האזרח שבי אומר שמה שקורה עכשיו בUSA קורה בכל העולם הדמוקרטי מרובה היצרים. שניים מתחרים על ג'וב אחד והמפסיד מתבכיין שגנבו לו את הניצחון, שהצוות היה גרוע, שהקמפיין היה מוטעה ושבכלל, צריך להחליף את העם.
אבל אמריקה זה לא שטעטללנד, זו דמוקרטיה וותיקה שעברה את כל המבחנים, כולל מלחמת אזרחים, דמוקרטיה שיש לה את המסורת, הניסיון, וההסכמה החברתית הדרושים לנצח את חסרונות השיטה. המערכת הפוליטית האמריקאית יודעת את העבודה.
האזרח שבי מביט שוב ושוב נפעם במערכת הפוליטית הסבוכה של איזונים ובלמים - checks&balances - עליהם מושתתת השיטה.
הנשיא מבצע אך בלי הפרלמנט הוא כבול - הפרלמנט מחולק לשני בתים סנאט ובית הנבחרים - ושני הבתים כובלים זא"ז, מתפקדים אחרת, וחבריהם נבחרים לתקופות שונות - בית המשפט הפדרלי מאזן את הממשל הפדרלי - אבל הנשיא הוא זה שממנה את שופטיו. כל מינוי של הנשיא מחוייב באשרור של הסנאט - והסנט לא יאשרר בלי לזמן את המועמד לחקירה צולבת, מייגעת ומתוקשרת - אם הנשיא לא מתנהג יפה הוא עלול למצוא עצמו מועמד להדחה ע"י בית הנבחרים - ואם הודח זה לא מספיק הואיל והסנאט מוסמך לבטל ההדחה - איזונים ובלמים.
ולא הזכרתי שהמערכת הפדרלית כפופה למערכת המדינתית - יש 50 כאלה -והיא איננה מוסמכת לכפות עליהן דבר מלבד מדיניות חוץ ומדיניות מוניטרית ועניינים מסוימים בביטחון הפנים - איזונים ובלמים.
והבחירות? אמת, השיטה ביזארית. מועמד יכול לקבל מועמדות של מפלגתו, לרוץ מול מועמד המפלגה היריבה, לזכות ברוב קולות ו..להפסיד, היות וכל מדינה בוחרת טיפוסים מסוימים - אלקטורים [סה"כ 538])- שרק הם מוסמכים לבחור נשיא. מסיבות היסטוריות כל מדינה שולחת מספר שונה של אלקטורים ויש שמדינות קטנות, דלות אוכלוסין, השולחות אלקטורים רבים משכנותיהן הגדולות מהן.
על כן, גם אם זכה ברוב קולות הבוחרים, זקוק המועמד לרוב קולות האלקטורים.
משונה, לא? רגע, יש יותר. האלקטורים, כאשר נבחרו לתפקידם הם בלתי ניתנים לעצירה ועלולים לבחור נשיא *בניגוד* לרוב שבחר בהם במדינתם - כל המוזרויות האלה הומצאו ע"י האבות המייסדים כחלק מהתשתית האדוורסרית כולם מתווכחים עם כולם והמכניזם הפוליטי בנוי על רכיבים שבולמים ומאזנים זא"ז. יפה - איזונים ובלמים.
וכל אלה חשופים לביקורת ציבורית אינטנסיבית , נשכנית, חסרת פניות ונטולת אינטרסים, מאת התקשורת הממוסדת ולאחרונה, הרשתות החברתיות. היות ואין ביקורת שהיא חסרת פניות ונטולת אינטרסים ראוי ורצוי שכל חברה חופשית תתברך בביזור כלי התקשורת לשוק דעות מגוון. סברתי תמיד שאמריקה היא הדוגמה הכי קרובה לאידיאל זה. בישראל זה לא יקרה עד שהמזרחיים ממרכז הליכוד יעבירו מניוטרל להילוך.
שיטה מוזרה אך גאונית, סבוכה אבל עובדת - האמנם?
בבחירות טראמפ-ביידן המשפטן שבי הכניס ספקות בלב האזרח שבי.
טענות לטוהר הבחירות נשמעו אז ועכשיו בכל דמוקרטיה גם אצלנו - זיופים, הצבעת מתים, השמדת פתקים, קלפיות נפלו מהמשאית. הדעת נותנת שאין בהן דבר העשוי להפוך את התוצאה.
אבל יש פה דברים חדשים לגמרי. טענות שאם תמצאנה מוצדקות, יעילותה של השיטה האמריקאית תעמוד למבחן ואלה הן: הרחקת מפקחי טראמפ ממתחם ספירת הקולות והטענה העיקרית: זיופי תוכנה שיטתיים, בהיקף גדול. זיופי תוכנה, לא תקלות תוכנה.
האשמות כאלה מחייבות הדהוד והתייחסות של השחקנים הרלוונטיים - התקשורת ובית המשפט - איזונים ובלמים, אמרנו?
שחקן א' התקשורת, כבר נכשלה. רוב גופי התקשורת המוכרים הכריזו על ביידן כמנצח מבלי שהתקיימה הצבעת האלקטורים ומבלי שטראמפ הודה בהפסד - לא נפלתי מהכיסא.
שחקן ב' בית המשפט, הוצף בעתירות אנשי טראמפ, ופסיקתו תקבע אם אמריקה היא דמוקרטיה יעילה או שמא דרושים שינויים מבניים עמוקים בשיטת ההצבעה, איסוף וספירת הקולות - נחייה ונראה.
ז'ורז' ברסאנס כמובן חזה (בנעוץ הראשון), מי מסוגל להשפיע על שופטים, אם כי במקרה זה הוא כיוון לעורכים תקשורתניים שחלק ניכר מהם היה נרגש לנדב את התחת שלו למשימה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה