בפרשת וזאת הברכה, מסיימים את מחזור קריאת התורה. משה, איש האלהים, עבד ה' אשר ראהו פנים אל פנים, נאסף את עמיו בן מאה ועשרים כשלא נס ליחו ועינו לא כהתה. איזה יופי.
בשבת הבאה נתחיל את המחזור מחדש, בשמחה וגילה נעיין שוב בטקסט העתיק שירד מהשמיים או שלא - מה זה משנה, טקסט שהניח את היסודות לחישוב מחזור הזמנים, לזכויות אדם, למסחר הוגן, ולפולחן האל המופשט, שאין לו ראשית ואין אחרית, אל טרנסצנדנטלי שנוכח באותה מידה שאינו נוכח.
ואיך אני יודע כל זה? כשנשאל לשמו, השיב "אהיה אשר אהיה" - אולי אני פה ואולי לא, אולי לא הייתי אבל יתכן שאהיה, תשברו את הראש לבד, רק תזכרו מי הביא אתכם לגיבוש זהות תרבותית-לאומית ומי קשר אותה לארץ ישראל שהיא מסדרון בין רעיונות ויבשות
האם ניתן להכליל במרחב התרבותי הזה אנשים שנולדו לאם יהודיה שמולדתם התרבותית היא ברלין, כהרמן כהן או צאצאיו מהפגנות הקריז בכיכר פריז? לא חושב, בדיוק על אלה ביקשנו בתפילת ערבית של יום כיפור: אבינו שבשמים, לחץ את לוחצינו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה