוקרטית לא תעצור אותם והם יוצאים לרחוב (ואמיר הפיזי בראשם), וישובו הביתה רק לאחר סיכול תוצאות הבחירות. 

אמיר לא חי בקרחת יער הוא חלק משכבה חברתית גדולה ושמנה שנראית ומתנהגת כמוהו, המנויה על הפילהרמונית והקמרי, ויוצאת למסעדה טובה מפעם לפעם בתנאי שהיא בגוש דן. 

אמיר לעולם לא יעשה צעד ולפני שיוודא שהוא מקובל על חברת הפקידים, כי מה שטוב לאמיר טוב לפקידות. לאישיותם הקולקטיבית חסר פן נוסף.

אמיר והפקידים ביקשו הכרה על "תרומה לחברה", א חלקם הלך לקדם את עצמו במערכות הביטחון וכך סודרה להם תדמית "מלח הארץ". מכאן ועד להכרה ממלכתית בתרומתם לחברה, לא חלף זמן ארוך והחבורה החלה לפרוע את השטר ולחלק עצמה פרסים בתחמי הגבורה, האומנות, הספרות והפובלציסטיקה, וזאת לאחר שוועדות האיתור, שהורכבו מאמיר והפקידים, מצאו את אמיר והפקידים זכאים לפרס.

יש עשרות אלפי אמירים שמסתובבים לנו בן הרגלים , עובדי מדינה, צמודים לגופה יונקים מעטיניה ומוגנים בידי ארגוני עובדים תקיפים וחקיקה מיטיבה, לא חכמים מידי לא טיפשים מידי לא עובדים קשה מידי ולא קל מידי אך מתחזקים אבטלה סמויה מטורפת. הם בקיאים במנגנון השלטוני, במעלותיו וחסרונותיו, והם אסירי תודה לו על שהעניק להם את אורחות חייהם המחבקים ומעמדם החברתי האיתן, וכמו שהוא שומר עליהם, הם שומרים עליו, גם אם זה כרוך ביציאה לרחובות, לשיבוש מהלך החיים התקין.

אמיר וחבריו היו כל כך מרוצים ממעשי ידיהם עד שהחלו לפזול החוצה וייבאו את עיקרון "תיקון עולם" מהיהדות המתבוללת בתפוצות, בעיקר בארה"ב, ככלי להתערבות בעניינים לא להם. לצורך זה העמידו דור שני כלבבם, דור העולם הגדול והכפר הגלובלי הקטן, דור שראה בברלין יעד תרבותי וביטול עבריותה של ישראל יעד פוליטי.  דור שייסד סניפים בישראל של ארגונים פוליטיים גלובליסטים חוץ-פרלמנטריים (המכונים בטעות 'פרוגרסיביים' - וגם על כך אעמוד במקום אחר) רבי עוצמה וכסף, שהושיב בוועד המנהל שלהןם את אמיר השכל וחבריו (הוריו הביולוגים והרעיוניים), לשוות להם אמינות ומכובדות וריכז את מירב האנרגיה שלו בחבלה בענייני הפנים והחוץ של מדינת ישראל. מעמדה הנחות למדי של ישראל במדינות העולם המערבי נזקף במידה רבה "לזכותם" .

 רק דבר אחד העיב על רוחם. עשרות שנים הם מנסים ללא הצלחה להסיר את הליכוד מהשלטון ותהליך עלייתם של העבריים לעמדות השפעה - נכון, בדרגי הביניים אך עם פוטנציאל ליותר מזה - מכביד מאד על תפיסת העתיד של אמיר והפקידים לקבע פה מדינה אירופית, שושנה בין חוחים. ובעשור האחרון העמיד הליכוד מנהיג שנראה כמו אמיר והפקידים, נהנתן ותועלתן, אך גם חכם מאד ומקיווליסט מאד - נתניהו, שהבין שלא ניתן לסכל תהליכי עומק חברתיים, ושעדיף לקפוץ על העגלה לפני שיהיה מאוחר מידי. 

וכך, אמיר והפקידים רואים ולא מאמינים כיצד גזלו מהם את "הארץ שלהם". הם רואים הנהגה חדשה שלגביה היתה הסכמה מקיר לקיר בין הימין והשמאל האשכנזי שמותר לקדם לעמדות הנהגה מסורסות, מבלי לערער על הדומיננטיות האשכנזית. והנה, הם חוזים במירי רגב שמתגאה בכך שלא קראה צ'כוב ואומרת cut ze bullshit, הם רואים את האמסלמים  ואת המאי גולניות והאוחנהאים שעושים להם גם תנועות של עצמאות מחשבתית וגם תנועות בידיים, שמפריחים משפטי מפתח כמו "פרקליטות שבתוך פרקליטות" , "סלקו את המסתננים" הם מטיחים באמיר ובפקידים בדרישה לקיים את חוקי הכניסה לישראל כלשונם. השלמה קרעים מגנים בבוטות ובחריפות את בית המשפט שהפר ברגל גסה את האיזון בין הרשויות והמתח הבריא ביניהן, שכופף את מערכת החוקים וכמעט רוקן אותה מתוכן. וכל הפרצופים האלה עוד מחצינים את מוצאם המזרחי ומתריסים: 'אנחנו עולים עליכם בהשכלה, בתרבות ובעבריות'.

אז אמיר והפקידים יצאו לרחובות להסיר מהשלטון את בנימין נתניהו ואת ציבור בחוריו, במטרה מוסכמת להעמיד אותם במקומם החברתי הראוי, ושיהיה כמה שיותר קרוב לתחתית. "אנחנו לא עוזבים זה מערכה" אמרו אמיר והפקידים " עד שאנחנו משיגים המטרה".  

אמיר והפקידים הפגינו כל מוצ"ש בפתח תקווה מול בית היועמ"ש, עד שהיועמ"ש נבהל והגיש ככתב אישום חמור נגד נתניהו, ואז עברו לבלפור והקימו בו מאחז קבע למשך חדשים ארוכים, בזמן קורונה, כשהם מסכנים את הציבור, פוגעים באיכות חייהם של השכנים.

אמיר והפקידים מאד בקיאים במקצוע האיום והגידוץ ופצחו במסע נאצות. את נתניהו כינו "הנוכל" ואבחנו את אשתו כבעלת הפרעות אישיות ואת בנו כמתרועע עם זונות. את הציבור הליכודי העברי - לא האשכנזי - כינו "ביביסטים" "בהמות" ו"שופרות".

אמיר והפקידים ארגנו מפגנים גרוטסקים שהעידו יותר עליהם מאשר על העבריים. הם הסירו כל עכבות ונתנו מקום של כבוד לנטלי המחרבנת, ל"שחקן" שדחף דגל ישראל לעכוזו, לאיש מזוקן מחופש לשמנה ורודה, ערומה, עם ציצים נפולים ולידן ורוד מגולח עם שפתיים אדומות, אמיר והפקידים הושיבו אישה ערומה על שפיץ מזרקה יורק מים, ורקדו ברחובות עם סירי בישול על הראש. 

כאשר ראש העיר שלח פקחים לפנות את המתקנים הלא חוקיים שהקימו, עתרו אמיר והפקידים לבית המשפט וזה הורה לעירייה להציב המקום מאהל, מי שתיה, ומתקני שירותים לפי כמות המפגינים. וכאשר אמיר והפקידים ניסו לפרוץ בכח לבית ראש הממשלה ונחסמו ברגע האחרון בידי מאבטחים אמיצים, סידרו לעצמם סיקור תקשורתי מלטף. והשכנים הסובלים מה איתם? עתרו לבית המשפט שיורה לעירייה המבוהלת לאכוף את שעות המנוחה ומטרדי הרעש מחרישי אזניים אמיר והפקידים השתמשו בווזלות הידועות לשמצא מהמונדיאל בדרום אפריקה. בית המשפט סירב לתת סעד ראוי לשכנים המסכנים וזאת בנימוקים מצחיקים חרף פסיקה קיימת והפוכה מימי ראה"מ רבין. 

וכל הטררם הזה ארע, כאמור, בתוך זמן קורונה כאשר ישראל ישראלי לא הורשה לצאת לעבודה והוצמת לבית בחוסר מעש וכל שנותר לו היה לצאת לטיול עם הכלב ברדיוס של 200 מ' מהבית, לצפות בריאליטי ירוד, לעשות זיגי זיגי עם האישה ולריב אתה (עד שהלך הזיגי זיגי ונותרה המריבה, ששברה משפחות).

איך זה מתקשר לנושא הזיקוקים האזוטרי לכאורה. שהוא מגלם את הטכניקה הכה מוצלחת של אמיר והפקידים לשלוט בישראל באופן לא דמוקרטי ללא תמיכה ובאופן לא לגיטימי. זכויות המיעוט גוברות על זכויות הרוב, מסורת ישראל לפח האשפה, ישראלים שמחים רק בספרים - ישראל חדשה.

שומה על העבריים להתגבר על הפחדים ועל ההערכה העצמית הנמוכה ולייבש את הדלק שיורק הדרקון הזה עלינו משך 74 שנים ויתכן שאף למעלה מכך. חג עצמאות שמח. 

כנס שמרנות? בישראל? מה לנו ולזה?

האזנתי להסכת של גדי טאוב "שומר סף" שהוא הסכת לא בלתי ראוי ולעתים מעניין, ואני פותח האזנה כמעט לכל הפרקים בנפש חפצה, ואם מעניין, אני ממשיך חת שתיים עד הסוף.

הפעם שוחח גדי עם עמיעד כהן מנכ"ל קרן תקווה ישראל שהיא כמו הקרן לישראל חדשה רק מהצד השפוי של המפה. קרן תקווה פועלת בישראל בתמיכה כספית בגופים אורייניים למטרות קונסטרוקטיביות, ולא דיסטרויטיביות כמו אחותה שגם היא משנוררת דורלים יהודיים בארה"ב אך כבר כבר מתוך שמה ניתן ללמוד שכספיה מופנים ליצירת ישראל ח ד ש ה באמצעות גופים אוהבי ישראל כ"בצלם", הוועד נגד עינויים", שוברים שתיקה" ודומיהם.

גדי מקדם בפתיח את "כנס השמרנות" שיתרחש בבנייני האומה במאי 2022, ובו ישתתפו דוברים האמונים על תאוריית השמרנות הקלסית של אדמונד ברק ואחרים, תיאוריה שתמציתה "אם עובד טוב, למה להחליף?"

שוב.. השיח האירופאי הזה עם דוברים אירופיחם, על הוגים אירופים, שהגו רעיונות אירופים, שהיו יפים לשעתם באירופה של אותה שעה ויתכן שהם יפים גם ךשעתנו ויתכן שלא. אנני רוצה להיכנס להתדיין בנקודה זו עכשיו. 

אני מבקש לדבר על הבנת הנקרא והבנת הנכתב ולעסוק בשאלה מה לגדי טאוב ולחביו הימניים (וגם התופעה שאשכנזים ששינו דעה ועברו צד היו לככוכבי הימין המזרחי  שווה דיון נפרד) לשוחח עצמם לדעת בשפתם האירופית, שפה זרה לחלוטין לישראלים העבריים בני דת משה וישראל (להלן "העברים") - כלומר, מה הם ישיגו בכך ולאן יקדמו את החברה העברית בישראל. 

עברים אמתיים מעולם לא חשו דחף מיוחד להתעמק בתיאוריות שהובאו בידי עולי אירופה, משום שאופן החשיבה הרצוי ברור להם מתוך המטענים האינטלקטואליים שהועברו אליהם בלידתם מאבותיהם העבריים.

המטענים הללו לא הועברו בדרך המקובלת ממלומדים השונים במסגרות הלימוד והאקדמיה אלא בצורה של סדר חיים תרבותי שהועבר אליהם בקפדנות יתרה מאבותיהם במורד הדורות. 

העם היהודי בגולה הלא אירופית, שמעולם לא עזב את האזור והסתובב סחור סחור לחופי הים התיכון ובמרחב הלבנט וקדמת אסיה, ולא איבד את חוש הריח שלו. הוא סחר בסחורות שנסחרו בארץ ישראל ואכל מזון ים תיכוני במבוסס על שבעת המינים, ובהתאם לכך, יצר כלים אינטלקטואליים לשימור השאיפות הלאומיות של היהודים בארץ העיבריים, היא ארץ ישראל. 

העבריים לא מתעניינים בקפיטליזם ולא שואלים עצמם איך מיישבים אותו עם ליברליזם. יש להם עיניים בראשם ומוח לנתח את המציאות המתרחשת סביבם. אין להם צורך בספרות מחנכת בכדי לקבל את עיקרון השיוויון ולאמץ אותו, ואין להם שום דחף להתבטל במיטתם עד השעות המאוחרות של הבוקר והם, לפי מה שידוע לי, קופצים ממיטותיהם בשעות הבוקר לעמל יומם לפרנס את ביתם ואת בניהם ובנותיהם ולהקנות להם את הערכים שהוקנו להם.

ויובהר, שאין בי התנגדות מיוחדת לשיח אינטלקטואלי למעוניינים בכך, בעניין הרעיון השמרני אני מתנגד לכנסים המוצגים כ"חשובים מאין קמותם" וככאלה שמבלעדיהם "נאבד את הדרך" ושעלינו להיאבק ל"הנחלתם לדור הצעיר אובד הדרך" ואת כל החבילה הזו למכור בתכנייה על נייר ממוחזר עם ציפוי פוליאסטר יוקרתי ובפרומואים כשל גדי טוב.

אסיים בציטוט מתגובתי להסכת ביוטיוב:   

"משעמם. מונחים מיובאים מובילים לשום מקום. עבריים מבינים עבריות, לא שמרנות.

  מה היא עבריות? מי שנולד כאן ויש לו אהבה לעם, לארץ, להיסטוריה, למסורת,

לכתובת מישע ולמגילות קומראן, לתל לכיש ותל עזקה, לבתי הכנסת בגמלא ובעין גדי, יודע"

מנצור עבאס

 מנצור עבאס הוא איש מעניין. מאד מעניין. אקדים סוף רעיון להתחלה - בכפוף לעקרון חשדהו וכבדהו, אני נוטה להאמין לו.

מנצור עבאס הוא יו"ר רע"מ, מפלגה שנשלחה לכנסת ע"י התנועה האיסלאמית הדרומית. 

אם יש דרומית אזי יש צפונית. 

להבדיל אלפי הבדלות, כמו בכל בית כנסת תימני טוב, נחלקו המתפללים על הדרך ובמקום ליישב את המחלוקות ולהגיע לפשרה מוסכמת, בנו באמצע בית קנסת קיר מפריש ויצרו שניים מהאחד. אצל התימנים זה ממשיך להתפצל עד שלכל בית כנסת יש בעיות מניין חמורות וכאשר בשחרית למשל אין מניין יוצאים המתפללים לרחוב, לדוג עובר אורח יהודי מזדמן ולדבר על לבו שישלים מניין. כעבור זמן שוכחים מדוע רבו ומדוע נתפצלו ומגיעים להסכמות על השלמת מניין הדדית לפי הצורך, והיחסים אט אט מתחממים, ועוזרים אחד לשני, ומתחילים לתת כיסאות חסרים באירוע של בית הכנסת השכן והיחסים מתחממים עוד ועוד ופתאום קם מי שאומר שאין סיבה להמשיך בפיצול בתחילה בשקט ובלאט ולבסוף בקול גדול, ולפתע מתקיים דיון איחוד בין פרנסי שתי הקהילות שמסכימים שאין עוד סיבה עניינית לפיצול ומחליטים להתאחד. משיקולים כלכליים של תמיכות כספיות והנחות בארנונה ומס הכנסה הם נותרים נפרדים להלכה את מאוחדים למעשה. דינמיקה של ריב פיצול פיוס ואיחוד.

לא הספקתי לסיים וכבר הרבצתי לעצמי על ההשוואה. כמובן שאין מקום להשוואה, להפך, רציתי לעמוד על המפריד. ברגע שנתפצלו לא יתאחדו, להך, הקרע רק יגדל וזה עניין של זמן עד שיתחילו לירות אחד בשני. התנועה הדרומית היא בדואית והצפונית עירונית סורית. משארע פילוג, לעולם לא יהיה איחוד למרות ששניהם איחוואנים.  

נעמוד דקה על המצע הרעיוני של האחים המוסלמים. תנועת האחים המוסלמים היא תנועה סונית סלפית שנוסדה במצרים בשנות ה-20 של ה120 ע"י סטודנטים באוניברסיטת אל-אזהאר בקהיר. מייסד התנועה והעומד בראשה היה חסן אל בנא, בחור צעיר מאד, ביישן מאד, דתי מאד, שבראשו רעיונות עיוועים רצחניים מאד להחזרת עטרה ליושנה. לפי התנועה יש לדבוק בדת האסלאם לפי התפיסה הסונית המקורית של המאה השביעית. הנימוק לשיבה לאחור היא ההצלחה הפוליטית של התנועה בימי מוחמד ולאחריו וכיבושי האסלאם וההשתלטות על חצי עולם והשלטת דת האסלאם בשלוש יבשות ממרוקו להודו, מקירגיסטאן לבוסניה, כיבושים שהפכו את דת האסלאם - הצעירה משלוש הדתות המונותאיסטיות - לרעיון הדומיננטי בעולם המוכר משך כ- 1200 שנים עד נפילת האימפריה העותמאנית. לאחר נפילת האימפריה נטתה ספינת האבלאם לכיוון המודרנה והחילוניות. חסן אלא בנא לא אהב זאת והקים את תנועת האחים, כקונטרא למודרנה. חסן נרדף והוצא להורג וכך גם יורשיו אך תנועת האיחוואנים היכו שורש בעולם המוסלמי והם הניבו פירות באושים גם בימינו כדאע"ש אל-קאעידה, וסלפים נוספים שמקצצים זה את זה בעירק ובסוריה - הרי אמרנו שבכל מקון בו יש ערבים יש בום וטראח וראשים מתעופפים.

המרחב הארץ ישראלי, תנועת החמאס נמנאת עם "האחים" והתנועות האיסלאמיות, הצפונית שהיא יותר עויינת וקולנית והדרומית הנוקטת בטקטיקה שונה של כיבוש הלבבות בנועם.

בתחילה היתה רע"מ מעין בל"ד דתית שתמכה בחמאס. עם העלאת אחוז החסימה בבחירות בישראל, היא חברה לשלוש אחיותיה - חד"ש, בל"ד, תע"ל -  להקמת רשימה משותפת לכנסת. 

והנה, רע"מ הפתיעה ובבחירות האחרונות "רצה" לבדה, וכנגד כל הסיכויים זכתה ב-5 מושבים בכנסת. לכאורה היא שנתה כיוון ונקטה בטקטיקה נועזת. היא בדלה עצמה מיתר המפלגות הערביות ועשתה שימוש ברטוריקה מקרבת, מה שיצר שיח פוליטי, אמנם קר, אבל הולך ומתחמם, עם הפוליטיקה היהודית בראשות הליכוד. הפוליטיקה הערבית המקומית נדהמה וגינתה אך לא היה בידה לסכל את הצוהר המעניין לפוליטיקה היהודית-ציונית. רע"מ הצטרפה לממשלת בנט ולא מן הנמנע שאם היה הליכוד מגייס רוב, היתה כיון חלק מקואליציה בראשות נתניהו.

כל ההקדמה בשביל להגיע למנצור עבאס גופו :)

את הביוגרפיה שלו אפשר לקרוא ברשת ולא אתעכב עליה. אבל הבן אדם רהוט מאד וחכם מאד. ללא מורא הוא מבטא רעיונות שהיו טאבו ועושה זאת בגלוי, בערבית ובעברית. לא מזמן הוא אמר שמדינת ישראל הייתה יהודית ותשאר כזו. העברית שלו מהוקצעת, והוא מדבר בקול מלטף, עם חיוך מסתורי נסוך על פיו ולעולם אינו מתלהם.

ויתכן שזו העמדת פנים. יתכן שמדובר באוייב שנוקט בטכניקת killing me softly. יודע מה, לא "ייתכן", נגיד שברמה גבוהה שלסבירות" ואפילו בקרוב לוודאי" שהוא עושה עלינו דעווה הפוכה ומשתמש בטקטיקות של ת'קייה וחודייביה. 

ועדיין, האמירות שלו בעד חיים יחד במדינה יהודית עם הגמוניה יהודית ברורות. הוא גם לא מסתיר את הפן התועלתני ואומר בבירור שהפיוס לא יעבור ללא תכנית לקידום רדיקלי של החברה הערבית בישראל, שיתוף הפעולה לא יימשך.

עצם דרישת המחיר מסייעת לאמונה בכנות הדברים. אם היה מבקש לקנות זמן או לחבל בדרך אחרת לא היה מציב תג מחיר כה גבוה שדורש ישיבה יחד בקואליציה ומו"מ קשוח להטמעת הדרישות בתכנית סדורה שתאושרר בממשלה ויתכן שהממשלה תיזום חוק ליישום התכנית בתוך זמן מוגדר.

ואין להתעלם מכך שכל צעדיה הפוליטיים של רעם נבחנת בהקפדה ע"י מועצת אלשורא ואלנוואב שזה מן וועדת היגוי דתית שמאשרת לח"כים לבצע מהלכים פוליטיים. גוף זה דומה באופיו ל"מועצת חכמי התורה" של ש"ס ו"ומועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ודגל התורה. אף השמאל האשכנזי החילוני יש מועצת חכמים משלו אבל לה יש אצטלה, וזו רק איצטלא תאמינו לי, שאין פה גוף מסודר אלא מן חבורה צפה של אנשי רוח שמייעצים ולא אוכפים. אסור להתעלם גם מיתר חברי הרשימה, כולל מאזן גנאים החייכן מסכנין שמחזיק בדעות של בל"ד.

ואף על פי כן, ולמרות הכל, הגישה שלמנצור (ולש מועצת השורא) ראויה לתשומת לב מרובה, ועלינו ליתן טעם מדוע לא כדאי לנסות את הגישה הזו, לקרב אותם, לשתף אתם פעוךלה ולראות לאן זה הולך. אני בדעה, שיש להאמין לכנות כוונותיו של מנצור עבאס ולצרף את רע"מ לקואליציה עתידית בראשות הליכוד ולהיענות לכל הדרישות שיביאו לקרוב ולתחושת שייכות ולדחות כמובן את כל הדרישות הבדלניות הנטיעות ביער יתיר שיפרישו בין היישוב הבדואי להר חברון, לכנס את הפזורה הבדואית ליישובים מוסדרים , איסוף הנשק, וריסון האופי הבדואי הפראי שאינו מכיר בשום שלטון ובשום חוק מלבד חוקי המדבר והרי אנו יודעים שאפילו מוחמד - עליו השלום והתפילה - שהיה מוביל צפונה לדמשק את אורחות הגמלים של אשתו הסוחרת חדיג'ה, היה מתלונן על הבדואים הנוראיים שהיו מתנפלים ושודדים חלק מהסחורה, או שהיו גובים דמי מעבר בשטחים שבשליטתם או שפשוט היו דורשים מחדיג'ה דמי שמירה בשיעור של חמישה אחוז מהמטען של גב הגמלים, ממש כמו הפרוטקשן שהם עושים בימינו בבאר שבע ובדימונה ובירוחם ובבסיסי צה"ל בנגב, ובמתקני "מקורות" וחב' החשמל.

אני בדעה שמנצור שווה בדיקה.  

מלחמת רוסיה אוקראינה 5

כצפוי, פוטין החל לגבות את מחיר האיוולת של לפיד ובנט (אני וחרוזים-אחוזים).

אתמול פרסמה דוברות הממשלה הרוסית שאין מצופה ממשלת ישראל להעביר ביקורת על רוסיה כל עוד היא דבקה ב"כיבוש" וכיום הוזמן שגריר ישראל במוסקבה לשיחת נזיפה קשה. לא צפיתי שהרוסים יגיבו כל כך מהר לביקורת של מדינה בגודל של סיכה עם מפת העולם אבל ידעתי שיגיבו.

זה לא "אמרתי לכם" זה כל מי שראשו מחובר לצווארו ויש בו מינימום של הבנה גיאופוליטית מבין שאין זו פלישה רוסית לאוקראינה אלא של אימפריה עולמית לשטח שהיא רואה בו גרורה שלה או תחת שליטה ישירה שלה. אוקראינה עבור הרוסים היא לא מדינה אלא חגורת הגנה ולפי מה שאני מבין יש רוסים רבים שרואים באוקראינה טריטוריה רוסית בדיוק כפי שיקתרינה הגדולה ראתה.

אתמול הגיבה, היום נזפה, ומה רוסיה צפויה לעשות מחר? הלוואי שלא אבל נראה שהשלב הבא בתגובה תהיה עונשין בסוריה, למשל: חסימת טיסות צבאיות ישראליות, או אולי עצימת עיניים לפעילות אראנית בגולן, או שמא נראה ם שמא דאע"ש או סלפים אחרים?

וכל זה בשל הזחיחות הרשלנית של לפיד?

ישראל צריכה לפעול החל מאתמול להרגעת הרוחות. קודם לסתום ולשוב למדיניות עמומה בכל הנוגע לפלישת רוסיה לאוקראינה, להעזר בכל המנופים והקשרים בממשל הרוסי על מנת להנמיך להבות ולהקטין נזקים למינימום האפשרי. והעיקר, על הממשלה להתנער מפרשנויות של משפיענים אשכנזים שהאוריינטציה האירופאית שלהם יצאה לנו ולארופים מכל החורים. 

על ישראל לדאוג לאינטרסים של ישראל ולהפסיק לשגות בחלומות עוועים על עולם נטול גבולות נטול אינטרסים, כפר גלובלי קטן חד גוני, שמעבר לכך שהוא בלתי מעשי נוכח טבע האדם, הוא גם משעמם תחת.

מלחמת רוסיה אוקראינה 4

ההנהגה הישראלית נהגה בתבונה ששמרה על האינטרסים החשובים של ישראל בסוריה ונמנעה מהצטרפות מפורשת למדינות המערב בגינויים הרבים לרוסיה. בכך היא הפגינה עצמאות מדינית, ושמירה על האינטרסים שלה גם אם הם נוגדים את האינוטרסים של ידידותיה, בראשן ארה"ב, בדיוק כפי שידידותיה, בראשן ארה"ב, פועלות נגד האינטרסים הישראליים, כאשר הם מתנגשים עם האינטרסים שלה. 

למשל, מדיניות ארה"ב מאז ומתמיד, להוציא את כהונת טראמפ, היתה לחלוקת הארץ בינינו לבין הערבים. היא נמנעה מתמיכה בישראל בימיה הראשונים כמדינה עצמאית ונסוגה מאי התמיכה רק בשל התמיכה הרוסית בחשש שגם ישראל תבחר את הצד הרוסי בעולם הדו-קוטבי שלאחר מלחמת העולם השנייה. כחלק ממדיניות זו ארה"ב איננה מכירה בריבונות ישראל בירושלים גם אם כהונת טראמפ שינתה מעט על העמדה האמריקאית הרשמית. ואם תשאל את מחלקת המדינה לגבי ירושלים כולה, כולל מערב ירושלים, היא תשיב שגורל ירושלים חייב להיקבע בהסדר מוסכם בין ישראל לערבים. ידידות כמו גרמניה ובריטניה מחזיקות בעמדות נוקשות יותר כלפי ישראל וצרפת מובילה רבות מיוזמות האנטי ישראליות באיחוד האירופי. עם הצטרפות מדינות מזרח אירופה לשעבר - צ'כיה, הונגריה, פולין, ועוד - הוכהתה הביקורת קמעה, והושם וטו על החלטות אנטי ישראליות (על פי אמנת האיחוד, כל החלטה חייבת בהסכמה פה אחד) אך ככלל, עמדת האיחוד היתה ועודנה ביקורתית ובמישור הדקלרטיבי לעיתים היא מובעת בארסיות (תלוי בדובר). 

לפני כשלושה ימים אבדה ממשלת ישראל את תבונתה וצידדה בהחלטה להשעות את רוסיה ממועצת זכויות האדם. שוב, ישראל הצביעה פוזיטיבית בעד הוצאתה של רוסיה מארגון בינלאומי. 

אפ לא די בכך, שר החוץ יאיר לפיד הוכיח את "כישוריו" המדיניים בכך שכינה הרג אזרחים וקבורתם בקברי אחים נסתרים "פשע מלחמה". לפיד לא ראה לנכון להמתין מעט לפיזור ערפל הקרב ולבירור עמוק יותר של הנסיבות אותן כינה פשע מלחמה, מה עוד שידוע היטב לכל שאוקראינה אינה נמנעת מפיזור דיסאינפורמציה ומיסאינפורמציה והיא "נתפסה" בקלקלתה זו יותר מפעם אחת. 

לפיד משתוקק להראות לעולם שישראל שותפה לעולם הערכים המערבי, וזה לגיטימי, אלא שהעולם המערבי אינו רואה את ישראל שותפה לערכיו וחשוב יותר.. מצבה הגיאופוליטי של ישראל מורכב יותר ומסוכן יותר ועליה לתמרן בתבונה בשכונה העויינת והמסובכת בעולם ואילו אירופה מוגנת מפני זעמה של רוסיה בברית נט"ו, ובאיחוד אינטרסים המכונה האיחוד האירופי.

בקי אנוכי בהיסטוריה של המזה"ת, אירופה, כפי שציינתי בשלושת הרשומות הקודמות, וידועה לי הזיקה בת מאות השנים של רוסיה לשטחים המכונים אוקראינה, שטחים שהיו בעבר בשליטתה, הוצאו משליטתה וחזרו, וחוזר חלילה ואפשר בהחלט לומר שמלבד שנים בודדות בתחילת המאה ה-20 זכתה אוקראינה לעצמאות מדינית רק ב1991, עם התפרקות ברית המועצות.

מלבד זאת, מקובלת עלי מאד הפרשנות של דר' גיא בכור מאתר G-PLANET, אתר שאני מנוי עליו שנים רבות, המציג ניתוחי עומק של מצבים גיאופוליטיים ועושה שימושה בכלים פרשניים מדיסיפלינות שונות כמו היסטוריה, מזרחנות, פילוסופיה וכלכלה. 

ועוד זאת, אנוכי עוקב אחר כלי תקשורת רוסיים ואוקראינים דוברי אנגלית ומהם לומד שהמציאות מורכבת הרבה יותר מזו המשווקת לציבור ע"י כלי התקשורת "הממסדיים" במערב ובישראל, כן.. כן.. גם תמונת המציאות שמוכר לי BBC לא מקובלת עלי ולבטח לא זו שמוכר לי  NEW YORK TIMES.

זכרו כיצד אנו כועסים ומשתוללים, בצדק ובדין, כאן בישראל כאשר אנו זוכים לקיתונות של רותחין מארגונים וכלי תקשורת במערב מבוססים על פרשנות חסרה ולא מקצועית במקרה הטוב, ומתעמולת שנאה נבזית מצד ארגוני שמאל קיצוני בתוך ישראל ומחוצה לה.

ואיך תגיב רוסיה? עכשיו אין לה זמן בשבילנו אבל בעתיד הקרוב מאד היא תגבה מחיר קשה על ההתנהלות חסרת האחריות של ממשלת ישראל ולא מן הנמנע שנאלץ להתמודד עם פעילות טרור גוברת בגיבוי איראני, בגבולנו הצפוני, הפעם לא רק מלבנון אלא גם מסוריה. 

אני קורא פעם נוספת לממשלת ישראל לרסן את תשוקותיה, להימנע ממדיניות גלויה ונגררת נגד רוסיה, ולשוב למדיניות זהירה, עקב בצד אגודל, בכל הנוגע לקונפליקט הרוסי אוקראיני, שלא הולך להסתיים בקרוב. 

  

עמר בר לב

 

אדון רעמסס היה אימפרטור קדום ששלט באמפריה המצרית 66 שנים ולא דקה פחות, במאה ה12 לפנה"ס כלומר בתקופתו של משה בן עמרם שהוביל את עם ישראל כה וכה במדבר 40 שנה, ובהחלט יתכן שרעמסס דנן הוא פרעה הנזכר בספר בראשית. 

קיים דימיון חזותי מובהק בין עמר בר לב למומיה של פרעה רעמסס השני. גם באינטלקט יש דימיון מסוים בין שר המשטרה לבין המומיה. בשני אלה - החזות והאנטלקט - דמיון נעצר בחריקה ונסוג לאחור, ומתרחק עד שעמר נדמה לנקודה מקרוסקופית על מצחה של המומיה של מה שהיה רעמסס . 

חשיבותו והפרסונה התקשורתי שבנה עמר בר לב לעצמו, נובעת מהיותו בנו של הרמטכ"ל הכושל חיים בר לב. 

תרומתו של אבא בר לב לחשיבה הצבאית הצטמצמה לקונצפסיה שהערבים הנחותים לא יפצחו במלחמה חדשה נגד ישראל לאחר תבוסת מלחמת '67, ולקו מעוזים שהגה בסיני לשמש מכשול ראשוני לצבא המצרי למקרה שתתלקח מלחמה. הקו, שנקרא על שמו, קרס בפרוץ מלחמת יום הכיפורים וכך גם הקונצפציה. אבא בר לב נכנס לפוליטיקה, וכמצופה מכל גנרל הצטרף למפלגת העבודה ובה שימש כשר משטרה, כבנו אחריו, ובתפקידים מיניסטריאלים נוספים. האב הלך לעולמו - תהה נשמתו עדן - ואין ממנהגי ללכלך על מתים מה עוד שאין לחשוד בו שלא עשה כמיטב יכולתו וכישוריו למען המדינה, אבל ניתן לומר שהאיש לא הותיר את חותמו על קוממיות מדינת היהודים.

הבן הלך אחרי האב. כמו האב גם הבן שימש בתפקידים צבאיים, גם כמפקד סיירת מטכ"ל, והוא נודע בגבורתו או לפחות כך סופר. אין לי מושג איזה סוג של חייל היה, אך ניתן להשליך מיכולותיו הפוליטיות על יכולותיו כחייל והן לא עושות אתו חסד.

 עמר בר לב המשיך את דרכו של אביו גם לפוליטיקה, וכאביו הצטרף למפלגת העבודה הגוססת בראשות מרב מיכאלי (שכל דמיון בינה לבין המפלגה החשובה נושאת שם זהה בה שירת אביו, מקרי בהחלט) וכאביו היה לפוליטיקאי אפור, כמעט שקוף. בתפקודו כשר לביטחון-פנים הוכיח כישורים מוגבלים וחוסר יכולת לפתור בעיות ולהיחלץ ממצבי לחץ.

עמר בר לב צייץ לפני מספר ימים ישראל חווה איומים בטחוניים שהגדול ביניהם הוא אלימות המתנחלים ביהודה ושומרון. זה באמת לא שווה התייחסות ורק מוכיח מה שאמרתי במעלה הרשומה.

בשבוע הפיגועים הנורא בו נרצחו 11 אזרחים, עמר הראה את יכולותיו בכך שבנאום אשכבה על אחד מקורבנות הרצח, הבטיח לנוכחים ולבני המשפח ללכוד את הרוצח ולהביאו לדין, זאת כאשר המחבל חוסל ביום האתמול. 

לאחר מכן צייץ שבחים למשטרה על לכידת הברחת נשק מלבנון וציין שלא ישקוט עד להבאת המבריחים לדין וצירף אימוג'י קורץ - לשם מה צירף, רק אלוהים יודע. 

 

נראה לי שרק האופורטוניסט נחמן שי, שקופץ על כל רכבת פוליטית שבסביבתו ואיכשהו מסדר לעצמו ג'ובים על חשבוננו, גובר על בר לב בהתנהלותו הלוקה, ובחוסר יכולות וכישורים. 

כבר בצעירותי בשירות חובה בצה"ל, בתפקיד זניח בכוחות הנ"מ שאינו הולם את כישורי (ועל כך נדבר במקום אחר) היבטתי בקנאה מהולה ברוגז במפקדי הישירים, וגם בממונים עליהם שהגיעו לכל מקום שביקשו, ביכולות פושרות. אבחנתי שעיקר כישוריהם נובעים מאשכנזיותם. יש לי עמדה מורכבת כלפי האשכנזיות (להבדיל מהאשכנזים - וגם על כך במקום אחר) ולאורך כל חיי נסתי לפענח את הקוד שאפשר להם להתקדם בקלילות ואילו לי היה קשה ומתיש. לא נפטרתי מהתחושה המטרידה גם כשהתבגרתי והיא אוחזת בי במידה מסוימת גם עתה, כאשר אני רואה שבמידה כלשהי אף הילדים שלי סובלים מהעיוות הנורא. 

כך או כך, עמר בר לב הוא לא היחיד שאוחז ביכולות האלה. תופעה דומה אתה רואה בקרב נסיכי הליכוד שאבדו עניין במסגרת הלאומית המדינתית, קרי: בעבריות. יהודי שאינו עברי הוא יהודי מרחף. אני שואל לעצמי לא אחת, האם לא נכון יהיה להיפרד מיהודים אלה. 

מלחמת רוסיה-אוקראינה 3

 נשיא אוקראינה זלנסקי נאם בזום בפני רוב חברי הכנסת כ- 100 לפי התקשורתנים. הטרמינולוגיה והטון היו של נאום גיוס. הוא פרט על הנימים המוסריים היהודיים הכמוסים ביותר וניסה לפלס דרך אל הלב. 

ככל הנראה הוא מבין שישראל חסרה את האפשרות הגיאופוליטית לפעול אך ורק על פי רחשי הלב שלה והיא חייבת לתמוך תחילה באינטרסים שלה ןלהעדיף את ביטחון אזרחי על פני רחמיה לאזרחי אוקראינה.

ישראל איננה ארה"ב ואפילו לא בריטניה. היא תיענש קשות בידי רוסיה אם תתמוך רק באוקראינה לא כל שכן תספק לה אמצעי לחימה הגנתיים (אפילו רק קסדות ואפודים) והתקפיים. רוסיה אינה רחוקה מישראל וכמעצמה היא חולשת על מעגלי המדינוס סביב גבולותיה. לכיוון דרום רוסיה חולשת על מעגל המדינות סביב הים השחור והכספי ובעלת השפעה מכרעת על מדינות ערב הצפוניות - סוריה ועירק, ויש לה מאזן אימה עם תורכיה ומנופים לא מבוטלים באיראן כשעשתה יד אחת עם סין לשלוט באיראן, סין בכלכלה ורוסיה בהספקה צבאית נרחבת. קרי: לרוסיה השפעה רבה בשטחים עוינים לישראל. 

אם רוסיה תחוש שישראל פועלת נגדה ואפילו מוטה נגדה, היא תפתח תרעומת כזו שתוצאתה עלולה להיות הבאת מחבלי דאע"ש לגבול הצפוני בסוריה ופתיחת הגשר היבשתי מאיראן דרך סוריה ללבנון להספקה לא מופרעת נשק התקפי לחיזבאללה בלבנון, והחמאס בדרום. רוסיה תהפוך את המרחב הערבי לאסור בטיסה של מטוסי חיל האויר ותספק להם מערכות הגנה אווירות מתקדמות שיש בידה. 

די לראות את הכח הצבאי הרוסי העצום (שהתקשרתונים מקטינים אותו ומועלים שוב בתפקידם לתווך לציבור תמונת מציאות אמינה) שבשלב זה מציג רק חלק מכוחו. הרוסים נמנעים מקרבות קרקע ועושים שימוש בכוח אוירי בלבד. חיל האויר והאמצעים הרקטיים שלהם הפכו רבות מערי מדינת ענק כאוקראינה לאבק. האפשרות שנשק כזה יגיע לסוריה או ללבנון ואפילו לחמאס, צריכה להבהב במוחם של מקבלי ההחלטות בישראל.

מהצד השני, ההמדינות האנגלו סקסיות, בראשן ארה"ב אינן דורשות מישראל, לפחות לא בפרהסיה, לקחת צד ברור בקונפליקט. נראה שישראל בשלב זה (היום ה-27 למלחמה) מצליחה להרחיק עצמה גם מהצד הזה.בסך הכל ישראל מגיבה כפי שצריך להגיב בסיטואציה גיאופוליטית מורכבת בנדון דידן, וטוב שכך.

ואוקראינה, האם יש לה אשם תורם לפלישה? בוודאי שכן. אוקראינה התריסה ב10 השנים האחרונות כנגד ההגמוניה הצבאית הרוסית מה שעלה לה באובדן חצי האי קרים (שהיסטורית הוא בכלל רוסי) בשנת 2014, וכעת, בשנים האחרונות היא הרחיקה לכת וביקשה להצטרף לברית הצבאית המערבית נאט"ו שהוקמה בשנות החמישים של ה120 במוצהר נגד הגוש הרוסי (הסובייטי דאז), ולא שעתה לאזהרות והאיומים הרוסיים שהושמעו תדיר. ניתן לומר שרוסיה היתה מעדיפה שאוקראינה תרסן את עצמה ונגררה לפלישה כוחנית, אולי בעל כורחה. 

רשמים מצעדת ה"שמאל" ברחבת המוזיאון (פב 12.8.18)

 אתמול התייצבתי בכיכר והשתלבתי בנחיל רבבות שצעדו לרחבת המוזיאון, עליה הוקמה במה והוצב מסך כמו בהופעה של AC/DC. רק במקום אנגוס יאנג קיבלתי את מוחמד בארכה

לא באתי לראות את הערבים מטרת ההפגנה מבחינתם, לכתחילה היתה ועודה ברורה לי. באתי לראות אחשדרכנזים.

את הנחיל הובילו המארגנים משולבי ידים ומאד צודקים, ואחריהם מסה גדולה של צועדים. ההבטחה לפלורליזם קוימה במלוא. במו עיני ראיתי אחד דגל ישראל, אחד ורבע דגל דרוזיה, מאתיים וחמישים דגל פלסטיז, ורבע דגל להט"ב, בירכתיים, כי כשהשבאב בשטח הקהילה במתח.

במרכז ההפגנה צעדה האמת שכדרכה צצה גם כאשר עושים מאמץ להסתיר. מאות צעירים מניפים דגלי פלסטין התלהמו כמו שערבים יודעים והתחייבו לפדות את פלסטין ברוח ודם. כל כך משולהבים עד שהכורדים מלה-פמיליה, שמדינת ישראל לא מחזירה להם אהבה, נראים לידם שבריריים כרקדניות בולשוי.

והיה גם ההמון האחשדרכנזי, שקרא "ביבי התפטר השוויון שווה יותר" (אחשדפכנזים קוראים, לא צורחים) בצוותא עם הערביים הקומוניסטים שאין לאומנים מהם, שקראו "סלאם-חוריה-עאדל איג'תימעיה"

אבל כאשר נתקרבו אליהם השבאב הגיבו כפי שבני עדתם מגיבים, אחזו חזק בתיקים ובפאוצ'ים ונצמדו זה לזה והחלו להתלחש, כך עשתה טליה ששון, וכשחייכתי אליה ובירכתי לשלום, ברחה.

אבל לא זה מה שרציתי לספר, על השנאה רציתי לדבר.

היות שאנוכי שומע את השפה הערבית וגם מבין מעט, חיפשתי את מבטי המשטמה של הערבים. ידעתי שערבים לא מתרשמים מאחשדרכנזים ורואים בהם נטע זר, עוד ידעתי שלערבים חיבה מיוחדת ליהודים שמעולם לא עזבו את המזרח התיכון ומחפשים את קרבתם ואף יש מהם, שרואים בי בן ברית לעתיד, הרי חלק ניכר מהם עבריים עתיקים שאוסלמו בכח.

אבל מעולם לא ראיתי את השנאה כפי שראיתי אתמול. ראיתי בנות צעירות צועקות "אלמקשוף וו-אלמקשוף, צהיוני מא בידנא נשוף" וצעירים אחרים שעטו בתנועות מאיימות על אחשדרפזים שנשאו שלטים "חוק לאום=מדינת אפרטהייד" להרחיק אותם מהנחיל ולשפר אותם לאחור.

וראיתי את האבות והאמהות מכוסות החיג'אב, מעבירים דחקות וצחוקים בקריאה "שיכנזיין שיכנזיין לאזם יעודו באורוביין" ומתעלפים מצחוק.

ואתה מביט בשתי האוכליוסיות ומבין שאין דרך לגשר, אלה בני המקום ואלה זרים ולחבר אי אפשר בהעדר רצון משני הצדדים - שמן אינו נמהל במים אפילו אם שניהם נעים באותו נחיל.

כן כן זרים. מי שהביא איתו גגות רעפים למקום בו השלג לא יורד ושהקצה 400 מלשח לשיקום כמה מבנים גרמניים טמפלרים לכער סופית את לב תל אביב, אולי יכול לבנות מדינה אך איננו מסוגל להחזיק בה.

ומי שיצר לעצמו גיטאות עם חסמי כניסה והסתגר בהם ופיתח זיקה לברלין במקום לבת ים, ופיסת הטבע היחידה שהוא צעד בה היא השביל המוליך מהלובי בבניין לאוטו בחניה - סופו קרוב, ולא משנה כמה פעמים יצטט את פרנץ קפקא.

את זה הערבים - אומה גדולה מכובדת עם תרבות ושפה עשירה, שנלכדה לתמיד במחול של דם אש ומוות - מבינים ורואים בהם זר זה מקרוב בא, סמל צביעות וחוסר כנות.

כן, יש לומר בפה מלא. האחשדרכנזים - שלו היה בידם לא היו מהססים להקים מדינת יהודונים 35 קמ' צפונית מערבית לטירת הברון מנכאוזן - כמו אז, כך היום, הם זרים במזרח התיכון, והגיעה העת להחליפם ביהודים טובים מהם.

מלחמת רוסיה-אוקראינה 2

 בתחילת המלחמה 24.2.22 שלחתי למעריב (דרך ג'קי חוגי) מאמר דעה נגד הזרם, אך הגברת מ-שמה , ענת משה, עורכת מדור דעות, השיבה בזו בלשון: יש לי המון עומס על המדור אז הפעם נוותר. ובתק' המשנה והגמרא לא היה עומס דעות? תני לי דוגמה אחת בכל תקופה מהתקופות שבעם היהודי לא היה היצע יתר של דעות - רציתי להגיד לה, אבל ויתרתי. 

בשתי מלים, במאמר ההוא הצעתי תיזה נגדית לפיה היות ורוסיה היא אימפריה עם אינטרסים גלובליים וכמו כל אימפריה היא שואפת לרצועת ביטחון היקפית מעבר לגבולותיה, ויכלתי לומר מעגל השפעה פןליטי. לומר, שהיא לא תרשה לאוקראינה לחבור לברית נט"ו ובוודאי לא להציב חימוש מערבי על אדמתה, בדיוק כפי שארה"ב לא תרשה לקנדה לחבור לברית צבאית עם סין, ולצורך זה היא תחריב את קנדה. 

והנה חלפו שלושה שבועות של מתקפה רוסית כוללנית, וסמולתחת הבינלאומי באמצעות שלוחיו התקשורתנים, מתווכים לציבור עובדות חסרות בסיס, ופרשנויות מוטות ומופרכות. ובתקשורת כמו בתקשורת הכל שחור לבן. פוטין מיפלץדיקטטור וזלנסקי צדיק טהור,  רוסיה מדשדשת ואוקראינה בולמת. לא זה ולא זה כפול שנייים. חרף התקיפות הנוראיות וההרס הרב, רוסיה מרסנת את עצמה. השיירות הצבאיות שניצפו מהלוויין עומדות ואינן מתקדמות, הן תוצר של מדיניות מבצעית ולא של דשדוש ובוודאי לא של בלימה. אוקראינה אינה מסוגלת לעצור את הדב הרוסי. רוסיה ממתינה ככל הנראה לשבירה אוקראינית מהכתישה האווירית ולהימנע מכניסת כוחות לתוך הערים. את זה היא שומרת כקלף מחץ להמשך, ככל שתדרש להניע את הכוח. אמנים סמ"ר אנוכי, ואת הדרגה קיבלתי רק במילואים, אך לא צריך להיות גנרל לפרש את החשיבה הרוסית, צריך לדעת היסטוריה.

עם זאת, החרם העולמי של מדינות המערב על רוסיה הוא חרם מצמית. הן אינן מסתפקות בחרם פוליטי, בהגשת תביעות לבית הדין הבינלאומי בהאג, בגינויים ובקבלת החלטות בעצרת הכללית של האו"מ ובמועצת הביטחון (גם אם לרוסיה מוקנית זכות וטו במועצת הביטחון, הן יכולות ליזום הצעות החלטה נגד הפלישה הרוסית ולהציק לה במערכת הפוליטית הבינלאומית) , אלא הן מכות מתחת לחגורה, באופן הכי קרוב למלחמה צבאית של ממש. המערב ניתק את רוסיה ממערכת הסליקה הבנקאית העולמית, רכוש אזרחים רוסים מוחרם, חברות תעופה מהמערב אינן נוחתות וממריאות מרוסיה ומטוסים רוסיים אינם נוחתים וממריאים מהמערב, ייצוא המזון לרוסיה הופסק לחלוטין ולחלופין קוצץ מאד וכך גם מוצרים בני קיימא כמכוניות, מכשירי חשמל וכו', וכבר מוקרנים ב BBC וב CNN תמונות של מרכולים במוסקבה עם מדפים רקים, ממש כמו בתקופה הסובייטית. 

האם הצעדים הללו תורמים לקונפליקט באוקראינה? ממש לא, זה הודף אותה עם הגב לקיר, ודוב עם גב לקיר הוא דוב עצבני מצויד בציפורניים של 12 סמ' כמסרקות ברזל.

אם פוטין  אישית יירדף, מילא. אך כאשר העם הרוסי ירגיש רדוף, לא כל שכן שהמקרר שלו ריק, הוא יתן לפוטין כארד בלאנש או אז פוטין והצבא האימפריאלי הרוסי ישתחררו מהריסון העצמי ויפגינו את מלוא כוחם. במצב זה אוקראינה תידרס והעם האוקראיני ישלם בהכי אכזרי. ואיך יגיב המערב? בעוד מלים ובעוד פעולות וסנקציות - לא יותר. מה שיגביר את העלבון הרוסי ומה שיביא בהכרח למלחמת מלים שעלולה להסלים למלחמה צבאית עקובה מדם. במלחמה כזו כל העולם ישלם. מוסקבה וסן פטרבורג, פראג מינכן, פריז ולונדון ישלמו, וניו יורק ו-וושינגטון? כן.. כן.. גם הן תשלמנה. ומלחמה כזו, אם לא תהרוס את העולם, תחזיר אתו לנקודת ההתחלה, עם רוסיה פגועה גאה ולא מוותרת (ואולי מרחיבה את יעדיה לכיבוש מלא וסיפוח אוקראינה והורדת מסך ברזל חדש), ועם מערב שותת דם. 

גלישת הקונפליקט הרוסי אוקראיני לקונפליקט עולמי, לא יועיל ולא רק שלא יקדם את פתרון הסכסוך, אלא יאחד את החברה הרוסית אחרי ההנהגה. אימפריות מתפוררות רק מתוכן. אימפריה שעמה מאחוריה עם עומק גיאוגרפי כזה ומזג אויר כזה, לא תתפורר - תשאלו את קארל ה-12 מלך שבדיה, את נפוליאון ואת היטלר. 

על המערב ליזום פיתרון של פשרה שתמציתו היא זו: אוקראינה תיסוג מכוונתה להצטרף לאיחוד האירופי ולנט"ו, והמערב יודיע שהיא לא תתקבל לשני גופים אלה, ורוסיה תשיג כוחותיה לגבולותיה. 

    

מלחמת רוסיה-אוקראינה 1

 שר החוץ וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד על פלישת רוסיה לאוקראינה: "ההתקפה הרוסית על אוקראינה היא הפרה של הסדר הבינלאומי", לא חלפו 24 שעות והוא הודיע שישראל תתמוך בהצעת החלטה לגינוי רוסיה באו"מ ובכך תהיה "בצד הנכון של ההיסטוריה".

אם ההצהרה מתואמת מראש עם רוסיה ומקובלת עליה - הכל טוב, והקורא רשאי להפסיק לקרוא.

אבל, אם ישראל עושה דין לעצמה ועוצמת עיניים לאינטרסים שלה בשכונה שלה, אינטרסים שהצליחה לממש בזכות תיאום והסכמה שבשתיקה עם רוסיה, היא מוכיחה שאינה מבינה היסטוריה ושאינה יודעת לנווט נכון בסבך האינטרסים במערכת יחסים בינלאומית, ושאינה מבינה שמעמדה כמדינה קטנה ומאויימת, הנצרכת לבעלי ברית חזקים, היא חסרה את הפררוגטיבות המוקנות לאימפריות.

אילו ניחנו בתבונה פוליטית היו לפיד וחבריו לממשלה, נמנעים מפרסום הצהרה נגד רוסיה, אף במחיר של נזיפה אמריקאית (שנכון לכתיבת שורות אלה, טרם נשמעה). קרוב לוודאי שהצהרות אלו יפגעו ביחסינו עם רוסיה, יחסים שנבנו בעמל רב, וכאשר תתפנה רוסיה מהמולת הלחימה, היא תגבה תשלום מישראל, והוא יהיה גבוה במיוחד. פוטין יתחיל בשלילת השמיים הפתוחים לפעילות צבאית ישראלית בסוריה ולבנון ואין לדעת להיכן ימשיך. 

אם הם מתקשים בהבנת המציאות הבינלאומית, אני אסביר מהי עומד מאחורי התוקפנות של הדוב הרוסי באוקראינה.

איך שלא תסתכל עליה, רוסיה היא אימפריה. ויש לה את כל התכונות הנדרשות לכך - שטח גיאוגרפי עצום, משאבי טבע וחומרי גלם, עוצמה צבאית ותעשייתית, אופי קשוח ונכונות להשליט בכח את מרותה.

רוסיה תמיד שאפה להגמוניה עולמית ובמיוחד על הטריטוריות המקיפות אותה וכאשר טריטוריה כזו התחכמה, היא נענשה, והרשימה ארוכה - פינלנד, הבלטיות, גאורגיה, אבחזיה, צ'צניה, ואפילו עם יפן יש לרוסיה סכסוך על איים בגודל סיכה. פוטין, נראה לאחרונה בטלויזיה שואל נער מפוחד מהוא הגבול הרוסי עם ארצות הברית. הנער השיב: מיצרי ברינג. פוטין הביט למצלמה בחיוך מקפיא ואמר: טעות, גבולותיה של רוסיה אינם נגמרים (או משהוא בדומה לכך). בכך כיוון למכירת הטריטוריה אלסקה ב1857 לארה"ב ב-7 מליון דולר ע"י הצאר הרוסי ניקולאי השני שהיה חייב הרבה כסף לאחר מלחמת קרים (1853-1856). האימפריה הרוסית אמנם מכירה בחוקיות המכר, אך גם עתה, בחלוף 162 שנים, אינה משלימה עם הטעות. 

כל אימפריה מוקפת במעגלי אינטרסים משתנים והיא תגן עליהם בעוצמה תואמת לחשיבותם. כל אימפריה רואה במדינות שגובלות עמה מעין חגורת ביטחון לתת לה מרווח שליטה כנגד איומים מבחוץ. 

קח לדוגמה: אביב 1962, קובה הזמינה את ברית המועצות (רוסיה כיום) להציב מתקני שיגור לטילים בליסטים בשטח. האימפריה האמריקאית לא יכלה לסבול הצבת נשק טקטי סמוך לגבולה גם אם לקובה, כמדינה סוברנית, רשאית היתה לעשות זאת. בתגובה, כיתר צי ארה"ב את קובה מכל העברים וסגר על האי, אין יוצא ואין בא. הנשיא דאז ג'יי אף קנדי והקבינט שלו הלכו על הסף ואיימו במלחמה עולמית על ברית המועצות שהיתה בשיא עוצמתה. המזכיר הכללי חרושצ'וב מצמץ ראשון, וקרוב לוודאי שמנע התלקחות עולמית גרעינית, שתוצאותיה הרות אסון לכדור הארץ ולאנושות.   

רוסיה רואה עצמה אימפריה עם אינטרסים גלובליים, וככזו היא מנכיחה עצמה קבל עם ועולם באוקיינוסים וגם בימים על הקרקע ובאויר. היא מייצרת נשק ומחמשת את בעלות בריתה ואת מי שמשרת את האינטרסים שלה. 

הים התיכון הוא אמבטיה שמוקפת נוצרים, מוסלמים ויהודים, והוא סמוך לגבולה הדרומי של רוסיה. ככל אימפריה, רוסיה רואה חובה לקיים נוכחות קבועה בים התיכון, גם כדי לשמר יציאה לאוקיינוסים הגדולים דרת צוק גיברלטר ותעלת סואץ וגם לשמר מעבר חופשי של ציים רוסיים מהים השחור דרך הבוספרוס והדרדנלים לים התיכון. 

מימי פיוטר הגדול - אבי האימפריה הרוסית בעת החדשה - אסרה רוסיה מלחמות עקובות נגד מי שאיים על עליונותה בנמלי הים השחור ועל המעברים התורכיים לים התיכון. הזיכרון ההיסטוריה של המלחמות היבשתיות נגד בית המלוכה השבדי על ההגמוניה בצפון מזרח אירופה עדיין חי ונושם בפוליטיקה הפנים רוסית וכן של המלחמות התכופות נגד האימפריה העות'מאנית (ובעלות בריתה אנגליה, צרפת וגרמניה). האימפריה הרוסית לא שכחה את הפלישות הנפוליאוניות מתחילת המאה ה-19, והפלישה הגרמנית הגדולה והעקובה מדם של המפלצת הנאצית שגבתה ממנה עשרות מליוני אבידות. 

האימפריה הרוסית ראתה ועדיין רואה באוקראינה טריטוריה רוסית. הטענה העיקרית היא שאין שונות אתנית דתית ותרבותית וכי ההפרדה ביניהן מלאכותית. רוסיה כאבה את התנתקות אוקראינה לאחר נפילת ברית המועצות, וניחמה בהשפעתה הפוליטית והכלכלית שנותרה על כנה. המערב, בעיקר ארה"ב, אך גם כוחות פוליטיים פנים אוקראינים, חתרו ללא הפסק תחת ההגמוניה הרוסית ותמכו בהצטרפות אוקראינה לאיחוד האירופית ולברית נאט"ו. סירוב הנשיא ויקטור ינוקביץ לחתום על מסמכי ההצטרפות לאיחוד האירופי ב2014 גררו מהומות אזרחיות קשות, בתמיכת המערב, שהביאו לנפילת הממשלה ולבריחת יניקביץ לרוסיה. רוסיה שלא השלימה עם ההתפתחויות הפוליטיות בגבולה הדרום מערבי, פלשה וכבשה את חצי האי קרים, בדיוק כפי שעשתה במלחמת קרים הנזכרת לעיל - שליטה בנמלי הים השחור ומוצא לים התיכון כבר אמרנו?  

למרות הלחימה והמחירים הגבוהים ממשלת זלנסקי מעודדת מהתמיכה העולמית, ממשיכה לקדם את חבירה צבאית ופוליטית לאירופה המערבית על חשבון ההגמוניה הרוסית. מבחינת רוסיה, דריסת רגל אירופית על גבולה הדרום מערבי בלתי נסבלת והיא לא תרשה זאת, שעה שהיא רואה בכך פגיעה באינטרסים שלה, בביטחונה ובתדמיתה כאימפריה, שתתמרץ מדינות אחרות הכפופות להשפעה הרוסית לנהוג כפי שנהגה אוקראינה - בלרוס למשל.

הואיל והאימפריה הרוסית לא יכולה להרשות נוכחות מערבית על גבולותיה, הרס אוקראינה ימשך. ואם ממשלת ישראל תמשיך בדרך הגינויים הפומביים - שאינם מועילים לאף אחד ואינם מקדמים דבר - יתכן וגם הדוב הרוסי לא יחסוך את טלפיו מאתנו.

לא צריך להסכים עם הפלישה הרוסית אך חובה להבין את הרקע לה, ולשאול שאלת פשוטה: כיצד תנהג ארה"ב אם וכאשר מקסיקו תצטרף לברית ורשה ו/או קנדה תכרות ברית הגנה עם סין? 

"זהו זה"

 "זהו זה" חזרה למסך, ובגדול.

התכנית מחובקת ע"י הביקורות וע"י הקהל. האשכנזי וכל כולה מוחזרה למחזר את העולם האשכנזי הנמוג שיש לו עבר ואין לו עתיד. הגרוטאות העתיקות מקטינים את האמסלמיזציה ומאדירים את הרעיונות הקוסמייפ הלא שייכים, התלושים מהמקום ומהזמן, להחזיר עטרה אשכנזית ליושנה 💪💪💪  

על הקשר שבין הישוב ארסוף לדודי אמסלם (פב 12.17)

 לפעמים אתה יוצא עם הכלבה לטרק על צוקי הכורכר מעל חוף השרון, משפיים דרומה לתל ארשף, היא אפולוניה. השביל זורם יפה עד שאתה מגיע לצוק בתצורת תחת פר בן בקר ובמרכזו הישוב ארסוף, שאיננו עיר ואיננו כפר ואיננו ישוב קהילתי אלא צבר של וילות ענקיות ככתמי קקי על תחת הפר, שנבנו באופן בלתי חוקי ע"י משפחת עופר, משפחת תימנית רבת כח והשפעה.

ארסוף עורף את שבילי ההליכה המופלאים של רכס הכורכר ואינו מאפשר להתמיד דרומה, אלא באיגוף ארוך ומעצבן.

אין רע בלי טוב, ימיו של הישוב ספורים בשל תהליך השחיקה הטבעי העובר על מדרונות הכורכר, אין שבת שאתה הולך בקו הצוק למעלה או בחוף הצדפי למטה שאתה לא רואה את הצוק ננגס ומתמוטט לקו המים, לפעמים מול עיניך, לכסות את מדפי הכורכר המאובנים שנוצרו מהתמוטטויות של הסבא של הסבא של הסבא שלו. יום יבוא והשחיקה תשיג את ארסוף וגם הוא יגלוש.

וכי מהו כורכר אם לא חול מחוזק בקואליציה רופפת של צדפים ושלדי חיות ים? ואיך לסמוך על מצע רכרוכי כזה לבנות עליו יישוב, או מדינה, או הפגנה?

הימין הישראלי הנו בבואה של השמאל זוג קטבים של שלם אשכנזי אחד שנולד בלהט מבורך שאחז ביהודי מזרח אירופה להחיות את הבית הלאומי בארץ ישראל והתמוסס למקבץ של ערכים קוסמופוליטיים מופשטים ויפים שהוצאו מהקשרם עד שנתערערו כצוקי הכורכר. עם כל הקיטוב, שני היריבים הללו - ימין ושמאל - מדברים בשפה אחת בקודים ידועים לשניהם להבטחת הדומיננטיות במוקדי השיח וקבלת ההחלטות לשם שימור ערכיהם המחוררים, וכך יוצא שמדינת ישראל היתה ועודנה בת דמותם ומתנהלת על פי טעמם, טעם של רגל קרושה.

טכניקה זו לא היה לה קיום אילולא עמד לרשותה מאגר מתחדש של אהבלים מזרחיים בתור פלטפורמה על גבה יבנו כללים, איסורים וחרמות, תלי תלים של קודי מוסר, מנוסחים בידי אסא כשרים שמחשיבים עצמם לאבות המייסדים של ארצות הברית של אמריקה. להיות יתוש על העכוז של בנג'מין פרנקלין לא הייתי נותן להם.

האהבלים הם שכבות שכבות של תימנים עם מנטליות של חטופים, מרוקאים מושפלים, בבלים ממושמעים, הדויד לוים, האברושמים, הצ'רלי ביטונים, העמוס ברנסים, העוזי משולמים, שוכני בתי הסוהר שחונכו לשנוא עצמם, הקריית גתים מטיסת השוקולד, האברכים של ש"ס, הבוכרים ממרכז הליכוד, המני נפתלים, המזרחים סמולתחת האלאור עזריהאים, המירי רגבים הביטנים והאמסלמים - שרצו להשתלב ולהשפיע ולא הבינו שזה לא יקרא כל עוד קיימת ברית ערכים בין הימין לשמאל.

ההפגנות מימין ומשמאל הופקו, ותואמו לאותו מועד ואותה שעה, נגד ביבי על *שאיפשר* את עליית הרגבים והאמסלמים והמלחמה נגד השחיתות היא, איפה, מלחמה נגדם.

ביום שהמזרחיים יגבו מחירים ממי שטבע בהם את השנאה הקמאית לעצמם יענישו אותו בקלפי ויעמידו מועמד מזרחי ראוי לראשות הממשלה מטעם הליכוד לאחר שיתחייב להעמיד ממשלה שתחסל חת שתים את העיוות הזה, יהיה הימין ראוי לשמו מחבב עם ישראל וארץ ישראל, ואילו הימין השבטי/עדתי גורלו יהא כגורלו של הישוב ארסוף שהוא יפה בעיני עצמו אך מכל בחינה אחרת אינו יותר מנקודות קקי על תחת פר בן בקר.

מכתב השמיניסטים (פב 12.17)

 מי יכול לנחש מוצאם של 63 השמיניסטים? רמז: מרק-צח שהסבתא שלהם מגישה ביום א' לאחר המיסה.

ובהקשר מעצבן זה, תמיד תביט בצד הבוהק של החיים.

הרי אלה מוציאים 101 בבגרות, ונקלטים בהמוניהם ביחידות המודיעין הרגישות, ומוגשים לקצונה, וכמפקדים, במקום לסוכך ולגונן על פקודיהם האלאור עזריהאים שבסך הכל כוונותיהם טובות על אף טעותם, מכניסים אותם לקלבוש ודנים אותם לתדמית עצמית נמוכה לשארית חייהם, ולבסוף מתקדמים בשורת הפיקוד ומנסחים תורת לחימה שתכליתה הפסד במלחמות - אז הנה, נחסכו מכם 63 מאלה.

אשכנזים צפים באוויר (פב 1.18)

 אתמול בטלויזהה שודרה כתבה על תופעה של 'בריטים רבים' שאינם משלימים עם הברייקזיט ופנו לממשלת גרמניה בבקשה שתנפיק להם דרכון אירופי בתואנה שהוריהם היו אזרחי גרמניה בעבר.

להוכחת הטיעון הוצג מרואיין אחד ויחידי, חיוור, מקריח, פניו נפולות, חיגר רגל שמאל, שהתנגד ככל יכלתו לברייקזיט אך היות והעם החליט אחרת, החליט לעקור לברלין על מנת "לשמור על תרבותו וערכיו האירופיים".

מיד נדלקו בתוף תוכי קליקים, פעמונים שרו בתוכי דינג דונג, ונתנסחה בי חידה:

מיהו הטיפוס התלוש שבעת ובעונה אחת נאמן לכולם ולאף אחד, שבהבזק חרדה אחד ינטוש ואת ביתו ויעקור לבית זר, הומו ספיאנס צף, שהווייתו הלאומית והדתית צפה, נשמתו וקרביו צפים, ומראהו הפיסי מטושטש, כמו צף באוויר, את מי מבני מינו ימצא בברלין, ובאיזו מדינה טיפוסים מעין זה שולטים, למרבית הגיחוך והבעתה?

תופעת ME-TOO (פב 1.18)

 קתריב דנב ובכירות נוספות בקולנוע הצרפתי יצאו חוצץ נגד תופעת #metoo והבהירו כי הן לא רוצות את גברי צרפת עם מערכת כושלת בין הרגלים. הטבע לא יצר כלי מגור הלזה רק כדי לכלאו בקסרקטינו נכלם וחלוד! כעסו קתרין וחברותיה.

הביטו בזכרים במתחם רוטשילד! חבטה ז'ולייט בקו על השולחן - החפצנו שגברינו יסבלו גם הם מדיכוי כה רם ונישא? הלעולם שלישי היינו? הלהדס שטייף דמינו?!

במחנה היריב לא ישבו בחיבוק ידים. ראשי הפמניסטיות התכנסו לישיבת חירום - הגוף נשאר בבית - וטכסו עצה להשיב מלחמה שערה. העם הפלסטיני לא ישב בחיבוק ידים אמרה לינדה צרצור, נוציא גברינו מהמכלאות להפגנה סוערת בכיכר הבימה, הטלויזיה והרדיו איתנו - זעקה כרמלה מנשה.

הכוחות נראים כרגע שקולים, וגם אם נראים ניסיונות הדברות בין המחנות אופסימיסט אנוכי בנוגע לסיכויי ההצלחה, לדעתי הטובות ינצחו כלומר האשכנזיות מהתקשורת.

בשולי הדברים אציין כי לא הבנתי היכן איזבל אדג'ני בכל הסיפור הזה ומדוע האישה היפה בהיסטוריה, איזבל בת מלך צידונים, לא שמה את ידה על הבעיה וטיפלה בה במרץ מעלה מטה ימין ושמאל עד יצא עשן.

אזכרה לאבא ואימה (פב 1.18)

 סבתא שלי - רחל - היתה מנקת רצפות בבניין עיריית תל אביב הישן ברחוב ביאליק. יום אחד יצא מכרז פנימי לכל עובדי העיריה ובו הוזמנו עובדי העיריה לרכוש קרקעות במקומות שונים. אז סבתא שלי קנתה חצי דונם בתל אביב ושני דונם בתל נוף. למה דווקא תל נוף ולא גבעתיים? כי שניהם מתחילים ב'תל' וכי כלל גדול הוא שאין קונים באותה חנות את אותו הבגד.

סבתא שלי נתנה את הקרקע בתל אביב לאבא שלי - שמואל - והורתה לו לבנות בית לו ולאחיו הקטן. הוא מעלה ואחיו מטה. וכך היה אבא שלי בנה בית שתי קומות בשכונת ביצרון בתל אביב עליונה לו ותחתונה לאחיו הקטן, דויד.

לימים אבא שלי חטף את אימא שלי - שולמית - ונשא אותה לאישה לאחר ששילם לאבא שלה עז ושתי פרות, ודויד חטף אישה משלו, ונהיה קצת צפוף. אז האחים לוו קצת מהבנק וקצת מאביהם - יפת, שהיה עובד גן החיות הישן של תל אביב בבוקר ונגן תזמורת בערב - וקנו קרקע בגבעתיים בנו עליה בית ושיכנו את דויד, וכך נפרדו כל אחד בבית משלו.

זו הסיבה מדוע הבית שלנו היה הפוך - קומה שניה היתה הקומה העיקרית בה ישנו הורי ובה התנהלו חיי הבית, וקומת קרקע קומת השינה לילדים.

בנסיבות מסוימות שלא ניכנס אליהן - רק נציין שאחותי הקטנה נולדה פגה ונהגה לצעוק ולאכול בלילה ולישון ביום - היגלה אבא שלי את עצמו מרצון לקומת הקרקע והיה עולה פעם פעמיים בשבוע למעלה לישון עם אימא שלי. כשלעצמי לא הבנתי למה פעמיים בשבוע הוא יכול לסבול את רעשי הרקע וחמש פעמים בשבוע לא, איך הראש שלו לא מתפוצץ פעמיים בשבוע, ומה כבר היא עושה לו שם שכל כך מרגיע אותו, ואולי הוא בכלל חירש. הפכתי והפכתי עד שהגעתי למסקנה שיש דברים בלתי ניתנים להסבר ושההורים שלי הם סתם זוג מוזר חובב רעש.

בכל בוקר כולנו היינו עולים למעלה לארוחת בוקר עם אבא שלי ואימא שלי והיינו מחויבים לשתות כפית שמן דגים מה שהיום קוראים אומגה 3 , ולפעמים היה אבא שלי כועס, אבל אימא שלי לא היתה מכילה אלא היתה כועסת בחזרה, וכשהיה כועס מאוד היתה מטילה בו צלחות עם סבון כלים והיה בבת אחת נבהל ומשתתק, שותה את התה וממלמל שאימא שלי לא שווה רבע ממה ששילם בעבורה לאביה. לאבא שלי היתה תכונה שהיה ניצת מהר וכבה מהר כמו זיקוק, ואימא הייתה אוספת טינה למסה קריטית עד למפץ הגדול ולא היתה סולחת אלא במאמצים רבים. קוראים לזה אופי.

פעם אחת כל כך הרגיז אותה עד שהתפוצצה בבום עז, ומיד לאחר שסיימה לטווח בו צלחות עם סבון כלים, לקחה אותי לחברה שלה מרים בנתניה והתכוונה להישאר שם לעד, ולא זכור לי אם מרים שמחה או נעצבה על כך.

מכל מקום, לאבא שלי לקח חמישה ימים לאתר אותנו - יש מקום להטיל חשד במרים אבל אבא התעקש שזו היתה עבודה של חברו דויד דהרי שהוציא להורג את הסרג'נטים הבריטים - וביום השישי הופיע בנתניה כולו נופת צופים אבל אימא שלי לא רצתה לשמוע והודיעה לו שהיא נפרדת ממנו. אבא שלי שלא היה ותרן וידע לחפור, הלך לאימא שלה - מרים גם היא - והסיע אותה מרחובות לנתניה באינטרנאש של חברת דובק, שתדבר על לבה של בתה אבל ללא הועיל. בערב התשיעי אבא שלי העמיד פני מתעצבן ועשה הצגה שהוא קם ועוזב אותה חת שתיים, ויתחתן עם החברה הקודמת שלו סעידה רוקבן.

אימא שלי מיד הגיבה אחזה בשתיים מהצלחות של מרים עם סבון כלים, וזרקה לראש של אבא. והוא אמנם חמק אך הסבון הלבן ניתז וכיסה את האף והפה והוא נראה כמו רוח רפאים שיש בה מנהרה עם חור כניסה וחור יציאה, אבל הוא לא ראה את עצמו ועשה את הפרצוף עם העיניים הכועסות כדי להרתיע את אימא שלי, שהייתה באופנסיבה.

אלא שהפרצוף שלו נעשה כל כך מצחיק עד שאימא שלי שוב התפרצה, הפעם בצחוק, וכולם הצטרפו, אפילו אני, והנה ירדו הטונים, והנה דיברו שניהם בתיווך מרים ואחר כך לבד, והנה נכנסו לחדר שינה של מרים בחושך - מה יש לעזאזל לדבר בחושך - ומפה לשם אספו אותי ואת אחותי הפגה וחזרו הביתה ונכנסו לחדר השינה בקומה השנייה ולא יצאו ארבע ימים עד שאבא שלי שוב התלונן שמתפוצץ לו הראש מהרעש שמקימה הפגה, וירד שוב לישון בחדר בקומת הקרקע.

מאז ידע אבא שלי להרגיז את אימא שלי במידה כזו שלא יצרה בלבה עילה מספקת להגר שוב לבית של חברה שלה מרים בנתניה ואם אני עושה אחד ועוד אחד אני חושב שאפילו היה נהנה לחטוף צלחת עם סבון כלים, פעמיים שלוש בשנה.

אלה הורי. אבא שלי בעל מוסך, ואמא עקרת בית הוא לא מדען אטום והיא לא מארי קירי אבל לשניהם היתה את היכולת הפלאית לאהוב אחד את השניה עד יום מותם ולגדל ארבע ילדים בריאים בגופם ובנפשם ללא רגשי נחיתות על היותם יהודים בארץ ישראל ואבא שלי אפילו לא התבייש לקחת אותנו למוחרקה ולהצביע במדויק עם המקום בו עשה אליהו הנביא זכור לטוב בנביאי הבעל, את מה שעשה.

על הקרקע בתל נוף, אגב, לא בנינו בית היות וסבתא שלי, רחל, לא הבחינה שמכרו לה שני דונם בבסיס חיל האויר ממש מתחת מסלול ההמראה ומלבד מכתב תודה ממפקד חיל האויר על תרומתה להשמדת חילות האויר של מדינות ערב במלחמת ששת הימים, לא ראתה ח'יר מהקרקע והייתה אומרת שוב ושוב שבענייני קרקעות, הכלל האוסר לקנות את אותו הבגד באותה החנות, אינו תקף.

לזכר הורי - שולמית ושמואל שבילי - ילידי הארץ ובוניה, אשר נפטרו לשדות המוריקים בגן עדן בו' טבת ובט"ז שבט, בהתאמה. ביום שני הקרוב, כ"ח טבת, נעלה לקברם המשותף לומר משניות, בשוויון מלא, בכבוד גדול ובהכרת תודה.