להלן שיעור על אימפריות.
אמפריה כלכלית (אפשר לכנותן מונופול, דואופול, אוליגופול, קרטל), דומה לאמפריה פוליטית - שאיננה מוגבלת מהבחינה הגיאוגרפית ותמיד שואפת להתפשט.
ההבדל ביניהן - כמותי. אימפריה פוליטית זקוקה לאנרגיה עצומה לתדלוק שאיפות ההתפשטות שלה, על כן לא חווינו במהלך ההיסטוריה אימפריות פוליטיות שהאריכו ימים. היו שהאריכו ימים לא מכח האנרגיה אלא מכח האנרציה ובהעדר יריב שאפתן, או, שהפריטו עצמן לאמירויות מקומיות ונותרו אימפריות רק על הנייר.
לא כך עם אימפריות כלכליות.
אימפריה כלכלית אינה נצרכת לאנרגיה פנימית והאנרגיה הדרושה לה לשם התפשטות נובעת ממקור חיצוני - מהביקוש למוצריה. כלומר, אם שחק לה מזלה וייצרה מוצר שיש לו ביקוש עצום, כל שהיה עליה לעשות הוא לספק את הביקוש, לשדרג אחת לזמן קצוב, לייצר מוצרים משלימים, ולקנות (בכל מחיר) כל מי שעשוי להיטיב עם המוצר את שעלול לפגוע בו.
המוצר לא צריך להיות חפצי והוא יכול להיות רעיוני, ואפשר שיהיה קומבינציה של שניהם.
באין גבול לפוטנציאל ההתפשטות, יתכן ואימפריות כלכליות מסוכנות מאימפריות פוליטיות, הואיל והן קוראות תיגר על המודל המדינתי/לאומי.
מדוע USA היא המדינה החשובה בעולם? שבDNA המוסרי שלה, לימדה את עצמה להבין שאימפריות הכלכליות אינן רק חברות פרטיות שבעליהם יכולים לעשות ככל העולה על רוחם' אלא שהן ממשאב ציבורי רב כוח. משכך, היא המציאה, יש מאין, רגולציה לריסון.
הגורם לכך היה חברת הנפט סטנדארד אויל מיסודו של וויליאם רוקפלר. כאשר US הבינה שרוקפלר ואימפריית הנפט שהקים, מאיימים להשתלט על שוק הנפט העולמי, היא אילצה את רוקפלר לפרק את סטנדארד אויל למספר חברות ולמכור אותן לזרים - ממפלצת ענק חסרת עכבות, למפלצונים קטנים (הכל יחסי כמובן) המתחרים אחד בשני - מה שמשכלל את השוק ומיטיב עם הצרכנים.
המטרה בריסון מונופול או בפירוקו - למנוע ממנו שימוש לרעה בכוחו ולהיטיב עם הצרכנים.
האם ענקיות הטכנולוגיה - פייסבוק, טוויטר, גוגל, מיקרוסופט ואפל - שולטות בשיח באמצעות הפלטפורמה שלהם - התשובה חיובית.
האם סגירת החשבונות של טראמפ ועוקביו הנו מעשה אוליגופול ודינן כדין סטנדארד אויל? התשובה חיובית.
האם הר-סוכר ייסגור לי את הדף? - אדרבא, שיאכל תחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה