"ראה", פרשת השבוע שלי.
באוגוסט 73, שנת הבר מצווה, החלטנו אני וחבר שלי מאיר לעלות לתורה יחד, בבית הכנסת הגדול נוסח ספרד, בשכונת רמת ישראל, דרום מזרח תל אביב גבול גבעתיים.
למאיר היו כל מיני בעיות בעיקר בתחום החינוך לנימוסים טובים והליכות שהונחלו לנו בבית הספר דויד בלוך - מאיר פחות התחבר לנימוסים ויותר לשלווה המורה להתעמלות, שלימדה אותנו לשחק "גע-גע" שזה כדורגל עם כל החוקים אבל רק הפוך, שאסור לגעת ברגלים ומותר רק בידיים.
מאיר פחד משני אנשים בעולם הזה, מהמורה ברכה סגנית המנהל אבנר ירחמיאלי, שהיתה מטר וחצי של אנרגיה עם סיגריה נצחית שרסקה לה את הקול, ומאבא שלו, אלי דהאן שנפצע פצעים קשים בתאונת עבודה בשליחות הלח"י בדרך לחסל את מפקד האינטליג'נס הבריטי בחיפה של טרום המדינה. הרימון העדיף להתפוצץ בכיס המעיל, העיף את כף היד וחלק מהצלעות, לאדם רגיל לא היה סיכוי אבל אלי לא היה אדם רגיל, הוא מינף את התאונה והשתמש בגדם בתור פטיש קורנס לפוצץ ראשי יריבים, והיו לו רבים כאלה.
למאיר היו את הצרות שלו ולי את הצרות שלי.
הצרות שלי התמצו בכך שאבא שלי שמואל שהוא מת הרבה שנים אבל חי איתי עד היום, נעלב מכך שאני מבקש לעלות בנוסח ספרד ולא בנוסח תימן. לא יקום ולא קדימה צורן, נזף בי. אתה תימני שני צדדים ואתה תעלה ביהודית תימנית בבית הכנסת הגדול נוסח תימן בשכונת רמת ישראל.
אז כהרגלי רצתי לאימא שלי והיא צ'יק צ'ק נטרלה אותו וגזרה שאין להגביל את הילד ורצונותיו שלו הם שלו ולא של האבא שלו, עם כל הכבוד לאבא.
בספו של דבר התפשרנו שהוא כותב לי את הדרשה ואני קורא אותה מילה במילה בלי לשנות אות, וקורא אתו את פרשת 'ראה' נוסח תימן, ביום אחר, בפיקוח המלומד יוסף מורחי שישגיח שכל טעם בקריאה, יהיה במקומו.
אחרי שהמניעות הוסרו, הלכנו אני ומאיר ללמוד אצל החזן כהרון נשוא הפנים שהיה החזן המוביל של בית הכנסת הגדול נוסח ספרד בשכונת רמת ישראל וכשלא היה עטוף בגלימת החזן עם כובע אפיפיורי, היה לבוש בחליפה מוקפדת ועניבה מתוצרת לא חשוב כמה יעלה העיקר שיראה צנוע.
בית הכנסת הגדול נוסח ספרד ובית הכנסת הגדול נוסח תימן היו שכנים קיר אל קיר בשכונת רמת ישראל, ושניהם היו מלאים מפה לפה בשבת ויום טוב ויש אומרים שגם בימי חול. שניהם היו גדולים ומרשימים, גם אם בית הכנסת נוסח ספרד נראה מעט הרבה יותר מפואר בשל כך שהחלבים היו מתחרים במרוקאים בקניה של הספרים, במיוחד ספר ראשון ורביעי ואילו אצלנו, התימנים, היתה הסכמה מקיר לקיר שלא היופי קובע.
אז כהרון קבע שיעור בימים א' ג' ה' שעה 14.00, וכבר בפעם הראשונה הובן לשני הצדדים, חד וחלק, שזה לא ילך קל.
ביום א' בשעה היעודה, נפתחה הדלת ודמות מיוזעת, בגופיה, הכניסה אותנו והושיבה במטבח. הוצאנו את ספר דברים (מהדורה לא עבה מידי ולא דקה, לא גדולה מידי ולא קטנה, שהורה לנו לרכוש מראש) ורק פתחנו פרשת ראה וכבר הדמות סלסלה "והעלתם ש---מה עולותיכם וזיבחיכם וכל מעשרותיכההם וכ----ל תשורת ידכהההם". מי שמצוי בקריאת התורה נוסח ספרד יודע שמאריכין מאד ומסלסלין ומדגישין, ולהעצמת הדרמה עושים ככה עם הידיים.
כהרון דווקא לא עשה ככה עם הידיים, אלא סלסל, הדליק את הגז, הניח מחבט שפך שמן ושם דג. היות והרוחב הכללי של המטבח היה כמטר וחצי, הִטָּגֵן הדג במרחק של חצי מטר וריקושטים עפו גם עלינו. השיעור התנהל באופן שכהרון מסלסל ומסתובב להיטיב את תנוחת הדג. מסתובב אלינו ומסתובב את הדג, ולא מפסיק לסלסל.
בנקודה זו מתחיל להתפתח צחוק מטריד ומסוכן, מסוכן כי הוא מחניק אותך ולא מאפשר לך להעלים אותו מהמלמד. כהרון שאינו מבין את הסיטואציה נעלב ונוזף ומרצה ארוכות על המעבר מילדות לבגרות ועל האחריות הנלווית לכך ורוכן לעברנו בגופיה ומגבת על הכתף מנפנף במרית: ברור לכם שבחוץ לארץ ילד בגילכם יוצא לעבודה ועוזר בפרנסת הבית?
אז מאיר אמר שאנחנו חולים וצריכים ללכת הביתה לקחת תרופות. גם תרופות אתם לוקחים ביחד? שאל, ושחרר אותנו.
ביום ג' התיישבנו והדג כבר הִִטָּגֵן חצי דרך, וכמו שמתרגלים לטיפוסים כמו אבי ניסנקורן בתור שר משפטים, כך מתרגלים גם לדג שמך ירקרק מִטָּגֵן בשיעור קריאה בתורה של פרשת "ראה".
הפעם הוא פנה אלי וביקש שאמשיך בקריאה, אז המשכתי.
"ואכלתם ש-----מה לפני ה' אלוהיכההם ושמחחחתם בכל משלח ידכהההם" - לא "ושמכתם" אלא "ושמחתם" נופף במרית, ולא "משלכ" אלא "משלח". לא ב-ככיית אלא ב-חית עמוקה, שה' יבין אותך חייך החזן כהרון וצדק אלף ומאה פעם כפול שניים. עכשיו אתה - פנה למאיר - תחזור על יגאל ותקפיד על ה-חית.
הבעיה שבדיוק התחלף למאיר הקול וכדרכם של מתבגרים יצא לו קול בסגנון יודל, מעברים בלתי נשלטים מגבוה לנמוך ולהפך - הצחוק היה בלתי נשלט גם הוא, והשיעור נחרב שוב
"ואכלתם ש-----מה לפני ה' אלוהיכההם" דמע מאיר בסגנון יודל. העיניים של החזן כהרון נפערו וגביניו התעקמו, אפעפיו הוצרו ונחיריו התעגלו, לכו מפה הבייתה אתם חולים ויש לכם המון תרופות לבלוע צעק, ואוי ואבוי לשניכם אם תחזרו ביום ה' עם ככייית וסופכם יגיע אם לא תשתו בקבוק שמן להחליק את היודל החוצה מהגרון - עבודת פרך מצפה לי עם אלה שמענו אותו ממלמל, ורץ להקפיץ את המושט.
האמת היא שאני לא זוכר איך הלך בבית הכנסת בקריאת התורה אבל עובדה שנשארנו בחיים. נשף בר המצווה נערך בשבת "ראה" העוקבת באולמי בריכת "גלית" ז"ל.
מאז חלפו 47 שנין ואני סוחב איתי את החוויה, וגם את הפרשה, ואת דפי הדרשה כתובה בידי אבא שלי ואת האנציקלופדיה להומור שקיבלתי מתנה מהחזן כהרון, ראש החזנים בבית הכנסת הגדול נוסח ספרד שכונת רמת ישראל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה