צפיתי אתמול מסטר שף בשעת ליילה מאוחרת, משהו כמו אחד עשרה אחד עשרה וחצי, כי לא בא לי לצפות שוב ב'בלונדיני עם הנעל השחורה'.
אחרי זה עם הסרטנים, עלתה קוסמטיקאית יפהפיה מעיירת פיתוח, והציגה תבשיליה.
מאלה שקל לסקול, להקטין ולדכא, וראיתי כישרון מאכלים נדיר ושאלתי את עצמי מה נדיר כל כך. הרוך עניתי, הרוך בדמעות, הרוך בידיים הרוך בחיוך הנבוך ובשפת הגוף - טונות של רוך.
רוך שאוצר ידע היסטורי של איך צריך וראוי לטפל בדברים, לא רק בחפצים ולא רק במזונות, אלא גם באנשים, בציבור ובחברה לאומית.
ואני תופס את עצמי מהרהר נוגות, לאילו גבהים היינו מגיעים עם הנהגה מהסוג של הגברת, מהסוג של מירי רגב, אמסלם, קרעי שיש בהם רוך פוליטי, שאולי היה מביא לנו שלום בפנים ומחוץ.
אבל לא ניסינו, אז איך נדע?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה